כשרוב מקלהני כתב וצילם את הפיילוט הביתי שלו ל"פילדלפיה זורחת", הוא היה שחקן כושל ללא ניסיון תסריטאי - והתוצאה הייתה בהתאם: פיילוט בוסרי עם הומור שנראה שמדבר בעיקר לאנשים שיצרו אותו. אבל בדיוק שם התגלה זהב. 82 עונות לאחר מכן (סתם, "רק" 15 נכון להיום), ל"פילדלפיה זורחת" יש כבר קהל שבוי, שמורכב מאנשים עם אותו חוש ההומור המעוות של היוצרים - שהם ברובם גם השחקנים - שמבינים שאת הקסם הייחודי שלה אי אפשר לשכפל.

גם היוצרים עצמם מבינים שאחרי שנים בהוליווד עם סדרה מצליחה, הם לא יכולים לשחזר את הקסם הייחודי הזה. כשמקלהני ניגש ליצור את "מסע אגדי" ("Mythic Quest"), שחזרה בשבוע שעבר לעונה שלישית באפל TV פלוס, הוא כבר הגיע אליה עם הבנה עמוקה יותר בטלוויזיה ומצא את האיזון המושלם - סדרה שהיא הרבה יותר מושקעת, נגישה ו"טלוויזיונית" מ"פילדלפיה זורחת", אבל עם כמה מרכיבים חשובים מאוד שהוא הביא איתו לסט מסדרת האם.

מלבד מקלהני, על הסדרה חתום גם צ'ארלי דיי כיוצר, אבל הפעם הוא לא מופיע על המסך, והשניים גייסו את מייגן גנז: תסריטאית קומית ותיקה ומוערכת שהייתה חלק מצוות הכותבים של "קומיוניטי" ו"משפחה מודרנית", עד שמצאה בית ב"פילדלפיה זורחת" והפכה שם גם למפיקה. השלושה חתומים כיוצרים ותסריטאים, ולצדם דיוויד הורנסבי, שגם הוא מתפקד ככותב ושחקן ב"פילדלפיה זורחת". גנז רמזה קלות בעבר על ההבדל בין העבודה תחת דן הרמון, יוצר "קומיוניטי" שנחשב לבוס קשה ורעיל, לבין העבודה תחת ולצדו של מקלהני, שהבהיר בעצמו בראיונות שהדבר החשוב ביותר עבורו הוא אווירה טובה על הסט. במקרה של "פילדלפיה זורחת" הוא זכה לעבוד מלכתחילה בצמוד לשניים מחבריו הטובים, ובמקרה של "מסע אגדי" הוא החליט לנסות ולבנות משפחה אוהבת עם אנשים שחלקם זרים מוחלטים - ניסוי שיכול היה להיכשל, אבל הצליח בענק. 

מתוך "מסע אגדי" (צילום: +Apple TV, יחסי ציבור)
קשה לפספס ככה. ג'סי אניס ודני פודי ב"מסע אגדי" | צילום: +Apple TV, יחסי ציבור

"מסע אגדי" מתרחשת במשרד של חברת גיימינג, כשמקלהני מככב בתור איאן, היוצר המגלומני של משחק הווידאו "מסע אגדי" - ולצדו שרלוט ניקדאו האוסטרלית כפופי, גאונה טכנולוגית עם אפס כישורים חברתיים. איאן לקח אותה תחת חסותו עוד כשהייתה סטודנטית, ובעונה השלישית השניים כבר שותפים בחברה חדשה. הליהוק של ניקדאו הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו מקלהני יודע לייצר קסם: פופי בכלל הייתה אמורה להיות מבוגרת יותר (ניקדאו היא בת 31 והייתה בת 28 כשהסדרה עלתה), אבל כשהשניים עשו מבחן כימיה באודישן של ניקדאו, הם הבינו שיש כאן משהו שאסור לוותר עליו. והם צדקו.

הכימיה הייחודית בין איאן לפופי, והקשר ביניהם שנראה כמו יחסי אהבה-שנאה אבל מתגלה כיחסי אהבה-אהבה בין שני אנשים קשים, בלט לאורך כל העונות ונבחן מחדש בעונה החדשה. בסוף העונה השנייה איאן ופופי מחליטים לעזוב את החברה ולהקים חברה נפרדת, כשהפעם פופי היא זאת שאחראית על עיצוב העולם של המשחק, במקום לבנות את מה שאיאן הגה. הדינמיקה הזאת נכשלת במבחן המציאות, והשניים צריכים להתאים את עצמם מחדש ולשנות את העמדות שלהם בהתאם לכישלון הזה - דבר ששניהם לא ממש מוצלחים בו. המסע שלהם לשם מצליח להיות מצחיק ובו זמנית גם מרגש, והכימיה ביניהם רק ממשיכה ומשתפרת בכל עונה.

ליהוק חכם דומה מבית "מסע אגדי" הוא זה של ג'סי אניס בתור ג'ו. אניס הייתה אמורה להצטרף לסדרה ככותבת, ואחרי שגם עשתה אודישן משחק ובמקביל קיבלה הצעה לכתוב לסדרה אחרת, מקלהני ושאר היוצרים הבינו שהם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד אותה, ומיהרו ללהק אותה לאחד התפקידים היותר מצחיקים על המסך - עוזרת אישית צעירה ורפובליקנית עם סממנים פסיכוטיים קלים. ובכלל, לא מעט מהשחקנים שמופיעים על המסך מעורבים גם מאחורי הקלעים בכתיבה ובבימוי, והעבודה השיתופית הזאת ניכרת בתוצאה הסופית. ככל שהעונות מתקדמות נוצרת ל"מסע אגדי" שפה ייחודית משל עצמה, שבסיס שלה נמצא אותו רעיון שמקלהני הביא איתו מ"פילדלפיה זורחת" - אם אוספים חבורה של אנשים שאוהבים אחד את השני, אוהבים לעבוד ביחד ומצחיקים אחד את השני, קשה לפספס. 

שרלוט ניקדאו, "מסע אגדי" (צילום: +Apple TV, יחסי ציבור)
משהו שאסור לוותר עליו. שרלוט ניקדאו ב"מסע אגדי" | צילום: +Apple TV, יחסי ציבור

העונה הנוכחית, שמשודרת באופן שבועי, בוחנת לא מעט דינמיקות חדשות: היא מתרחשת כשנה לאחר סוף העונה השנייה, כשאיאן ופופי, כאמור, מנהלים משרד חדש (אבל באותו הבניין, כי בכל זאת מדובר בדמויות תלותיות) ואליהם מצטרפת דיינה (אימאני חכים), שמגלה להפתעתה שיש לה הרבה יותר במשותף עם איאן משאי פעם חשבה; בראד (דני פודי, "קומיוניטי") משתחרר מהכלא, חוזר ל"מסע אגדי" כאיש תחזוקה וניקיון ומצליח איכשהו להכניס לתפקיד הקודם שלו את רייצ'ל (אשלי ברץ') האידיאליסטית - האישה האחרונה שאפשר לחשוב עליה מתפקדת כאחראית על רווחים כלכליים; קרול (נעמי אקפריגין), שהתחילה בכלל כקריצה לצופי "פילדלפיה זורחת" ("קרול מכוח אדם" - אם אתם יודעים אתם יודעים), הופכת בעונה הזאת מדמות משנית לדמות ראשית, והייאוש המוחלט שלה מהיצורים שהיא נאלצת לעבוד לצדם ממשיך להיות אחד המרכיבים המצחיקים ביותר של הסדרה; היא גם מחפה על עזיבתו של פ. מארי אברהם, שנסיבותיה עדיין לא לגמרי ברורות. 

"מסע אגדי" היא סדרה שעומדת בפני עצמה כיצירה מוצלחת גם אם לא ראיתם מעולם את "פילדלפיה זורחת", ואפילו אם צפיתם אבל שנאתם את "פילדלפיה זורחת". מדובר בשתי סדרות שונות בתכלית, שבמרכזן עומדת אותה שיטת עבודה - יצירה של דינמיקה אוהבת וחיובית מאחורי הקלעים, שמשמשת כבסיס לכתיבת התסריט ומשפיעה על העלילה, הדמויות והקשרים ביניהן. ב"פילדלפיה זורחת" השיטה הזאת התגבשה במקרה ותוך כדי עבודה, וב"מסע אגדי" היא כבר הייתה החלטה מכוונת. התוצאה של ההשקעה העצומה בקשרים שמאחורי הקלעים ניכרת על המסך, ומעריצי "פילדלפיה זורחת" (שמקבלים מתנה מדהימה לקראת סוף העונה בדמות שני ליהוקים מפתיעים) יחוו את זה בעיקר כשמקלהני יוצא לרגעים מהדמות - מה שכבר הפך להיות מזוהה איתו כשחקן. שבירת דמות היא לא דבר שאמור לקרות, אבל במקרה של מקלהני היא עובדת - זה קורה כשהוא כל כך מוקסם מהשחקנים שמולו, שהוא לא יכול להסתיר עד כמה הוא נהנה. זה עובד כי בהחלט אפשר להאמין שזה פשוט איאן, מוקסם מהאנשים שעובדים לצדו במשרד אבל מנסה לשמור על קוליות. אבל גם כשזה מוציא את הצופה לרגע מהעולם הדמיוני, זה משאיר תחושה חמימה, של צפייה בטלוויזיה שהיוצרים שלה מתרגשים לקום כל יום בבוקר ולהגיע לעבודה.