"תיקון מידות" של נטפליקס תשאיר אתכם עם כמה מחשבות

צופי נטפליקס מכירים את מיי מרטין בעיקר כקומיקאי (מרטין מזדהה כא-בינארי.ת, אבל בביקורת הזאת נשתמש בלשון זכר - כי הוא מגלם בסדרה תפקיד של גבר טרנס, והשפה העברית עדיין שמה בפנינו מכשולים בינאריים), רק שגם בקומדיה שלו הוא לא חושש לגעת בנושאים אפלים. ובכל זאת, אף אחד לא ציפה לתפנית הקרייריסטית הנוכחית: אחרי ביקורות טובות על "מיי וג'ורג'" (Feel Good), הקומדיה הרומנטית הסמי-אוטוביוגרפית שעלתה בנטפליקס בשנת 2020, מרטין מציג סדרה שהיא בכלל מותחן פסיכולוגי אפל.

"תיקון מידות" (Wayward) החדשה של נטפליקס מתרחשת בעיירה הקטנה טול פיינס, שם מתגוררת קהילה קטנה ומשונה שלא ברור מה מסתתר מאחורי קבלת הפנים החמימה שלה. אלכס (מרטין) הוא שוטר צעיר עם עבר אלים שעובר להתגורר בעיירה עם אשתו ההריונית לורה, שהייתה בעבר תלמידה בפנימייה המקומית שהעיירה סובבת סביבה, ומנוהלת ביד רמה על ידי ליאן (טוני קולט). במקביל, שתי נערות קנדיות מוצאות את עצמן כלואות בפנימייה, רק כי עישנו ג'וינט אחד יותר מדי. כשאחד מהנערים בורח משם, אלכס מתחיל לחשוף לאט לאט את העבר המשונה של העיירה, ומגלה עוד ועוד פרטים שגורמים לו לחשוד בכולם - אפילו באשתו.

עיירה קטנה ופסטורלית? אנשים שנראים תמימים אבל מסתירים סודות אפלים? שוטר צעיר שנחוש לגלות את האמת שמתמודד עם מטענים אישיים? כל אלה קלישאות מותחנים שראינו מיליון פעם, אז למה אנחנו צריכים את "תיקון מידות"? התשובה די פשוטה: מיי מרטין. בעוד ש"תיקון מידות" אינה מלוטשת לחלוטין ולא מציעה מספיק מקוריות, היא כן מביאה את נקודת המבט הרגישה והעמוקה של מרטין, שמסמן את עצמו כאן כיוצר ורסטילי שבהחלט כדאי לעקוב אחריו.

למרות שבסיס הסיפור לא מנסה להיצמד יותר מדי למציאות, ואף מכיל אלמנטים ספק על-טבעיים, הכנות של מרטין והאומץ שלו לחטט עמוק בתוך פצעים אנושיים מוסיפים נופך מרגש לעלילה, שמתעצם בעזרת המשחק הסוחף של כל המעורבים - אבל בעיקר של שתי הנערות, אבי (סידני טופליף) וליילה (אלביה אלין לינד), שהדמויות שלהן מבוססות חלקית על שנות הנעורים של מרטין, שנזרק מהבית על ידי הוריו בגיל 16. ואגב, להתבלט בהופעות המשחק שלכן כשטוני קולט מופיעה לצדכן על המסך זה חתיכת הישג. קולט עצמה נותנת הופעה אפקטיבית, כהרגלה, אבל קשה לומר שמדובר באחד התפקידים הבולטים בקריירה העמוסה שלה.

ממש כמו ב"מיי וג'ורג'", האלמנט האישי מקרקע את ההופעה של מרטין ואת הרגשות האותנטיים שצפים לאורך העונה. על פניו זהו סיפור על כת מזיקה, אבל הסדרה מצליחה לטפל באופן מורכב במציאות של כתות - שלפעמים מתחילות עם כוונות טובות שיוצאות משליטה. הסיפור האמיתי של "תיקון מידות" הוא של טראומות בין-דוריות, והשאלה הגדולה שמתנוססת מעליה היא אם אנחנו יכולים להיחלץ מהטראומות שהעבירו אלינו הורינו, או שאנחנו נידונים לחיות איתן לנצח. ואף גרוע מכך, להעביר אותן לדור הבא.

כשמצרפים את "תיקון מידות" לגוף היצירה של מרטין, ברור מאוד שמדובר ביוצר שיודע לתעל שאלות של זהות וחששות מהעתיד לתוך האומנות, גם אם הוא עדיין לא ליטש לחלוטין את הקול שלו. אם אהבתם את מה שמרטין הביא למסך עד כה, כדאי מאוד להצטרף גם למסע הזה. ואם לא - עדיין תוכלו ליהנות ממותחן משוחק היטב, שאולי לא יהפוך את עולמכם אבל ישאיר אתכם עם מחשבות על הורות והאחריות הרגשית שהורים נושאים איתם. אפילו אם אתם לא הורים בעצמכם.