תמיד נחמד לגלות שמשקיעים בך פחות מהמינימום - והפעם הפרחים הנבולים הולכים לשירות הסטרימינג אמזון פריים ומערך התרגום שלו. כי "זרות" זה דווקא שם מתקבל על הדעת לסדרה שנקראת במקור "Expats", לפחות עד שצופים בדקות ספורות ממנה. שם, עוד בפתיח, מגלים שהיוצרת לולו וונג (הסרט המומלץ "הפרידה") ואנשיה דווקא קראו לסדרה "גלות מרצון" ושילבו את זה בגרפיקה. ליתר דיוק: הם קראו לה "ןוצרמ תולג", כי כנראה שגם לכתוב כמו שצריך מימין לשמאל זו משימה גדולה.
"זרות", בת שישה פרקים סך הכל - השניים הראשונים כבר עלו, היתר יזרמו על בסיס שבועי - מחזירה את הסטנדרט הבריטי למסך האמריקאי: פרקים ממוקדים, עשויים היטב, בלי יומרות ובלי הימרחויות ובלי שום אגו טריפ של שום יוצר. חלק גדול מהקסם של הצפייה הוא היכולת של "זרות" לחשוף באיטיות את הסיפורים שלה, ולכן מספיק לתאר בכלליות את הנפשות הפועלות: שלוש נשים אמריקאיות שהיגרו להונג קונג, כל אחת וסיבותיה. מרגרט (ניקול קידמן) חיה חיים אמידים בקהילה שאליה גלתה בעקבות עבודתו של בעלה (בריאן טי), הילרי (סראיו בלו) היא החברה הטובה והשכנה מבניין היוקרה, ומרסי (ג'י-יאנג יו) היא בוגרת קולומביה צעירה ממוצא קוריאני שמנסה להתחיל מחדש.
למרות עננת מסתורין שאופפת אותה, "זרות" איננה מותחן - היא דרמה שהיא 100% דרמה, כזו שכבר בקושי רואים כאן. והמסתורין איננו מנוע של העלילה, אלא רק מרכיב שמעשיר אותה: הסיפור נפתח אחרי אסון שנסיבותיו (וגם תוצאותיו) לא ברורות במלואן, והפרק השני נבנה ביסודיות ובכישרון לקראתו, כמובן דרך כמה הטעיות והסחות דעת. כך, מעבר לסיפורי הגלות והקהילתיות שבליבה, "זרות" היא סדרה על אבל, על איך אחת הגיבורות מרשה לעצמה לחזור לחיים ועל איך גיבורה אחרת הייתה יכולה למנוע מהבן שלה לאבד אותם. סדרה על אשמת ניצולים, על פערי מעמדות, על אי נעימויות שלא נעים להציף אותן.
ועם כמה שקל לזלזל בקידמן ובקריירה הטלוויזיונית המפוזרת שלה, כל חודש והפאה המופרעת שלו, ההופעה שלה ב"זרות" היא מהטובות והמשכנעות שסיפקה על המסך הקטן. לא בכדי הסביבה שבה דמותה מתנהלת מרגישה כמו גרסת הגלות של "שקרים קטנים גדולים" או "היית צריכה לדעת" בכיכובה. כשהיא רואה איך המטפלת של בנה הופכת למעין אמא חלופית עבורו, כשהיא מרגישה שהחברות שלה באמריקה הפכו כולן למנכ"ליות ואומניות בזמן שהיא נשארת רעיה, ובעיקר כשהיא רוקדת במסעדה לצלילי "Heart of Glass" של בלונדי כחלק מההתאוששות מאותה טרגדיה - היא יודעת את העבודה.
התרגום מ"Expats" הוא לא סימן השאלה היחיד סביב השם "זרות", שמבוססת על רומן משנת 2016: כנראה שאף אחד באמזון לא מודע לזה, אבל בימים אלה ממש עובדים ב-yes על סדרה המבוססת על ספרה של ליהיא לפיד באותו השם. כשזו תעלה, ומן הסתם תתוקשר היטב, יהיה קשה מאוד למצוא זכר כלשהו בגוגל לדרמה של קידמן ו-וונג. ולמרות ש"סדרה עם ניקול קידמן" היא כבר הכל חוץ מאירוע ראוי לציון, יהיה חבל לראות את זה קורה - כי אחרי הרבה פספוסים, שלה ושל טלוויזיית הסטרימינג בכלל, "זרות" היא דרמה סוחפת ומעוררת מחשבה שעושה את זה בלי לעשות יותר מדי רעש. וכשקידמן מקבלת לידיה את החומר הנכון, אף פאה מגוחכת לא תמנע ממנה להבריק כמו שרק היא יכולה.