זה לקח קצת זמן, אבל שירות הסטרימינג דיסני+ סוף סוף נחת בישראל. כדי לעזור לכם למצוא בו את ההמלצות השוות באמת, חזרנו לביקורות שפרסמנו על כמה מהסדרות שלו. והפעם: "גורדון רמזי מבשל הרפתקה".
חובבי תכניות האוכל והבישול רגילים לטייל בין הערוצים 12, 13 ו-11, ולעתים מתפשרים על תכנית מזדמנת מהמבחר העצום אך משונה בנטפליקס. אבל הרחק הרחק, מעבר להרי החושך, מעבר לאוקיינוסים, בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק מסתתרת אחת הפנינים האמיתיות של תכניות האוכל: ואנחנו מדברים, כמובן, על "גורדון רמזי מבשל הרפתקה" (Gordon Ramsay: Uncharted), הטיול-אחרי-צבא של השף המפורסם ביותר בעולם (ועם המוניטין הגרוע ביותר, כנראה).
הג'ונגלים של גיאנה, הרמות של סומטרה, טזמניה, לאוס ונורווגיה: רמזי בוחר בכל פרק יעד אחר, בו הוא שוהה במשך שבוע שלם ולומד לעומק את תרבות האוכל המקומית. בניגוד ליתר תכניות האוכל, בהן גם חצ'פורי יכול להיות דוגמה מצוינת למאכל אקזוטי ומיוחד, בכל אחד מהפרקים בשתי העונות שכבר שודרו רמזי מגיע באמת ובתמים לחורים בקצה כדור הארץ שיכול להיות מאוד שרגלו של אדם עם מצלמת וידיאו לא דרכה בהם מעולם, או הרבה מאוד זמן. במקומות האלה הוא פוגש את המקומיים, מבצע פעילויות אקסטרימיות ובעיקר אוכל הכל. ה-כ-ל. לגורדון רמזי אין קווים אדומים: בפרקי הסדרה רואים אותו בולס דגים מכל הסוגים, כולל פיראנות, על חרקים אפילו לא צריך לדבר. בפרק אחד הוא משפד טרנטולה ואוכל את הרגליים שלה, כמתאבן לפני המנה העיקרית; באחר הוא מנסה נזיד אייל-צפוני. בפרו הוא טועם אלפקה ושרקנים משופדים, במרוקו מנסה גמל ובאלסקה הוא אוכל ריאות של כלב ים. זה אדם עם קיבה של ברזל ואפס התנשאות על מטבחים פחות מוכרים, ועל הרוב המוחלט של הדברים שהוא טועם הוא גם יציין שהם פשוט "דלישס".
העובדה שלבן האדם הזה אין טיפת פחד בגוף לא באה לידי ביטוי רק ביצורים שהוא מוכן להכניס לפה שלו, אלא גם בפורמט של הסדרה: בכל מדינה שאליה הוא מגיע הוא לוקח חלק בפעילות אקסטרימית. זה עוד יותר מרשים בהתחשב בהיסטוריה שלו שמלאה בחוויות כמעט-מוות בגלל פעילויות שכאלה. ועדיין, עם כל ההבנה לחדוות הסכנה של האיש, אלו לרוב החלקים היותר משעממים בתכנית, והם מרגישים יותר כמו משהו שרמזי ממש-ממש רצה לעשות ולכן הכניס את זה לחוזה מול נשיונל ג'יאוגרפיק. מסורת נוספת היא שבסיום כל פרק (שמסכם שבוע של טיול במדינה), הוא מתנהל במעין "דו קרב" בישול מול שף מקומי.
הצילומים הרבה פעמים קשים לצפייה מרוב שהם גרפיים – וכאן כדאי להזהיר את הצמחונים והטבעונים שביניכם. מצד שני, קרניבורים מערביים טיפוסיים עשויים לסיים את הצפייה כשהם נמנעים ממוצרים מהחי – אז אולי בכל זאת התכנית עושה שירות לטבעונים. זו קצת הגרסה האקסטרימית של "גידי ואהרוני", ועל אף המעלות שלה ביחס לגרסה הישראלית, המחסור בפרטנר נוסף לטיול אכן מורגש – לשף אין עם מי לחלוק את החוויות שהוא עובר. את הצפייה מלווה פרשנות משעשעת של רמזי שבהחלט מעלה את הרמה של הסדרה עוד מדרגה אחת למעלה ומחפה, במקצת, על החוסר בכוכב נוסף שיוביל את הסדרה.
יותר מהכל, "גורדון רמזי מבשל הרפתקה" עושה את מה שתכניות ריאליטי אמריקאיות יודעות לעשות הכי טוב: לא להמאיס את עצמה. עם פרקים מהודקים שלא עולים על 45 דקות, עורכי התכנית מכניסים את כל מה שצריך – ואפילו קצת ממה שלא – ויוצרים פרקים קצביים שכיף לצפות בהם. היא נותנת טעימה אמיתית מחיים אחרים משלנו (ראיתם מה עשינו שם?) ומלמדת על אוכל ועל תרבות. והיא לא מפחדת. ורק עוד טיפ קטן לפני הצפייה בכל היעדים המטורפים האלה: מומלץ לצרוך עם כרטיס עלייה למטוס בהיכון.