שרון גל ומגי טביבי, ברכות: בשבועות האחרונים אתם מגישים בערוץ 14 את מהדורת החדשות השנייה הכי נצפית בישראל. אבל לא אתמול - גם כי הרייטינג ירד עד למקום האחרון בטבלה, וגם כי אי אפשר לקרוא לזה "חדשות". כשמתעלמים בבוטות וגסות ממותו של יהונתן גפן, ענק תרבות ישראלי שהעז להביע את דעותיו הבלתי מתפשרות, זו התנקשות בשידור חי במוסד העיתונות.
יהונתן גפן איננו | סיקור נרחב ב-mako:
יכול להיות שזה נגמר: הרגעים הגדולים של ענק התרבות
פרידה מאומן המילה העברית: "גפן היה הכל, אבל קודם כל כותב"
החברים מספידים: "רק לפני כמה שבועות נפגשנו וזכיתי לחבק אותך"
"הכיסא הריק של לפיד והבושה", זו הייתה הכותרת שפתחה אתמול את מהדורת החדשות של ערוץ 14. לא אחת האבדות הלאומיות הגדולות ביותר של השנה החולפת, אלא זרימה עם ספין יחצ"ני של פוליטיקאי עוין. ראש האופוזיציה לפיד הרי הבריז מטקס המשואות גם בשנה שעברה, כשהיה בממשלה, בדיוק כמו ראש האופוזיציה דאז נתניהו. בהמשך הגיעו "ביידן מתרסק בסקרים, טראמפ תוקף" (הבחירות לנשיאות ארה"ב ייערכו בעוד 18 חודשים), "חזר בתשובה? איש השמאל שלמה בן עמי באמירה מפתיעה" ו"כאוס בשיקגו" (ובכנות, גם בליינאפ). מותו של גפן, שפתח את כל המהדורות והשתלט על כל האתרים והעיתונים, נאלץ לחכות לרצועה הבא.
לכל מוצאי מהדורת חדשות 14 יש "הפטריוטים" - ושם, מי היה מאמין, כן התייחסו למותו של גפן אחרי 37 דקות של ואקום. עירית לינור נשאה הספד מפוכח ויפה, איתמר פליישמן אמר דברים שנשמעו כמו מילים, ידידיה מאיר התלונן על "משהו כמו 19 דקות" שהוקדשו בפתח המהדורה של חדשות 12 לגפן (שידבר עם אשתו), וינון מגל? הנה התמלול המלא: "לא נעים להגיד את הדברים האלה, כי בסוף אתה יודע, בן אדם מת. אחרי מות קדושים אמור, זה נכון, אבל מצד שני אין מה לעשות, אנחנו במאבק תרבותי. אני לא אשכח, כשחנן פורת ז"ל נפטר, איזה קבלת פנים, איזו התייחסות הייתה לאירוע הזה. כשזה חנן פורת, שזה דמות, אתה יודע, אישיות משכמו ומעלה, משפיע, השפיע על תרבות שלמה, השפיע על מדינת ישראל. לא פתחו ב-20 דקות על חנן פורת". נכון, לא פתחו איתו את המהדורה המרכזית, אבל התייחסו כמו בכל מערכת חדשות. להלן הידיעה הראשונה, ולהלן הכתבה מהלוויתו. על שתיהן, אגב, אחראית סיון רהב-מאיר.
למזלו של ערוץ 14, הוא ניצל בשבוע שעבר מתרחיש מביך דומה. מאיר שלו הלך לעולמו בערב החג, ובחגים הערוץ הולך לישון. ראש הממשלה נתניהו - לשעבר "של כולם", היום רק של חלק - לא יכול להשתמש באותו תירוץ. אצלו הספדים עולים ברשת, בזמן אמת, ולא תלויים בשידור. בזמן שרבים מחבריו לליכוד התייחסו למות שלו לפני כניסת החג, הוא בחר להתייחס אליו בציוץ פחדני רק בצאתו ואחרי ביקורת קשה. שר התרבות מיקי זוהר, פחדן בדרכו, הסתפק בהספד לפני החג בהודעה לתקשורת ולא בציוץ או פוסט. כשגפן נפטר זוהר כבר תפקד כפי שמצופה ממנו, אבל נתניהו לפי שעה איננו. הוא כן ציין מאז הבשורה, כולל ציוץ שנפתח בתבנית "רעייתי שרה ואני" המסורתית, אבל העדיף להקדיש אותו למפגש עם מדליקי המשואות.
בנימין נתניהו וערוץ 14, אולי שני הסמלים הבולטים ביותר של הימין הישראלי הנוכחי, ניתקו אמש קשר עם המציאות. ראש הממשלה מתכחש לאירוע בקנה מידה לאומי, ובערוץ ה"חדשות" מגבים אותו. ברצועת השידור המרכזית מכריזים על "מאבק תרבותי", ומר ביטחון מלבה אותו. גפן, למרבה המזל, לא זקוק להספדים מאולצים כאלה. לא שלהם, ולא שלו. הוא ידע טוב מאוד איזו מדינה לא מתפקדת הוא משאיר אחריו, ושהאנשים הכי קטנים מסתתרים דווקא במשרות הכי בכירות. יכול להיות שנגמרה הבושה? יכול להיות.