"מבוגרים" היא קומדיה לדור שיעדיף מבוכה על פני בדיחה טובה

אם זה עבד ל"חברים", ו"איך פגשתי את אמא", ו"המפץ הגדול"', ו"הבחורה החדשה", למה שזה לא יעבוד לעוד סיטקום על בני 20 ומשהו שחולקים דירה ואת צרות חיי הרווקות? אולי בגלל שעל כל אחד מוצלח כזה היו 400 עם אותה הבטחה בדיוק שכשלו. ובכל זאת, "מבוגרים" (Adults) החדשה כן מציעה מוצר מעט אחר - היא לא רק נוצרה עשור ושניים ושלושה אחרי אותם סיטקומים, אלא ממש מתיימרת לדבר לדור הצעיר יותר. דור ה-Z והטיקטוק, זה שרחמנא ליצלן נולד אחרי שנת 2000 וכבר זקוק לקומדיות רווקים משל עצמו.

"מבוגרים", שעלתה בישראל בדיסני+ במקביל לשידורה ברשת FX האמריקאית, היא סיפורם של ארבעה - ואז חמישה - חברים צעירים שכל כך גרים ביחד שכבר יש להם את אותו הריח. המרכזי שבהם הוא סאמי (מאליק אלעסל), טד מוסבי-טייפ שכולם גרים בבית בקווינס של הוריו. הם שולטים ונשלטים האחד בחיי השני עד לפרטים האינטימיים ביותר, ו"מבוגרים" הסוריאליסטית והמופרכת לרגעים לא בוחלת באמצעים כשהיא מציגה כניסה לשירותים, דם, קונדומים ושיער בבית השחי. במקור קראו לה בכלל Snowflakes, אחד משמות הגנאי שהתפתחו עם השנים לדור פתיתי השלג, והדמויות אכן מייצגות אותו היטב: כל אחת ניחנת בעיסוק עצמי אקסטרימי, ורבות מדמויות המשנה שמגיחות בכלל לא מקבלות שם אלא מסתפקות בפונקציה שלהן עבור מי מהגיבורים.

ולמרות כמה שחקנים אורחים בפרופיל בינוני - צ'ארלי קוקס, ג'וליה פוקס ודארסי קארדן - "מבוגרים" נשענת כולה על כישרונות צעירים ואנונימיים כמעט לחלוטין. זה נכון גם מאחורי הקלעים, שם חתומים על הסדרה (שבין מפיקיה הקומיקאי ניק קרול) הצמד בן קרוננגולד ורבקה שאו שנשאו נאום ויראלי בטקס הסיום שלהם באוניברסטיבת ייל ומשם המשיכו לכתיבה עבור התוכנית של ג'ימי פאלון. הדמויות ב"מבוגרים" הן מעצבנות בכוונה, כאלה שלא מצחיקות במיוחד או מעוררות איזשהו חיבור רגשי, ולכן על אף היותה סיטקום היא למעשה מבוססת קרינג' ולא הומור ממשי. פוטנציאל ההנאה ממנה הוא ביחס ישר לגיל של הצופים, ולשאלה אם הם נמנים בקרב הדור שתמיד יעדיף לראות מבוכה חברתית על פני בדיחה שנונה וארסית.