mako
פרסומת

הטוויסט האחרי-אחרון של "שלו ושלה" מפצה על הדרך לשם

"שלו ושלה", סדרת המתח החדשה של נטפליקס, לא מצליחה להתרומם מעבר לקומת הטלנובלה המודרנית שעוטפת את עצמה בקישוטים מיותרים. כי מה שבאמת חשוב לסדרות כמוה הוא הידוק עריכתי וטוויסטים חסינים מפני כל עצירה באמצע הצפייה - ואת אלה יש לה מהרגעים הראשונים

רועי אבן
פורסם: | עודכן:
טסה תומפסון, ג'ון ברנתל, "שלו ושלה"
שם שלא בא לידי ביטוי. טסה תומפסון וג'ון ברנתל ב"שלו ושלה" | צילום: באדיבות Netflix, יחסי ציבור
הקישור הועתק

עיתונאית חוזרת לעיירת ילדותה כדי לדווח על פרשת רצח שבה הפרוד שלה הוא החוקר הראשי. אין קלאסי מזה, בטח לא בנטפליקס, אבל הנה אנחנו כאן. "שלו ושלה" (His & Hers), מיני-סדרת המתח והמסתורין החדשה של ענקית הסטרימינג, לא באמת מציעה משהו יוצא דופן על הנייר - שחקנים טובים, טריקים עלילתיים ומבע כמעט-קולנועי הם כבר לא חידוש, אלא הסטנדרט. רק שאם לא היה קהל אמיתי לכל המותחנים האלה, כזה שלפעמים אפילו יידע להעריך אותם ולזכור אותם בטקסי הפרסים השונים, נטפליקס לא הייתה טורחת.

"שלו" זה של הבלש ג'ק, בגילומו של ג'ון ברנתל: "המעניש" מהיקום המארוולי והאח המת מהיקום "הדוב"-י. "שלה" זה של אנה, בגילומה של טסה תומפסון: ואלקירי מהיקום המארוולי ואשתו-של מסרטי "קריד". פרטי עלילה נוספים? תצטרכו להתאזר בסבלנות, כי רובם ככולם הם ספוילרים. יש גופה, ויש משקעים, ובני הזוג לשעבר סוחבים איתם איזושהי טראומה נוספת שייקח זמן לפענח אותה. היתרון ב"שלו ושלה" הוא שהיא מספקת את התשובות שלה מהר - וויליאם אולדרויד ("ליידי מקבת", "איילין") הפך את רב המכר של אליס פיני לסדרה בת שישה פרקים בני 45 דקות בלבד - אבל החיסרון הוא שהיא מסתירה כל כך הרבה עד התשובות האלה, שהיא כבר לא אומרת שום דבר. מילא השאלות על מה שיקרה לגיבורים בעתיד, ניחא על מצבור הסודות שנוגעים לעבר שלהם, לפרקים מרגיש שאפילו ההווה של "שלו ושלה" לא ברור במיוחד.

ובכלל, שם כמו "שלו ושלה" מתכתב עם רעיון שלפיו יש יותר מאמת אחת, אבל הוא לא ממש בא לידי ביטוי בעלילה עצמה. הסדרה הזאת היא כמעט לגמרי "שלה", כולל מקום של כבוד לגזענות בדאלונגה שבג'ורג'יה - עיירה שמה שמעסיק את תושביה הוא בעיקר הבוז לאחות הגדולה אטלנטה. דרמת המתח של אולדרויד גם מרעננת למדי בהתמקדות שלה במאבקי הכוחות בין עיתונאים, או בתסכול של רשויות החוק כשאותם עיתונאים מגיעים לפניהן לפרטי מידע קריטיים. יש אפילו זרקור (קצת מוקצן, אפשר רק לקוות) על המניפולציות שהתקשורת מפעילה באירועים של דיני נפשות.

פרסומת

אבל לצד כל זה, "שלו ושלה" לא מצליחה להתרומם מעבר לקומת הטלנובלה המודרנית, מלודרמה שסתם עוטפת את עצמה בקישוטים מיותרים. היא לא זקוקה לכל הקריינויות, הקלישאות והפלאשבקים: מה שבאמת חשוב לסדרות כמוה הוא הידוק עריכתי, הופעות משחק ראויות וטוויסטים חסינים מפני כל עצירה באמצע הצפייה. את אלה יש לה מהרגע הראשון. מה לגבי הרגע האחרון? למרות שהטוויסט המרכזי בדרך לפרק הסיום לא בדיוק שומט לסתות, הוא מגיע בשלב שבו הקהל ממילא נעול פנימה - ובכל מקרה, זה לא הטוויסט האחרון בארסנל של "שלו שלה". הטוויסט הבאמת אחרון, זה שמגיע אחרי הלכאורה-סוף, כבר מפצה על כך.