"בלאדי מורי" היא עדיין רק חצי מסדרה מצוינת

"בגיל 38 לא נפרדים, בגיל 38 מסתדרים", מודיעות גיבורות "בלאדי מורי" בפתח העונה השנייה. והנה, שלוש שנים אחרי עונת הבכורה של הקומדיה הרומנטית מבית yes, גם מורי (נעמי לבוב) וגם דנה (רותם סלע) צריכות להסתדר. אם בעונה הקודמת עוד היה להן פנאי לצאת, להתלבט ולתהות על קנקנה של רווקות "מאוחרת", החלפת הקידומת הקרובה הופכת את הרומנטיקה של הקומדיה הרומנטית לכזו שעוסקת פתאום במחשבות על הורות, תרומות זרע, אפילו על גניבה. וזה לא שהקומדיה נמצאת שם בשיאה.

ציטוט נוסף: "אני ממש חיכיתי לסרט, הקודם של הבמאי הזה היה ממש טוב", אומרת מורי בפרק הראשון, "לא משנה כמה אתה מוכשר, אתה תמיד יכול ליפול בסרט הבא שלך לחרא סנטימנטלי וחסר מודעות עצמית". זו הדרך של סתיו אידיסיס, יוצרת הסדרה שהפעם אף מביימת אותה, לא רק לפרלטט עם מודעות עצמית על הז'אנר - אלא גם על הסדרה עצמה. מורי ממשיכה, מתייחסת מפורשות לבחירה בסלע לתפקיד הראשי ("למה ללהק את השחקנית הכי טחונה בארץ? זה רק מראה שהסרט השני שלך בכלל לא קשור לכישרון"), ועם כל המודעות הזאת אידיסיס מנסה לחצות את משבר האלבום השני. החלק הטוב הוא שבעונה הזאת של "בלאדי מורי" אין כשלים נוספים, חלק מהמרכיבים אפילו קצת משתפרים. החלק הפחות טוב הוא שכל מה שלא עובד בה עכשיו, הוא מה שלא עבד בה ומאז ומתמיד.

עוד מראשיתה "בלאדי מורי" הייתה סדרה של רפרנסים, ושל רפרנסים בלבד - היא זיהתה את קלישאות הקומדיה הרומנטית, הצהירה בקול רם על קיומן, אבל לא עשתה איתן יותר מדי מעבר לכך. חורק עוד יותר היה הפער הבלתי נתפס בין שני החצאים שמרכיבים אותה: בעוד שהחצי בהובלת סלע היה כתוב נפלא, משוחק לעילא ומקורי במקומות הנכונים, החצי בהובלת לבוב היה התשה מנג'סת וחסרת תכלית. והדינמיקה הזאת חוזרת על עצמה גם הפעם, כשמהתמונה יוצאים כמה שחקנים שבלטו בעונה הראשונה (שלומי טפיארו, עומר עציון, מרים זוהר ועלא דקה) ובמקומם נכנסים אחרים (תום אבני, אוהד קנולר, ליא קניג ואדם גבאי, שחקן שכל קומדיה חפצת חיים פשוט חייבת ללהק). אבני, פוטנציאל רומנטי בקו העלילה של מורי, מגלם יוצר קולנוע ממש כמוה. את אותן תלונות שצוטטו קודם מורי אומרת באוזניו, רק בשביל לגלות שהוא הבמאי שהיא מטנפת עליו. אפשר היה לחזות את הפאנץ' הזה בשנייה שהשיחה החלה, ואחריו הסדרה לא לוקחת אותו לשום מקום מפתיע במיוחד. אולי למעט אדוה דדון בהופעת אורח קטנה.

אז מה "בלאדי מורי" רוצה לומר? שאלה טובה. על סמך חמשת הפרקים הראשונים לעונה הזו שנשלחו מראש לביקורת, זה מסתכם במתן ייצוג לנשים במצבים דומים לאלה של הגיבורות, ובפמפלט לעידוד שימוש באמצעי מניעה. כלומר ייצוג שהוא "הנה זה" ובפמפלט שהוא "זה טוב", בלי תובנה גדולה. ומעבר לבדיחות החביבות והמזדמנות, עד שכבר יש לסדרה הזדמנות להיות מצחיקה באמת ולטפח איזה הומור תרבות פופ מקומי ונדיר כשנושא השיחה הוא מגורי טרנטינו בישראל - כל מה שיש לה להגיד על המציאות הסוריאליסטית זה שמדובר ב"סיפור מדהים" ו"אגדה מודרנית". מה אתן אומרות. "בלאדי מורי" יודעת טוב מאוד לאן היא מכוונת, אבל כמו שתי הגיבורות שלה היא לא מצליחה להיות כל מה שהיא רוצה. היא עדיין חצי סדרה מצוינת, שנקברת תחת החצי השני שלה.