לא ברור למה אנחנו משלמים על הטראש של "ארבע חתונות"

כנגד ארבע כלות מדברת "ארבע חתונות": הקווקזית, הלחוצה, חובבת הטבע והעוד יותר לחוצה. עשר שנים אחרי הגרסה הישראלית הראשונה של תוכנית הריאליטי - מעניין אם הקבב עדיין עולה לשמחה גואטה - הפורמט המהנה והנשכח חזר במהדורה חדשה, הפעם בכאן 11 ובשידור יומי. לקראת אותו שידור יומי הזכירו שוב ושוב בתאגיד ש"ארבע חתונות" מגיעה מבית אותה חברת הפקות של "בואו לאכול איתי", והתזכורת הזאת לא מקרית.

בעוד שאחת עוסקת באירוח מבוסס אוכל והשנייה באירוח מבוסס חופה, "בואו לאכול איתי" ו"ארבע חתונות" המחודשת מדברות בדיוק את אותה השפה: זה אומר העתק-הדבק מוחלט של המבנה, של הקצב, של התזמון הקומי - וזה לא בהכרח נאמר כמחמאה. כי כפי שצופי הגרסה הקודמת זוכרים, לפורמט של "ארבע חתונות" יש מספיק פוטנציאל גם בלי להישען על הקביים של ריאליטי קיים. והפורמט הזה כולל מגע לא אופייני בכסף (400 אלף שקל ו-650 אורחים בחתונת הבכורה), קריינות היתולית (על הכתיבה שחר סגל הנהדרת, ועל הקריינות עצמה שירה נאור הדי סבירה), ואפס, אבל באמת אפס, תשומת לב לצד הגברי של כל חתונה. "ארבע חתונות" היא למעשה "ארבע כלות", עם כוכבית בדמות חתן גיי שישתתף בשבוע הבא.

מתבקשת וישראלית ככל שתהיה, יש משהו קצת מוזר בעובדה ש"ארבע חתונות" עולה דווקא בתאגיד. ספק אם צריך לפזר כספי ציבור על טראש טהור שכזה, אבל לפחות מישהו טורח לספק אותו - ולתחזק אצל הצופים המקומיים את שריר המציצנות והשיפוטיות. נחמד גם לראות שבניגוד ל"בואו לאכול איתי", הריבים ב"ארבע חתונות" לא מבוססים על אג'נדה אלא על מה שכל כלה מגלה שהאחרות אמרו עליה. ובעיקר נחמד לראות דמויות מעט פחות מוגזמות מהמצופה, כי כשהריאליטי שלך מצטלם בערב הגדול של חייך את לא תטרחי להגזים או לשחק למצלמה. מצד שני, ניכר שבשלב זה כל המדינה מורכבת מנשים שמתכוננות באיזשהו אופן לריאליטי הבא. במקרה של "ארבע חתונות" זה אומר שהן ישפטו ברצינות תהומית את הקייטרינג, כאילו אוכל של אירועים הוא לא ברמה נמוכה עוד יותר מהאוכל של "בואו לאכול איתי", ושבכל פעם שתמצמצו הכלה תחליף שמלה. זה מטומטם, רועש ונטול איזושהי משמעות, וזה עדיין כיף נורא.