נחליט שלא להחליט

אורנית פורן סויסה, כתבת החינוך של ערוץ 14, נשלחה לשדר מוועדת הבחירות המרכזית. "בקלפיות בתל אביב מדווחים לנו ששמו קבוצה של עטים ליד פתקי ההצבעה", היא דיווחה בשעת בוקר למי שדיווחה, "מה שיכול בסופו של דבר להכשיל מצביעים לצייר על הפתקים, לכתוב 'בס"ד' על הפתקים". זה לא פייק, זה אפילו לא ספין, זה סתם מטופש: החוק מחייב הנחה של עטים בכל קלפי, ולא רק בתל אביב, עבור מי שנאלצים לכתוב את אותיות הרשימה שלהם על גבי פתק לבן. זו הייתה הפעם הראשונה ביום הבחירות שבה הטלוויזיה הכריזה מלחמה על המציאות, ולחלוטין לא האחרונה. אבל מה זה לעומת הכאוס שיגיע בשעות הערב, כשהטלוויזיה תחליט להכריז מלחמה על עצמה.

07:00: יום הבחירות יוצא לדרך, ואיתו שעות על גבי שעות שאין באמת מה לשדר בהן. אחוזי ההצבעה ההיסטוריים הם הנתון היחיד שזורם לאולפנים, ואסור לראיין פוליטיקאים אלא רק את בני משפחתם. אלה גם השעות שבהן ועדת הבחירות אף אוסרת על שידורי תעמולה. אז מה עושים בערוץ 14? תעמולה, כמובן: דנה ורון מדלקמת היטב את המסר על כך שזה או ימין או פלסטין, ובשעות הצהריים - עם הדיווחים על זינוק באחוזי ההצבעה בציבור הערבים - אין ברירה אלא להעלות לשיחת חירום טלפונית את נשיא המדינה ינון מגל. "מי שלא יוצא להצביע הוא פושע", מזדעק מגל, ומתכוון רק ללא-מצביעים של מחנה מסוים.

בינתיים בערוצים האחרים: קרקס. אופירה אסייג משדרת מהקלפי לחדשות 12 כשלצדה מסכת הפה הגדול מ"הזמר במסכה", אבל אין פיות גדולים יותר מאלה שצורחים כרגע באולפן של i24NEWS. אורי גלר ואפרים "קרמשניט" ארליך מתקוטטים באולפן של ניב גלבוע - זה באותה מידה יכול להיות גלבוע וקרמשניט שמתקוטטים באולפן של גלר - והעימות מגיע לכדי נטישת האולפן. "הבאת את השערה של טראמפ?", עוקץ קרמשניט את גלר, ונענה ב"אתה צריך את השערה של טראמפ על הראש שלך". מי שמחפש שפיות מוזמן להעביר חזרה ל-14, שם זכות הדיבור בדיוק עברה לכתב תמיר מורג. "בוא ניקח פצצה בינונית, בסדר?", הוא מסביר אפרופו פוסט האטום של נתניהו וליבוי פאניקה כללית, "ברדיוס של קרוב לקילומטר, אלפי אנשים יישרפו למוות. אף מבנה לא יחזיק מעמד, אבל מי שיהיה בתוך מבנה ייהרג מקריסה שלו".

19:10: בינתיים אף אחד לא נשרף למוות, אז כל הטאלנטים הגדולים עולים. בחדשות 13 כנראה מסתובב איזה וירוס, כי מיכאל שמש ולוסי אהריש ממש מצוננים. כולם מתגייסים הערב - רוני קובן נשלח לדווח עם עקיבא נוביק ממטה איזנקוט, ברק רביד הגיע מוושינגטון, אפילו סולימאן מסוודה לא ישן הלילה אצל לוביסט קטארי וקפץ ארצה להצביע לראשונה בחייו. שיעור ההצבעה הוא עדיין הסיפור הגדול של היממה, ועמית סגל טוען שהוא "עובר את הפריימריז של בר כוכבא". לכל אורך הלילה הוא יפרשן כשמולו לפטופ עם מדבקת "תלמיד" עליו, ולכל אורך הלילה הוא לא יסביר מה נסגר.

19:54: המהדורות המרכזיות יוצאות לדרך, כדי ששישה ערוצי חדשות שונים יוכלו להתחרות אצל מי גרפיקת ה-AI הכי מכוערת. וכמדי ערב בחירות, מי שבא למהדורת חדשות מגלה שהגיע להפסקת פרסומות בלתי נגמרת לקראת המדגם. סוקר כאן 11 דודי חסיד מבטיח "הפתעה שלא ציפינו לה". שמואל רוזנר של חדשות 13 מגרה עם "מדגם היסטורי", ורומז ש"תושבי מדינת ישראל ייזכרו מחדש בכל המגזרים שנמצאים כאן". שלמה פילבר של ערוץ 14 מדבר על "כאב ראש לא קטן", אבל מחייך יותר מכל עד מדינה. צוריאל שרון של ערוץ i24: "השעתיים הבאות דרמטיות". פרופ' יצחק כ"ץ של ערוץ 16 (יש דבר כזה): "הכל פתוח, הדרמה בעיצומה". מנו גבע של 12: "לא הייתי קורא לתוצאות מפתיעות, הייתי קורא להן דרמטיות". זה כמובן לא מספיק, אז מנחם הורוביץ מוסיף הסבר על המדגם שירכז את תוצאות כל הערוצים, מפציר בצופים לא לזוז, ומדריך באלגנטיות ש"את השלט פשוט נרחיק מהיד".

ככל שהשעות נוקפות, ברור ששידורי החדשות יאלצו לשבור את ההרגל הכי קדוש שלהם - ויצטרכו להתחיל לדבר על ערבים. בערוץ 14 מדובר כמובן באזהרות מתנועה בכמויות לקלפי, לצד ספרות מקור מאת הכתב דרור בלאזאדה: "ההמונים שעוברים פה אומרים לי, 'אנחנו ראינו את השידורים שלכם וקיבלנו כוח לצאת להצביע". בחדשות 13 מנסים לפרוץ את הכספת שהיא הראש של מנסור עבאס, ומתייחסים לאייל ברקוביץ' כאל מנסור עבאס של האולפן. המגיש שפתאום מוצא את עצמו באמצע המהדורה המרכזית מנסה לחטוף כל הזמן את זכות הדיבור, ודוריה למפל הודפת אותו בתושייה לטובת חברי הגוש העיתונאי סביב השולחן.

20:28: אגב ליצנים, נועם פתחי. הוא מדווח ממטה בנט בעודו לבוש בשכפ"ץ, כי "ההערות ששרקו לי ליד האוזניים, בצבא לא היה דבר כזה. וגם קצת בשביל להקליל את האווירה". ינון מגל משדר ממטה הליכוד - איך אפשר לשדר ממטה הליכוד כשאתה עצמך מטה הליכוד? - ומדליף ש"בערוצי התבהלה, תרעלה, תעמולה, ייאוש, דרדור, שביזות הערבים על 18 מנדטים". ההבדל בין ה-18 הזה לתוצאה שבהמשך יציג פילבר: מנדט אחד.

21:00: הפוגת פריים טיים. "קופה ראשית" היא היחידה שמדברת הערב על שרן השכל, בעוד שברשת 13 החליטו שמה שהציבור צריך זה פעמיים אסי ישראלוף - פעם בקאמבק של "הישראלים" מבית "מה קשור" ופעם כמגיש הגרסה החדשה של "מונית הכסף". אצל "ארץ נהדרת", למרבה ההפתעה, ויתרו הפעם על שיר בחירות שנון שירכז את כל השחקנים במערכה. לפי כמות הבדיחות בנושא, לא מדובר בבחירות הגורליות בתולדות המדינה אלא בדיון הגורלי ביותר בעניין הטנגו העדין של עמית סגל. ול-i24 אין פריים טיים, אז שולחים את הסוקר צוריאל שרון לפרומו נוסף. "יש ראשי מפלגות שיבכו", מודיעה הכותרת המופרעת על המסך, אף שמה שהוא אומר בפועל זה ש"יש ראשי מפלגות שלא הולכים לאהוב את הלילה".

21:49: סידורים אחרונים לפני המדגמים, אז יערה זרד מודיעה בערוץ 14 ששיעור ההצבעה בחברה הערבית "עלול להגיע לכדי פיגוע בציונות". כל סוקר נכנס בדרמטיות לאולפן שלו, אבל רק פילבר נכנס ככה:

22:06: מערכת בחירות שלמה עמדה בסימן הפער הבלתי נתפס בין סוקרי הערוצים השונים - ולכולם היה ברור שבין שמישהו מהסוקרים משקר, ובין שהוא טועה בענק, בשעת המדגמים הדרבי הזה יוכרע. ההכרעה: בלגן. שלושה ערוצים נותנים 50 לגוש נתניהו, פילבר נותן 60, וב-i24 הולכים כרגיל על מקום בטוח באמצע. הראשון לדבר בחדשות 12 הוא עמית סגל, עם טקסט שאמור לסתום את הפה לכל מבקריו של הפרשן. "הציבור בישראל הצביע ברוב משמעותי נגד המשך כהונתו של בנימין ונגד הקואליציה שבראשה הוא עמד", הוא הסביר. איפה זה ואיפה ה"אני מאמין למומו" הסתמי של ינון מגל.

הכאוס הפוליטי משתקף היטב על המסך. בערוץ 14 מציגים כל רגע גרפיקה שגויה אחרת, במסגרת מגבלה כרונית להצליח לספור עד 120; פילבר עצמו ממשיך ללכת אול-אין על ההימור שלו, רומז שהסוקרים המתחרים תיאמו ביניהם וממליץ לחכות לנתונים הסופיים. ב-12 הווליום עולה, ויונית צועקת (יחסית לעצמה) ש"אני צריכה עזרה להציל את השידור ואין כאן שרברב באולפן". אחד מאותם ויכוחים נוגע להפרת הבטחות אפשרית בגוש השינוי בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, ובין הדיון הטכני לערכי הפאנליסט ליאור שליין משרבב שלא לצורך את המונח "שטופי מוח". סגל מעמיד אותו במקום, בצדק, ומזכיר לו שאין סיבה לעלוב בציבור שיצא להביע את דעתו. לצד הפוליטיקאים הערבים, שליין והסרטונים המעמיקים שלו הם כנראה המנצחים הכי מובהקים של קמפיין הבחירות. ייתכן שממש הצליחו להזיז קולות ממקום למקום. השידוך שלו עם סגל אולי מאוד יצרי, אבל דווקא בגלל זה מדובר בפורמט מבריק שיהיה חייב לקרות.

22:53: אף אחד עדיין לא יודע כלום, וצופי חדשות 12 מגלים שהמדגם של ערוץ 14 נעלם פתאום מהטבלאות המסכמות שרצות על המסך. אותן טבלאות אפילו לא הכירו בשום שלב בקיומו של ערוץ i24 - וחבל, גם דייקו יחסית וגם נתנו אחלה טלוויזיה. חיים לוינסון (מצביע רע"ם) ושרון גל (כל כך שקוף שלא צריך לבדוק) מסכימים, כל אחד ממניעיו, שאין עניין באחדות. לוינסון רב אחד-אחד עם כל הפאנליסטים הימניים באולפן, כולל נוה דרומי ושירית אביטן-כהן, ואף אחד לא טורח לבדוק למה גל הגיע לאולפן הזה אם הוא כבר עבר שוב לערוץ 14. בינתיים, בתאגיד, טל ברמן ואילה חסון מדברים במטה הליכוד על הפערים בין הערוצים. חסון מודיעה ש"אני לא יודעת למה להאמין! מה אמיתי? מה נכון? מה לא נכון?". טיפ: אם זה פורסם ברצועה שלך, כדאי לחשוד.

23:36: אביגדור ליברמן הוא הפוליטיקאי הראשון שנואם - והוא מתנהג בדיוק כמו בחיקוי האלמותי ההוא של אסי כהן במשדר בחירות 2009 של "ארץ נהדרת", בעודו מתבדח על הארכת הפתיל. מצב הסבלנות לברקו באולפן חדשות 13: אודי סגל אומר לו ש"אני ממליץ לך גם להאריך את שלך". קו ישיר מחבר ביניהם למה שקורה בשידור של "הפטריוטים", כשינון מגל מעיף את לירן חולצה אפורה מהפריים. קו ישיר נוסף מחבר ביניהם לפרשנות של עמית סגל, שאומר ש"בן גביר הוכיח היום לנתניהו מה זה ללכת לישון עם פרעושים". השעון מראה חצות, ואולפן חדשות 12 הופך בהדרגה לאולפן "גב האומה", כשאחרי שליין מגיעה עינב גלילי ובהמשך גם תם אהרון. "אני מאוד רוצה את מה שהם לוקחים", מפרשנת גלילי את מנהיגי השעה ומצטטת את "כשהארי פגש את סאלי". צופי בחירות אדוקים יודעים שלא צריך יותר מציטוט כזה בשביל לקנות את יונית.

00:01: יום חדש. אף אחד לא הלך לישון עם פרס, אבל ב-14 מתעוררים עם ביבי. פילבר משווה ומעלה ומודיע שעכשיו ליברמן לא עובר את אחוז החסימה - מה שאמור להביא את גוש נתניהו ל-62 מנדטים. ינון מקנח ב"בעזרת השם", רק בשביל שכמה שעות אחר כך הסוקר יירד מההימור המשוגע הזה. הפער בין הערוצים ממשיך להעסיק את כולם, וכל אחד מפרשן אותו אחרת: לפי עמית סגל "מתישהו הרכבות יתנגשו", לפי נוה דרומי "זה הולך להתהפך". מירי מיכאלי מ-i24 שואלת את הכתב עמיאל ירחי אם אי-פעם היה פער כזה, והוא אומר לה שהוא הכי צעיר בפאנל אז אולי עדיף שתשאל מישהו אחר.

1:09: הפער לא הולך לשום מקום, ובכל ערוץ מסבירים איך המחנה השני - או הערוץ היריב, מה כבר ההבדל בימינו - ישתמש בפער הזה כדי לטעון שהבחירות נגנבו. האולפנים מתמלאים בבני דמותם של בני גנץ, יועז הנדל וגלעד ארדן, ואחרי מחיקתו המוחלטת של "הגוש השלישי" כמעט כל הפרשנים מיישרים קו ומציגים את האפשרות לממשלת אחדות בתור צו השעה. אף אחד לא יודע להסביר למה שנתניהו ילך על דבר כזה, אבל כולם מסכימים שבחירות נוספות הן אסון למדינה.

2:12: איזנקוט נתן נאום ניצחון שנכתב מוקדם מדי, נתניהו תכף ייתן נאום ניצחון שנכתב רעיל מדי, ועדכוני המדגמים לא מצליחים ליישב את הפער - הליכוד וגוש נתניהו אולי מתחזקים באופן יחסי, אבל המרחק שלהם מנתוני פילבר עדיין בלתי נתפס. מפתה להגיד שמישהו מהסוקרים סיים הלילה את הקריירה, למרות שבסוף כולם יכולים לתרץ שפספסו את הערבים ולהיפגש איפשהו באמצע. עד המפגש הזה, הפרשנים מזכירים לצופים את המובן מאליו. סגל מציין ש"נתניהו אחראי בראש ובראשונה לטבח 7 באוקטובר", דפנה ליאל מאבחנת שנתניהו עדיין ספג מהלומה משמעותית ואיבד את הרוב הפרלמנטרי שהשיג בקלות בסבב שעבר. היא רק אומרת ש"68 מנדטים הצביעו נגדו הערב", עוד לפני שעדכון המדגם של מנו גבע יגלה שכבר לא מדובר ב-70 מנדטים ושזה המספר החדש.

מנו גבע חוזר לאולפן, מעדכן בהתאם לפליטת הפה ההיא - ותוך כדי שהוא מדבר מגיע עדכון לעדכון, בלי שמישהו בשולחן יבין שסיכום המנדטים שהוא מקריא מתכנס לכדי 121. יונית יורדת, עמליה עולה, קרן מתחממת, וממשלת אחדות ממשיכה להיות האופציה המועדפת על האולפנים, למקרה שמישהו שאל אותם. אחוז היסטורי של ישראלים יצא להצביע אחרי ארבע שנות המתנה, והוא הצביע בבירור נגד נתניהו ובבירור נגד כל אפשרות לממשלה בלעדיו. כל הישראלים יצאו מהבית, רק כדי להחליט שלא להחליט. ולמה שיחליטו, קודם שהמדגמים יחליטו על עצמם.