"לשרוד את מלכה לייפר" הוא כתם על אנשים נוספים

יעקב ליצמן, זוכרים? היה פה שר כזה, שבמשך עשרות שנים נמנה בין בכירי ההנהגה החרדית. אבל לא מזמן, קצת לפני המלחמה, הוא נעלם - וספק אם כולם זוכרים למה: ליצמן פרש לאחר שהודה באשמה על חלקו בפרשת מלכה לייפר, אשת החינוך שלימים תורשע בעשרות עבירות תקיפה מינית ואונס. כי מה הטעם בלהיות פדופילית אם אין לך אנשי קשר בממשלה הישראלית, כאלה שינסו למנוע את הסגרתך לאוסטרליה.

"לשרוד את מלכה לייפר" (Surviving Malka Leifer), סרטו התיעודי של אדם קמיאן שמשודר כעת ב-yes דוקו ו-HOT8, לא נוצר בישראל - ולכן ליצמן מהווה בו הערת שוליים בלבד. במקום זה הוא נצמד לנקודת מבטן של האחיות ניקול מאייר, אלי סאפר ודסי ארליך, שתלונותיהן על תקיפות מינית מצד לייפר הבשילו לכדי כתב אישום בן 74 סעיפי זוועות. בזמן אמת, כשעומתה עם הטענות הללו, לייפר נמלטה מהקהילה החסידית באוסטרליה לישראל. אבל בסרט של קמיאן מתואר כיצד הפגיעות שלה החלו עוד לפני המעבר למלבורן, ונמשכו גם כשהמציאה את עצמה מחדש בקהילה החרדית של עמנואל. תעצומות הנפש שנדרשו מהאחיות לא עזרו להן כשנתקלו בחומת האדישות והשחיתות הישראלית, זו שבגינה עברו יותר מדי שנים עד שלייפר הוסגרה והמשפט התחיל. אפילו עכשיו, כשהיא מאחורי סורג ובריח, החלאה שמשכה אליה את הנערות הכי פגיעות נחשדת בתקיפה מינית של אסירה צעירה.

למרות הטון הטרגי שלו, שנגרם בין היתר בגלל התפתחויות אישיות ומשפחתיות שלא קשורות באופן ישיר למשפט, "לשרוד את מלכה לייפר" נמנע מהמכשול המיידי עבורו - ומבין שאין צורך להציג את הפגיעה המינית בתור רגע שהחיים נגמרים אחריו. הוא לא שונה משום דוקו, דוקו-פשע או דוקו-אונס אחר שראיתם, אבל הוא לפחות עושה מאמצים כבירים כדי להסתיים עם איזושהי תקווה. ובכל זאת, הסרט של קמיאן מבטיח שפרשת לייפר לנצח תהיה כתם על מערכת המשפט המקומית, על ליצמן, על רונן צור שנשכר לנהל עבורה קמפיין תקשורתי (הוא לפחות התחרט), אפילו על התקשורת שלא התייחסה לזה בהיקף הנדרש. עבורה אלה היו צרות מעבר לים, כאילו ישראל לא מעניקה מקלט למפלצת מחליאה כל כך. עובדה שעד שיש על זה סרט, נדרש עבורו צוות יוצרים זר.