"החוקר והרב" היא טיפול לא נכון בסיפור שהתחנן לאחד

רוחה של נטפליקס שורה על "החוקר והרב", ובמובנים הגרועים מכולם. זה קורה מרגע שסדרת הדוקו של כאן 11 על תנ"צ אפרים ברכה ז"ל והרב יאשיהו פינטו - אבל בעיקר על החוקר ב"החוקר והרב" - נפתחת עם גופה רק בשביל לחזור אחורה על ציר הזמן. משם מתגלגל הסיפור שרוב הישראלים מכירים, בלי גילויים חדשים כלשהם, ועם תחושה שמישהו פשוט ניסה לארוז יפה את הטרגדיה האנושית הזאת ולהפיץ אותה בעולם. ופרשת ברכה בהחלט מורכבת מספיק בשביל להחזיק סדרה שלמה, בהחלט חריגה מספיק בשביל לעורר עניין מעבר לים. היא פשוט נוטלת על עצמה את המניירות הנטפליקסיות, מה שבהכרח הופך אותה לנטולת השפעה.

שלושת פרקי "החוקר והרב" שיצרו לוי זיני ויואב לשם - כולם נמסרו מראש לביקורת - משודרים קצת יותר מעשור אחרי שברכה ירה לעצמו בלב באקט שאין סימבולי ממנו, ושם קץ לחייו. חוקר המשטרה הבכיר, האלוף הבלתי רשמי בגיוס עדי מדינה וגם חסיד של הרב פינטו. הקשר האינטימי עם הרב של העבריינים הפך בשלב מסוים לקשר טעון, עם הדילמה החוקית והחקירות ומסע ההכפשה, אך סדרת הדוקו עדיין מנסה להציג תמונה מלאה ככל האפשר של שני גיבוריה, ולא להסתפק רק בממשקים ביניהם סביב הפרשה. זה המישור התוכני, ונדוש ככל שיהיה הוא בכל זאת מקובל. במישור הטלוויזיוני, כל מה ש"החוקר והרב" מוסיפה (והיא מוסיפה המון) רק גורע ממנה.

"החוקר והרב" היא סך כל הקלישאות והרעות החולות בז'אנר, וכאמור עם אוריינטציה נטפליקסית ברורה. דימויים מעולם החי, איורים, שחזורים עם שחקנים - עד לא מזמן הבחירה הכי זקנה שאפשר לעשות בז'אנר, כשעכשיו מתחתיה נמצא רק ה-AI. זהר שטראוס בתפקיד התנ"צ מספק בסדרה את הגרועה שבהופעותיו, בין היתר בגלל הפער הבלתי ניתן להכלה בין המשלב הלשוני המקורי של ברכה למשחק השכונתי במלוא מובן המילה. במקביל גם העיתונאים הבקיאים בפרשה, מי שאמורים להיות המשתתפים הכי קורקטיים בסדרה כמו "החוקר והרב", מדברים על פינטו בהערצה ומרגישים נגועים בדרכם. איפה מרואיינים הישגיים? סוחפים? איזה פרשן מעורה כמו רביב דרוקר או דמות תוססת כמו אבישי בן-חיים? לא משנה לאן "החוקר והרב" פונה, לא משנה איזה גימיק היא עוטה על עצמה, התחושה היא של טיפול טלוויזיוני לא נכון בסיפור שהתחנן לאחד.