"מה קרה לצה"ל" היא צפיית חובה - אבל בגלל שאלה אחרת

לצד העבודות וההישגים השוטפים, אחת לשנה מגיעים עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי ומציגים פרויקט דוקומנטרי ממוקד ולרוב גם שאפתני. "פולארד" הוקדשה לפרשת הריגול, "סיירת מטכ"ל" לסיירת (ולריאיון נדיר עם נתניהו) ו"המו"לים" לעיתונות הפרינט העברית. ב"מה קורה בצה"ל" כבר נרשמת עליית מדרגה: לא פרשה אחת, יחידה אחת או ענף די נישתי, אלא הגוף הכי חזק במדינה והשאלה שמעסיקה בשנתיים האחרונות כל ישראלי. הפעם היא לא הצליחה להושיב מול המצלמות את ראש הממשלה הנוכחי, זה שהרבה דברים קרו לצה"ל במשמרת שלו, אבל כן שישה רמטכ"לים.

ב"מה קרה לצה"ל", הפקה משותפת של HOT8 ורשת 13 שמשודרת בימי שבת אצל הראשונה ובימי ראשון אצל השנייה, אסנהיים וטוקטלי משלבים בין מבנה ציר הזמן הנדוש לפילוח רוחבי יחסית: פרק הבכורה מוקדש למשוואה האכזרית בין חיי לוחמים לאזרחים; הפרק השני (שנמסר מראש לביקורת) מוקדש לציפוף השורות בדרגים הבכירים, על חשבון מי שדווקא היו יכולים לאתגר את המערכת; הפרק השלישי (כנ"ל) מוקדש לפרשת אלאור אזריה, שהייתה יכולה לפרנס סדרה שלמה; ובפרק הרביעי והאחרון יובא ריאיון נדיר עם אביב כוכבי - השם הכי גדול ורלוונטי בפורטפוליו של "מה קרה לצה"ל", שנעדר באופן בולט מהפרקים הראשונים וצפוי לדבר על הפער הטכנולוגי והמודיעיני "בין איראן לחמאסטן". אולי הוא גם יואיל בטובו לספק כמה תשובות על הטבח שהתבשל לו מתחת לאף.

אותו פער שאליו כוכבי צפוי להתייחס הוא האחד שאיתו אסנהיים וטוקטלי פותחים את "מה קרה לצה"ל", ובעצם גם הביטוי הכי טוב לשאלה הזאת. ניתן היה לצפות שסדרה שנקראת ככה ועולה עכשיו תוזנק מתמונות של נוח'בות ב-7 באוקטובר, אבל הקריינות הראשונה של אסנהיים מוקדשת דווקא לתקיפה הישראלית באיראן מיוני האחרון. אחריה כבר מגיעות התמונות הצפויות יותר, ואיתן הדיסוננס שכל ישראלי נדהם מולו בשנתיים האחרונות - בין ההצלחות המטאוריות של היום לכישלונות הקטלניים של אותה שבת. בין הגיבורים והגיבורות בשטח ובעמדות התצפית, למפקדים הבכירים שברשלנותם אפשרו להמיט על ישראל את המכה הקשה מכולן. אך בעודה לא חוזרת אחורה-אחורה, אלא רק ארבעה עשורים לימי מלחמת לבנון הראשונה, "מה קרה בצה"ל" בכל זאת ניזונה בלעדית מקצינים בכירים ומהאגואים הענקיים שיש לכל אחד מגיבוריה.

זה לא אומר ש"מה קרה לצה"ל" אינה עמוסה בהישגים - בכל זאת, אף אחד לא ציפה ממנה שתספק תשובה חד משמעית לאותה שאלה - אבל לא במקרה המרואיינים הכי זכירים בה הם דווקא השמות הפחות מתוקשרים: תא"ל גיא חזות, שהוא למעשה הדמות הראשית בה, הוא רק אחד מהם. לצדו ישנם גם צ'יקו תמיר, אלעד יעקובסון ועימאד פארס. דווקא הם, שסיימו את דרכם הצה"לית בדרגות בינוניות יחסית, מספקים תובנות חשובות. מי שבולטים בהיעדרם מארסנל המרואיינים בסדרה הם הרמטכ"לים לשעבר גנץ (שיוצא ממנה נורא) ומופז, ובעיקר ראשי אמ"ן לשעבר שלא הפכו לרבי-אלופים. כל הידלין, ההימן והזאבי-פרקש למיניהם, אלה שרלוונטיים יותר מכל למחדל ואין להם בעיה לקשקש כשמזמינים אותם לאולפנים.

מלבד ההישענות על קצינים בכירים בלבד, הבעיה האחת הנוספת ב"מה קרה לצה"ל" היא קטנונית, כזו שתמיד חוזרת על עצמה אצל חברת ההפקות של אסנהיים: ליקויים ויזואליים חמורים, בעיקר במישור הגרפי, שנראים כמו יצירה בערוץ קהילתי ולא כמו סדרת דגל שיש כל כך הרבה ללמוד ממנה. ומאחר שהפעם אין לה מבצעים מזהירים של סיירת מטכ"ל להישען עליהם, רגעי השיא הדרמטיים בה הם ספורים - למשל ההחלטה שאולי-אולי הייתה מונעת את חטיפת גלעד שליט. אבל זה כבר חלק מהחבילה שמציעים הפעם אסנהיים וטוקטלי, צפיית חובה שהיא יותר עיונית, מעמיקה, רטרוספקטיבית. רגע המבחן שלה יגיע בפרק האחרון, כי את איזנקוט, ברק, אשכנזי או יעלון כבר שמעו בכל מקום. אם לא נדע מה קרה לצה"ל, אז לפחות שאביב כוכבי יסביר מה קרה לו.