איפה: ימי חמישי ב-21:15 ב- yes DRAMA, yes VOD וב-STINGTV
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בפרק אחד
המלצת tvbee: וותרו, אין צורך
בפרק הראשון בריבוט של "שולחן לחמישה" יש תינוק שונה מהתינוק שבפוסטרים. אין יותר מדי הבדלים ביניהם, תינוק זה תינוק, אבל התינוק שבפרק הוא תינוק בהיר, וזה שבפוסטרים הוא תינוק, ובכן, פחות. רעמת שיער שחור מבדילה בין שני סוגי הטף, אולי בכלל מדובר בפאה. לא ברור מה התינוק שנבחר בסוף כי ראיתי רק את הפיילוט, אבל מעניין להיות נוכחת בקבוצת המיקוד שצפתה בפרק הראשון ואמרה "חבר'ה, הכל בסדר כאן, רק התינוק לא עובד לי, יודעים מה יבוא פה טוב? תינוק היספאני יותר. להקו את התינוק הכי מקסיקני שאתם יכולים, לכו הכי רחוק עם זה, כשאתם מגיעים לתינוק עם שפם תחזרו אחד אחורה, אותו תקחו".
ריבוט ל"שולחן לחמישה", ידענו שזה יקרה. כל יתר הסדרות כבר קיבלו אחד או בדרך, אז בעצם למה לא? כאילו, ולמה כן, אבל שיהיה. "שיהיה". אם לאמלק, זאת התחושה לפני הצפייה בפרק הפיילוט, זאת התחושה גם אחריו. בסדר, שיהיה. זה לא גרוע בכלל, ולא אצפה יותר בשום פרק אף פעם. עוד תוכן לא נחוץ בעולם. כמו 90% מהריבוטים, 67% מהסדרות בנטפליקס ומוצרים כמו "סדרת הזהב של הפתיתים". להגנתם - זו סדרה שמשודרת בערוץ Freeform של דיסני, שנקרא פעם "ABC משפחה" והיום מנסה למתג את עצמו לקהל צעיר יותר, יאנג אדולטס. יכול להיות שעם כל חיבתי לסדרות נעורים, אני לא מאוד קהל היעד.
את "שולחן לחמישה" המקורית אתם זוכרים - ההורים מתו, הילדים מסתדרים לבד, בכי בכי וכו'. משפחת סאלינג'ר המקורית הכניסה לחיינו את נב קמפבל, סקוט וולף, מתיו פוקס וג'ניפר לאב יואיט, ובריבוט היא הופכת למשפחת אקוסטה ההיספאנית (=לכולם שיער שחור חלק). בנוהל, מדובר בחמישה ילדים - הבכור חתיך, השני אחראי, מתבגרת מעורערת רגשית, ילדה צעירה יותר שהיא חכמה לגילה ותינוק אחד, עדיין לא ברור איזה נבחר מהפיילוט. הטוויסט הוא שכאן ההורים לא מתים כמו בסדרה המקורית, אלא מגורשים למקסיקו, וככה אנחנו מרוויחים גם ריבוט ייצוגים מסורתי (כלומר, חידוש עם החלפת השחקנים בפיפל אוף קולור) וגם אמירה פוליטית.
מדיניות טראמפ גורמת לגירושם של ההורים למשפחת אקוסטה, בעוד ילדיהם נשארים בארה"ב כי הם נולדו בה ולכן אזרחים. הכי עכשווי, הכי מתכתב עם טלוויזיית אנטי טראמפ. האם טראמפ הרס את הטלוויזיה ועכשיו כל דבר שמשודר הוא מניפסט מנג'ס נגדו? כן, מצד אחד. ומצד שני - טלוויזיה היא, בין היתר, כלי פוליטי, אי אפשר לנתק אותה מהמציאות, מרוח הזמן והתקופה, טלוויזיה פוליטית היא טלוויזיה עם נשמה, אבל מה עם טלוויזיה שמשתמשת בפוליטיקה כמקפצת רייטינג לסדרת נעורים בינונית?
כזכור, "שולחן לחמישה" הייתה סדרת בכי. גם הפיילוט החדש אמוציונלי, בעיקר כי הוא כולל את גירוש ההורים והפרידה מהם. העובדה שהם לא מתים משאירה אותם בשולי הסדרה, והגירוש שלהם למקסיקו, שהוא דקות ארוכות ובלתי נגמרות של ילדים והורים בוכים ואוחזים זה בזה מעבר לגזר ברזל, מרשים וחזק. בואו נאמר שהחברים שם לא חסכו באסוציאציות שואה, העמיסו יפה, ובטח לאמריקאים מצפוניים שמעורבים יותר בזוועות מדיניות ההגירה של טראמפ זה ידבר אפילו יותר. אולי זו הסיבה שבינתיים הביקורות בארה"ב אוהדות וחמימות ואפילו מגדירות את הסדרה כ"ריבוט עם לב".
סביר להניח שבמשך העונה נושא ההגירה יהפוך לעלילת צד משעממת בין סבך האהבות, האכזבות והקשיים של חמשת הילדים שמתבגרים לבדם בבית. האם הבכור החתיך והפלייר יתחייב לאישה אחת? האם הבן השני והאחראי יצליח ליהנות קצת מהנעורים? האם המתבגרת המעורערת תחווה אהבה ראשונה, אפיזודת סמים קלים והדרדרות בלימודים? האם הילדה הקטנה תתבגר לנגד עינינו? האם התינוק יהפוך ליותר היספאני עם הזמן? התשובה להכל היא כן. בהנחה שזמנכם הוא משאב מוגבל ושיצא לכם להציץ פה ושם בגרסה המקורית והלבנה, סיכוי סביר שתוכלו לוותר (גם) על הריבוט הזה.