כבר שנים שצופי הריאליטי שמתביישים בהיותם כאלה נוהגים להגן על עצמם בטענה שמדובר ב"ניסוי", לרוב "חברתי" או "אנושי". "רעבים לאהבה", שעלתה אתמול ב-HOT בידור במסגרת הניסיון ה-149 לפצח את עולם תוכניות ההיכרויות, היא לא רק ניסוי חברתי - אלא גם ניסוי טלוויזיוני. פיילוט באורך עשרה פרקים, פורמט מקורי מבית סטודיו Sipur הבינלאומי וחברת Stampede, שאם יצליח להציג קבלות לא מן הנמנע שעוד יזכה לעיבוד באיזה נטפליקס. לכן ראוי לשפוט אותו בשתי רמות: זו של הקונספט וזו של התוכנית.
הקונספט, מגוחך ככל שהוא נשמע - לא שזו בעיה עבור נטפליקס ומקבילותיה - הוא גרסת האקסטרים של "מי שאוכל לבד מת לבד". שני רווקים שמחפשים זוגיות, וכנראה שלא עושים מספיק בשביל להשיג אותה, מפקידים את הרגלי התזונה שלהם בידי האהבה. אם הם רעבים, עליהם להשיג דייט. השיגו? בתיאבון. נדחו? חטפו רגליים קרות? שילכו לישון על בטן ריקה. כבר ראינו פורמטים שנשמעו טוב על הנייר ונראו הרבה פחות טוב על המסך, ונקודת ההתחלה של "רעבים לאהבה" נשמעת נמוכה בהרבה מהממוצע. לכן כל כך מפתיע לצפות בבלון הניסוי הראשון שלה: נכון, האטום לא פוצח, אבל מדובר בטלוויזיה מסקרנת ומהנה, כזו שבהחלט עושה חשק להמשיך לצפות בה. אם היא הייתה עולה במקום אחר כנראה שהייתם גומעים אותה בלגימה אחת.
הצעד הראשון של "רעבים לאהבה", שיצרה ציפי רוזנבלום ("גולשי ספות"), גייס לשורותיו שני בוגרי ריאליטי מדרג נמוך יחסית: ירדן אדרי מ"האח הגדול" וגור ארד מ"נינג'ה ישראל". ההחלטה להסתמך על פנים מוכרות ולא על עוד משתתפים אנונימיים היא השיחוק הראשון של התוכנית - והשני מגיע מיד אחר כך, כשמגלים שהפעם נחסכו מאיתנו נסיונות שידוך ומניפולציות ומציאת הדייטים מוטלת רק על הרווקים. כל זה, כמובן, בהנחה שאנחנו מאמינים להבטחות של ההפקה. בסוף כולנו אנשים עובדים ונראה שאדרי וארד לא מתקשים למצוא מישהו לצאת איתו באמצע יום חול עם התראה של כמה רגעים.
אדרי וארד מגיעים משני קצוות של סקאלת הרווקים שאוטוטו חוגגים 30, ולכל אחד מהם מטען משלו. היא גרה עם ההורים בקריות, קשורה לאמא שלה בחבל הטבור ויודעת שכל עוד זה נמשך יהיה לה קשה למצוא זיווג; הוא חי כמו ספורטאי מקצועי ומוכרח לאכול כיד המלך עוד לפני 6:30 (בבוקר!). היא חיה בחברה שבה מצופה ממנה להיות המחוזרת ולא המחזרת; הוא יכול ליצור לעצמו הזדמנויות אבל עדיין לא מעז. למרבה המזל שניהם מודעים למגרעות שלהם, וגם אדרי - שחיבתה לקיטורים חסרי פרופורציה הולכת לפניה - מעוררת אמפתיה ומרגישה אנושית מתמיד. ארד, שעד כה פחות חשף בפני המצלמות את חייו הפרטיים, ממשיך לשמור על תדמיתו כמתוק אמיתי.
ובכל זאת, כמובן של"רעבים לאהבה" יש עוד מה ללמוד. העריכה שלה רובוטית לרגעים (אדרי מדברת על הצורך באהבה, ובשנייה שהמילה "אהבה" נאמרת יש קאט למוזיקת רקע עגמומית), ומבט על הקרדיטים שבסופה מנבא אינספור התארחויות של סלבס שאיש לא צריך (כן, גם אם הזמר אושר כהן הוא אכן שכן של אדרי). אבל בזכות התעוזה להציג פורמט היכרויות חדש בעולם כל כך תחרותי - "רעבים לאהבה" ראויה לצ'אנס. בזכות הביצוע המפתיע לטובה שלה - ראוי להמשיך איתה אפילו מעבר לפרקים הראשונים. השד יודע שבנטפליקס אין מספיק תוכניות ריאליטי קלילות ומוצלחות באמת, ושאין תחליף לשפה ופרצופים שאנחנו כבר מכירים.