"המופקרים" של נטפליקס לא הייתה צריכה לעלות לאוויר

אם לקחת קצת השראה מאנה קרנינה של החבר הגאון טולסטוי, הרי שהתרגלנו כבר שכמו שכל המשפחות המאושרות דומות זו לזו - כך גם כל הסדרות הבינוניות נראות אותו הדבר. אבל אם נמשיך לחצי השני של אותה פרפרזה, אז כמו שכל המשפחות האומללות, אומללות כל אחת בדרכה שלה, כך גם הסדרות הגרועות - גרועות כל אחת בדרכה שלה.

הטייק הנ"ל עובד גם עם סדרות איכות, אבל זה לא המקרה הפעם - כי "המופקרים" (The Abandons), סדרת מערבונים תקופתית שעלתה בנטפליקס, היא לא רק עוד סדרה גרועה, איומה, מביכה ועוד מחמאות שנשפכו לא מזמן על "הכל הוגן" של ראיין מרפי וקים קרדשיאן. "המופקרים" היא אפילו לא סדרת טראש שמודעת לטראשיותה. היא סדרה שכשמה כן היא - הופקרה. סדרה שאם לא היה מדובר בעידן הסטרימינג שבולע הכל, אין שום סיכוי שהיא הייתה עולה לאוויר. לא ככה וכנראה לא בכלל, אחרי שהיוצר שלה קורט סאטר עזב אותה לפני תום הצילומים בפיצוץ לפני יותר משנה.

סאטר, שעשה את שמו תחילה ב"המגן" של שון ראיין ולאחר מכן בשבע עונות מחוספסות כשואו-ראנר של כנופיית האופנוענים המאוד פופולרית "ילדי האנרכיה", תכנן ש"המופקרים" תהיה הבייבי החדש שלו, וגייס לשם כך שתי שחקניות מליגת העל - את לנה הידי (סרסי לאניסטר מ"משחקי הכס") ואת ג'יליאן אנדרסון (לאחרונה עם קאמבק מסחרר ב"חינוך מיני" ותמיד הסוכנת סקאלי מ"תיקים באפלה"). הבטחה גדולה לעונה ראשונה בת עשרה פרקים של שעה כל אחד, כשהפרק הראשון אמור היה להיות כפול באורכו, ברוח פרק הפתיחה של "ילוסטון" - הסדרה שהחזירה לאופנה את מערבוני הקאבויז והאינדיאנים, וש"המופקרים" מנסה לרכב על הגל שלה.

אלא שאז הגיע הפיצוץ. הבוסים מנטפליקס הגיעו אל הצילומים בשביל לקבל הצצה אל החומרים ולא אהבו את מה שהם ראו, כך לפי הדיווחים. סאטר עזב בשל "חילוקי דעות אומנותיים" ומפיקי הסדרה קיבלו את המשימה להשלים אותה - וככה זה גם נראה שנה אחרי, כמו התחייבות חוזית.

"המופקרים" מתרחשת באמצע המאה ה-19, קצת אחרי מלחמת האזרחים ובימי הבהלה לזהב, שמשכו את ההמון לגלות את הצד המערבי של ארה"ב. היא מתמקמת בעיירת כורים במדינת וושינגטון (לא הבירה), לא רחוק מאורגון בצפון מערב המדינה. אקס טריטוריה, כאשר התמהיל האנושי הוא כל מי שמרכיב את אמריקה מאז ועד היום. במוקד שלה מאבק כוחות בין שתי משפחות והעומדות בראשן, שמגלמות על פניו גם שתי תפיסת עולם - הממסדית והאנטי-ממסדית - כשלא הדת מבדילה ביניהן אלא הכסף.

מצד אחד, אנדרסון בתפקיד ראש משפחת ואן-נס - סוג של אצולה אמריקאית בגרסתה המוקדמת, ששולטת בעיירה ביד רמה עם ילדיה, ולא מהססת לעשות עסקאות עם מי שרק צריך בשביל לקדם את הביזנס. אינדיאנים, חיילים, כנופיות פורעי חוק - הכל הולך; בצד השני, הידי בתפקיד פיונה נולאן המכונה "מאם". היא עומדת בראש קבוצת אנשים שנפלטו מהחברה, חלקם יתומים שאימצה, אחרים ברחו מסיבות אחרות, ויחד הם הפכו לסוג של משפחה, או יותר נכון קומונה - הם "המופקרים". משפחת ואן-נס נחושה לרכוש את האדמות שלהם, אבל הם לא מוכנים לשמוע. יש סוד אפל שמאיים להתגלות ועימות שמתחיל בדם, ממשיך בדם וכמובן שגם ייגמר בדם. העיקר שייגמר כבר.

הפוטנציאל דווקא היה שם, זאת אומרת - אפשר לדמיין אותו (אם מתאמצים מאוד). אם "ילוסטון", שמאוד אהובה בארה"ב, היא סדרה עכשווית שחוזרת אל סנטימנט מאוד אמריקאי של סדרות סבנטיז-אייטיז כמו "דאלאס" ו"בית קטן בערבה", "המופקרים" אמורה הייתה להיות הגרסה המאוד-מוקדמת שלהן, המקום שבו הכל התחיל ואמריקה באה לעולם. אז הפוטנציאל כאמור קיים, אבל מה בפועל?

"המופקרים" נראית רע, משוחקת איום ונורא (כן, גם ובעיקר הידי ואנדרסון שלא מוצאת שום ניואנס בדמויות הנוקשות שלהן שרק זועפות ללא הפסקה). היא נטולת כל שבב של אמינות, מקפצת בין אירועים ודמויות בעריכה גסה, עם אפס נשמה ובלי שום כוונה. אין בה דמות אחת שראוי לציין. לא תמונה אחת שנשארת, לא דיאלוג זכיר. כלום. זה אפילו לא רע לתפארת - זה סתם בזבוז זמן. במקום עשרה פרקים ועשר שעות שתוכננו, היא התכווצה לשבעה פרקים, רובם סביב ה-30-40 דקות, והתחושה העזה היא שכל המעורבים רק רוצים לקפל את האירוע. גם אנחנו כבר רצינו שייגמר.