"הרוסט של קווין הארט" היה מתיש כמעט כמוהו
למרות שלל בדיחות שחורות ומרהיבות - על צ'ארלי קירק, על המסיבות אצל דידי ואפשטיין ואפילו על הכותל המערבי - "הרוסט של קווין הארט" בנטפליקס עדיין היה ארוך מדי, ארוך יותר מהקומיקאי עצמו. והמושא שלו עלה על העצבים עוד לפני שהוא התחיל
כבר כמה שנים שבנטפליקס דוחפים את הידיים עמוק-עמוק לכיסים בכל הנוגע לקומדיה חיה - ואחת לשנתיים מגיע מפגן כוח כל כך גדול, שרשות התחרות צריכה להתערב ולהגדיר על ענקית הסטרימינג מונופול בתחומה. פסטיבל Netflix Is a Joke הוא חלומו הרטוב של כל חובב סטנדאפ, ולמרות השתייכותו לשירות הסטרימינג רק קטעים בודדים ממנו מגיעים מהבמה למסך. הגדול שבהם, גם הפעם, היה "הרוסט של קווין הארט" (The Roast of Kevin Hart) שהועבר בשידור חי מסביב לעולם. בשלב זה סביר להניח שקהל היעד של אירוע הדגל כבר יודע טוב מאוד מה זה רוסט, מאיפה המוסד הגיע ולמה מדובר בתענוג שאין שני לו. מי שלא יודע מה זה, ממילא לא יאהב לשמוע את כל הבדיחות השחורות משחור.
אחרי שלפני שנתיים נטפליקס הרימה לראשונה את הרוסט של טום בריידי, הארט - הקומיקאי שהנחה אותו - נבחר לבא בתור. בריידי עצמו חזר כדי לנקום, לצד סלבריטאים נוספים שהתארחו בהפתעה ונכנסו בהארט כמו אשר, ליזו, ונוס וסרינה וויליאמס ודה רוק (שלא הפסיק לפלרטט עם אשתו). אבל האורחים הבאמת חשובים ברוסטים הם הקומיקאים שמתמחים בעלבונות: מנחה הערב שיין גיליס ("אתה קומיקאי של פעם בדור, ולמרבה הצער זה הדור שלנו"), הרוסטמאסטר ג'נרל ג'ף רוס שנהיה יותר ויותר דומה לחיים לוינסון ("העולם התאהב בך לראשונה כשמייקל ג'קסון טלטל אותך מהמרפסת ההיא"), טוני הינצ'קליף ("צ'לסי הנדלר מזדקנת כמו הירקות במקרר של ליזו"), צ'לסי הנדלר ("טוני, יש לך את הפרצוף של יורה בבית ספר ואת האישיות של מי שנורה ראשון") והיריב המושבע של הארט, קאט וויליאמס, שהגיע ללא התראה מוקדמת וניסה להשכין שלום בדרכו ("איך אפשר שלא לאהוב את קווין? רק שני אנשים לא אהבו אותו: אני ואבא שלו").
כמו בכל רוסט אחר, גם האחד של קווין הארט לא היה אחיד ברמתו. היו בו שלל בדיחות שחורות ומרהיבות - על הבעל של הקומיקאית שריל אנדרווד ששם קץ לחייו, על צ'ארלי קירק, על ג'ורג' פלויד, על המסיבות אצל דידי ואפשטיין ואפילו על הכותל המערבי ועל ההבדל בין יהדות לציונות; אבל היו בו הרבה סטים גרועים (רג'ינה הול וטיאנה טיילור, שתיהן שיתפו פעולה ב"קרב רודף קרב" אך סירבו לשתף פעולה עם תסריטאים מצחיקים), ובעיקר הרבה בדיחות מתבקשות מדי. שוב פאנץ' על זה שקווין הארט נמוך, שוב זיהוי הבלונדינית היחידה בפאנל וסימונה כפרוצה. אותה בלונדינית, צ'לסי הנדלר ("שם אמצעי: פין"), לפחות סיפקה את אחד הסטים החזקים של הלילה. המקרה שלה קצת מזכיר את זה של ניקי גלייזר מהרוסט הקודם, כשאמריקה מתלהבת מחדש מקומיקאית מבריקה ואכזרית למרות שהיא הייתה שם כל הזמן.
ולא במקרה רוב מה שיש לומר אחרי "הרוסט של קווין הארט" בכלל לא נוגע לאיש שניצב בלב הזירה. הארט שבר את המסורת הוותיקה בכך שפתח את הערב בעצמו, השתלט על ההנחיה של גיליס, קם כהרגלו אחרי כל פאנץ' כדי לתת כיף למי שצחק עליו - ובגדול עלה על העצבים עוד לפני שהערב התחיל. וכשהערב הענק הזה נמשך שלוש שעות, ועבור הקהל המקומי כלל לא מתורגם לעברית, זה חתיכת מכשול שצריך להתגבר עליו בדרך לכמה סטים של קומיקאים מוכשרים ומרושעים. בשידור כל כך ארוך, ארוך יותר מקווין הארט עצמו, הרוסט שלו היה מתיש כמעט כמוהו. וחלק גדול מזה באשמתו.