אסור להתלונן על ריאליטי כמו "דאבל על הכסף"
מרגע שגם הוא משדר תוכנית ריאליטי, התאגיד מוותר על חלק נוסף של הבידול שלו - אבל "דאבל על הכסף" היא בכל זאת ריאליטי אנונימיים בים של VIP, והתוכנית ערוכה באופן קצבי ונטול סיבובים מיותרים. ואין לה ערך מוסף, למרות תמונת מצב הולמת של המציאות הישראלית
לא משנה כמה משאבים יושקעו בהסוואה כסוגה עילית, מרגע שהוחלט לשדר בכאן 11 תוכנית ריאליטי ראשונה - בהכרח נעשה ויתור על חלק נוסף מהבידול של תאגיד השידור הישראלי. אומנם גם בלי מהלך הצהרתי שכזה כבר היה שם מספיק טראש, ר' "בואו לאכול איתי", אבל עצם ההחלטה להפיק ולשווק ככה את "דאבל על הכסף" משמעותית יותר מכל ניסיון להעניק לה ערך מוסף כלכלי. מה שכן פועל לטובת הפורמט שנרכש מבריטניה הוא הטיימינג: מאז החגים הפריים טיים טובע בים של ריאליטי VIP עם סלבס שמבשלים, שרים, מתחפשים ושורדים. התאגיד בכל זאת מצליח לשמור על בידול מסוים, כי רק הוא מציע בימים אלה תחרות טלוויזיה עם מתמודדים אנונימיים לחלוטין.
אותם אנונימיים לחלוטין מרכיבים עשרה זוגות, והם מתחילים את "דאבל על הכסף" עם סכום צנוע של 500 שקלים. תוך פרק זמן קצוב עליהם להכפיל את הסכום הזה - ורצוי שבהרבה יותר מפי שניים, כך שהשימוש ב"דאבל" רק מסרבל את ההבנה של פורמט לא מאוד נהיר. הזוג שחוזר עם הסכום הכי נמוך מודח, וכן הלאה, עד לזכייה בגמר ובפרס של מאות אלפי שקלים. אז איך מכפילים? הרעיונות היצירתיים של הזוגות מזכירים את המשימות הכי טובות, והלא אקסטרימיות, של "המירוץ למיליון". הם נתונים לחסדי העובר והשבים בעודם מנקים חלונות, שוטפים ספות, מצלמים בפולארויד, מחלקים פרחים, או קונים בזול חלות בבני ברק כדי למכור אותן ביוקר בתל אביב. ל"דאבל על הכסף" אין ערך מוסף, אבל עם הזוג האחרון כן יצאה לה תמונת מצב הולמת של המציאות הישראלית.
"כמעט כל מפגש של חברים בארץ נגמר במשפט 'וואי, זה יכול להיות אחלה עסק'", מסבירה בפתח "דאבל על הכסף" המנחה אגם רודברג - הגזמה פראית שנכתבה רק כדי לשרת את האינטרסים של התוכנית. וההגזמה הזאת לא נעצרת שם: גם הריאליטי הזה לא מבין שתעודות זהות זולות להפקה ב-AI לא שוות את הכיעור שנלווה אליהן, והמשתתפים אולי אנונימיים אבל עדיין אובר-מוכנים. החנונים מודיעים מראש שהם החנונים, הסיסמאות שנזרקות לאוויר חרושות, הטסטות הועתקו מכל הפקות הריאליטי האחרות. ואפילו כשהקאסט מציג כמה חיבורים מעניינים (חם וכלה, סבתא ונכדה, חבר וחברה סטרייטים ואפלטוניים), ספק אם עונה בת עשרה פרקים תספיק בשביל לבסס איזושהי מערכת יחסים בינם לצופים. מצד שני, אסור להתלונן על ריאליטי עם מספר כל כך מועט של פרקים. ההידוק של "דאבל על כסף" נוכח כבר מהרגע הראשון, וכל דמות סבירה הופכת לטובה יותר מרגע שהיא נערכת באופן קצבי ונטול סיבובים מיותרים. כנראה שזו עוד דרך לבדל באמצעותה את השידור הציבורי.