"איך להגיע מבלפסט לגן עדן" מפתיעה את הדמויות - והקהל

גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום, וגם מפעל התוכן הקדחתני של נטפליקס עדיין מצליח לספק מדי פעם סדרות שלא מרגישות כמו עוד מאותו הדבר, כמו מחט בערימת שחת. ודבר אחד שהמפעל הזה בטוח יודע לעשות, זה לתת ליוצרים טובים סיבות (כנראה פיננסיות) להישאר בו: אחרי ההצלחה של "נערות דרי" המופלאה והשנונה, בנטפליקס בהחלט עשו בחוכמה כשחברו שוב ליוצרת ליסה מקגי ב"איך להגיע מבלפסט לגן עדן" (How to Get to Heaven From Belfast), שמעניקה לנו במתנה קבוצה חדשה של נשים מטורללות במובן הכי חיובי של המילה. בית הספר התיכון הוא עדיין זירת התרחשות, אבל רק בזיכרונות ופלאשבקים של הנשים, שנושקות לגיל 40.

סירשה, דארה ורובין הן שלוש חברות ילדות שאיבדו קשר עם הצלע הרביעית בקליקת בית הספר שלהן - גרטה. יום אחד הן מקבלות מייל מסתורי שמודיע להן על מותה של אותה גרטה, והן חוזרות לעיר ילדותן כדי להשתתף בלוויה. אבל כשהן מגיעות לשם, המשפחה המשונה של גרטה מעוררת בהם חשד, ולאט לאט נחשפים עוד ועוד שקרים מסביב למוות המסתורי שלה.

לשלוש יש לא מעט ממה לברוח בחיים האישיים: סירשה היא תסריטאית ששונאת את העבודה שלה, מתפשרת לטובת שיקולי תעשייה וקפריזות של הכוכבת הראשית, וגם לא כל כך נלהבת מחתונתה המתקרבת; רובין היא אם לשלושה בנים שמנסה במקביל גם לתחזק מראה מטופח ומושלם ולא מפסיקה לריב עם בעלה; ודארה, בלי שום רומנטיקה באופק, נתקלת באקסית המיתולוגית שלה ומגלה שיש לה תינוק חדש. תעלומת מותה של גרטה מפעילה אותן לא רק בגלל הדאגה לחברת הילדות, אלא כבריחה מהמציאות היומיומית שלהן אל תוך הרפתקה משותפת.

בדומה ל"נערות דרי", גם "איך להגיע לבלפסט מגן עדן" סוחפת בראש ובראשונה בגלל הדמויות והשחקניות הנהדרות - וכן, יש רפרנסים קלים ל"נערות דרי", וגם הופעת אורח משמעותית. הנשים של מקגי הן אף פעם לא ליידיז. הן רועשות, מעצבנות, נטולות כל פילטר וגם לא מצטיינות בשליטה על הבעות הפנים שלהן, מה שמאוד מקשה להפסיק לצפות בהן.

אבל הכיף לא מסתיים שם. שחקני המשנה גם הם נפלאים, והעדשה הרחבה מספקת נופים מרהיבים לצד תחושת דיסאוריינטציה בתוך חללים סגורים - מבע ויזואלי שמשתלב באופן יפהפה עם העלילה. אותה עלילה לא עושה לקהל שום הנחות. הטון הוא אולי קומי, אבל כמו כל מותחן טוב: הטוויסטים הם רבים, והאמת שמתגלה לאיטה לא מפסיקה להפתיע את הדמויות, אבל גם את הקהל. זאת לא תעלומה שתפתרו בפרק הראשון.