"56 ימים" בהחלט מותחת, אבל לא מספיק סקסית

הסדרה החדשה "56 ימים" בכלל נקראה במקור "אובססיה", ושמה הוחלף זמן קצר לפני עלייתה למסך. בהתחשב בכך שהיא משתייכת לז'אנר המותחן הארוטי, אפשר לנחש למה הוחלט לשנות את שמה ברגע האחרון: השם "56 ימים" הוא אומנם שם הרומן שעליו היא מבוססת (מאת קת'רין ראיין הווארד) - אבל הוא גם מזכיר מאוד את "365 ימים", שמו של המותחן הארוטי של נטפליקס שהפך ללהיט ענק אי אז ב-2020. אפשר להסיק שמדובר באסטרטגיה שיווקית של שירות הסטרימינג אמזון פריים, שמנסה לייצר הייפ סביב הסדרה בדרך ערמומית.

אבל האמת היא שישנה נקודת מבט נוספת שהופכת את "56 ימים" ליותר מסקרנת לצפייה - העובדה ששני השחקנים הראשיים שלה הם אלילי נוער לשעבר. ועוד איזה אלילי נוער: בסדרה מככבים דאב קמרון ואוון ג'וגיה, היא מוכרת בתור ליב ומאדי מהסדרה של דיסני "ליב ומאדי" (וגם שיחקה בסרטי "היורשים"), הוא מוכר בתור בק מהסדרה של ניקלודיאון "ויקטוריוס" (וכיום הוא זוכה לתשומת לב מסוג אחר, בתור בן הזוג של הזמרת הלסי). המפגש הלוהט-לכאורה הזה של קמרון וג'וגיה, שמסמל גם התנתקות רשמית מתמיד מהדמויות התמימות שהפכו אותם למפורסמים, הוא תירוץ לא רע לצפות בסדרה החדשה. בהקשר הזה (ובכלל), קצת חבל שהכימיה ביניהם היא הדבר הכי פחות מוצלח בה.

"56 ימים" מספרת את סיפור האהבה המטלטל של שני צעירים מיוסרים, שמעורבב בסיפור פשע ביזארי ולא מפוענח (שמתפענח, מן הסתם, בסיום הסדרה). אוליבר קנדי (ג'וגיה) וסיירה ווייז (קמרון) נפגשים לראשונה בסופרמרקט, נדלקים זה על זו, ונכנסים למערכת יחסים אינטנסיבית ומלאה בתשוקה - אם כי לצד התשוקה, הם גם מביעים מידה מסוימת של חשד אחד כלפי השנייה. החשדות ההדדיים האלה מתגלים לצופים כמוצדקים, כשדי מהר נחשף ששני גיבורי הסדרה מסתובבים בעולם בזהות בדויה: אוליבר קנדי הוא בכלל אוליבר סיינט לדג'ר, סיירה ווייז היא בכלל מייגן מרטין, ולכל אחד מהם, כפי שיתברר בהמשך, יש סיבות מספיק טובות לשקר.

הסדרה מתנהלת בשני צירי זמן: הראשון הוא זה שמתחיל ביום ההיכרות של סיירה ואוליבר; השני מתחיל 56 ימים לאחר מכן - כשגופה בלתי מזוהה (אחסוך מכם את הפרטים הגרפיים) נמצאת בדירתו המפוארת של אוליבר, ונפתחת חקירה משטרתית. עליה ממונים הבלשים קרל קונלי (דוריאן מיסיק, "בריאן בנקס") ולי רירדון (קרלה סוזה, "המדריך לרוצח"), שמנסים ליצור תמונה קוהרנטית משלל הראיות המוזרות שמגיעות לידיהם. השאלות הרבות שעולות לראש בפרקים הראשונים של "56 ימים" ייפתרו אט-אט בפרקים המאוחרים יותר, כשבפרק השמיני והאחרון נחשפת התשובה לשאלה הגדולה מכולן: האם אוליבר רצח את סיירה, או שסיירה רצחה את אוליבר, או שהגופה המסתורית בכלל שייכת לאדם אחר?

"56 ימים" משווקת כאמור תחת ההגדרה "מותחן סקסי" - אבל היא מגשימה רק את אחת מתוך שתי ההבטחות האלה. כסדרה שבמרכזה תעלומת פשע, כזו שאמורה להשאיר את הצופה מולחם לספה, היא לגמרי עושה את העבודה. הסיפור שלה הוא סיפור טוב, מאורגן ומחושב, כזה שנחשף בהדרגה על כל ההסתעפויות והניואנסים שלו (אל תפסלו את הסדרה על סמך שני הפרקים הראשונים שלה). וכן, אומנם היא מתפתה לחלוקה בינארית למדי בין טובים לרעים - אבל זה דווקא לא ממש מפריע. למה? כי "56 ימים" לא מתחייבת להיות יצירה שמבוססת על דמויות מורכבות, אלא יצירה שמבוססת על עלילה מסעירה. ועלילה מסעירה בהחלט יש לה.

אבל דבר אחר אין לה: כימיה ממגנטת בין שני השחקנים הראשיים. לאורך הפרקים, הסדרה מפעילה אינספור טקטיקות כדי לגרום לנו להאמין שבין אוליבר לסיירה ישנה משיכה מינית ורגשית בלתי נשלטת - אבל זה עדיין לא כל כך משכנע; תכלס, בין שני הבלשים, שהאינטראקציה שלהם מסתכמת בעקיצות הדדיות (ונעדר ממנה מין), יש קליק משכנע יותר. העניין הוא שביחסים של קרל ולי קיים מרכיב מהותי שחסר ביחסים של אוליבר וסיירה, וזה הומור. מובן שאוליבר וסיירה הם טיפוסים יותר דרמטיים במהותם - זה ניכר לא רק בסיפורי החיים שלהם, אלא גם בהופעות המשחק - ובכל זאת, נראה שהם לוקחים את עצמם קצת יותר מדי ברצינות. והרצינות התהומית הזו, המגוחכת לעתים, בולטת עוד יותר בהשוואה לחצי השני והקליל יותר של הסדרה.

ויש עוד כמה סיבות שבגללן הרומנטיקה פשוט לא עובדת. אולי זה בגלל שהדיאלוגים שלהם קלישאתיים על גבול הקרינג', או בגלל שסצנות הסקס לא מקוריות או יוצאות דופן בשום צורה. או שאולי הליהוק פשוט לא נכון: דאב קמרון תהיה מושלמת לתפקיד של כוכבת פופ חייזרית ומסתורית (למשל התפקיד של לילי רוז דפ בסדרה הכושלת "איידול"), אבל היא לא בדיוק מתאימה לגלם בחורה גנרית מסוג ווייט-טראש שאמורה לעבור לכולם מתחת לרדאר. ככה או ככה, דבר אחד בטוח: הפאה האיומה ששמו לה בהחלט לא עוזרת למצב. האמת היא שסיימתי את שמונת הפרקים של "56 ימים" לא רק כדי לגלות מי נרצח - אלא גם כדי לגלות אם לפאה הזו יש תפקיד בעלילה, או שמא מדובר במחדל בלתי נסלח של מחלקת הסטיילינג. לצערי, האפשרות השנייה היא הנכונה.