יצירות שמשקפות פחד מטכנולוגיה קיימות כבר שנים. ישנו תת-ז'אנר שלם של סרטי אימה שסובבים סביב טכנולוגיה (שנקרא טכנו-הורור), וגם מחוץ לעולם סרטי האימה ישנן לא מעט יצירות שעסקו בפחד הזה. אבל אם פעם הפחד מטכנולוגיה - כפי שהוא נראה על המסך - התבטא בעיקר בייצוגים של טכנולוגיה שיוצאת נגד בני האדם (כמו "שליחות קטלנית", "מטריקס" ו"2001: אודיסאה בחלל"), בשנים האחרונות בולטות יותר יצירות שבהן הפחד מתבטא בייצוגים אחרים: של ניצול לרעה של טכנולוגיה על ידי בני אדם. את המגמה הזו הובילה בעיקר הסדרה "מראה שחורה", שהצליחה להראות בשלל דרכים כיצד אנשים רותמים את הטכנולוגיה למגוון שימושים מטרידים.
השינוי הזה, מן הסתם, קשור להשתנות של תפקיד הטכנולוגיה במציאות שלנו: עם התקדמות הטכנולוגיה וכניסתם של הסמארטפונים לחיינו, הגישה שלנו לטכנולוגיה היא קלה יותר מאי פעם, והפוטנציאל להשתמש בה לרעה רק הולך ועולה. לכן, אנחנו רואים יותר ויותר סרטי אימה, או סדרות אימה, שעוסקות בסכנות שמביאות איתן אפליקציות שונות - וספציפית בסכנות הטמונות ברשתות החברתיות. כעת מצטרפת למגמה הזו דרמת אימה חדשה - "ורד אדום", שעלתה לאחרונה לקטלוג הסדרות של נטפליקס.
"ורד אדום" מתמקדת בקבוצת בני נוער שמשתייכים למעמד הפועלים ומתגוררים בעיר אפרורית ומאוד אנגלית בשם בולטון בצפון-מערב אנגליה. חברי החבורה נמצאים בשלב קריטי ומרגש בחייהם - סוף כיתה י"ב - והם כבר מריחים את החופש; הם מתכננים חופשת קיץ חסרת דאגות, ובעיקר חוגגים את סוף התיכון עם לא מעט אלכוהול. אבל התוכניות שלהם משתבשות כשמנהיגת החבורה, רוש (אייסיס הנסוורת', "שליטי המטאל"), מורידה לנייד שלה אפליקציה מסתורית שנקראת "ורד אדום". בהתחלה, האפליקציה מבטיחה להגשים את החלומות שלה, אבל לאט לאט היא מתגלה כסיוט עלי אדמות.
תחילה, רוש זוכה לשלל הטבות בחסות האפליקציה, כולל נעלי מעצבים ותשלום חשבון החשמל עבור משפחתה שנמצאת בקשיים כלכליים. אבל עם הזמן מתגלים צדדים אפלים יותר של ורד אדום, כשהאפליקציה דורשת מרוש לעשות דברים שהיא לא רוצה לעשות (כמו לנשק את הבויפרנד של חברתה הטובה ביותר), ומאיימת לחשוף עליה מידע סודי כשרוש מסרבת לעשות כרצונה. כי כמו אפליקציות אמיתיות בחיינו - ורד אדום יודעת הכל על רוש, והיא לא תהסס להשתמש בפרטים האלה נגדה. אבל האפליקציה עושה הרבה יותר מאשר "רק" לאיים - והמצב מידרדר, ומהר מאוד מגיע למחוזות אפלים ואף קטלניים.
האפליקציה שעומדת במרכזה של הסדרה מגלמת את כל החששות והפחדים שיש לרבים סביב האינטרנט, סביב אפליקציות ורשתות חברתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו: בין אם אלה האפליקציות שאוספות מידע עלינו ומשתמשות בהן בדרכים מסתוריות ולא תמיד לגיטימיות, או אם זה הזיוף וההסתרה שמאפיינים את השימוש במדיה החברתית, או קבלת לינקים חשודים שלחיצה עליהם תגרום להשתלטות עוינת על הטלפון, או סכנות של התחזות וגניבת זהות - כולם משולבים בדרכים כאלה ואחרות בתוך "ורד אדום".
אחת הדמויות אף אומרת ברגע מסוים: "האפליקציה מכירה אותי ועוקבת אחריי", משפט שככל הנראה כולנו אמרנו בשלב מסוים, למשל אחרי שדיברנו עם קולגה במטבחון על מקלט לעצלנים בקוסטה ריקה - ומיד לאחר מכן עלתה לנו פרסומת של חולצות "אני אוהב עצלנים" בפייסבוק. היוצרים של "ורד אדום" (הסדרה) הכניסו לוורד אדום (האפליקציה) את כל שפע הסכנות של האינטרנט והסמארטפונים, ואמנם זה מייצר תחושת עומס קלה, אבל זה עובד - בעיקר כי הסדרה בנויה באופן הדרגתי, והיא מגייסת את כל החששות השונים מהרשת לעלילה מותחת ומעניינת, שמשרה תחושת חרדה אפקטיבית לכל אורכה.
אי אפשר לומר ש"וורד אדום" מביאה לעולם הטלוויזיה קונספט חדשני, אבל בתוך המסגרת המוכרת שבה היא מתנהלת, הסדרה מעלה כמה רעיונות מעניינים. היא אף מצליחה להפתיע עם טוויסטים וכיוונים עלילתיים לא שגרתיים, שיותר מהכל מצליחים להשאיר את הצופים במתח בכל רגע נתון. אם "ורד אדום" הייתה נופלת לידיים הוליוודיות, התוצאה כנראה הייתה יותר קיטשית ובנאלית, אבל מדובר בשיתוף פעולה של נטפליקס ושל BBC – וזה ניכר: הסדרה פחות נוטה ליפול למלכודות גנריות, ושומרת על טון אפל ומטריד, למרות שלכאורה מדובר בסדרת נוער. הדמויות במרכז העלילה אמנם לא תמיד כריזמטיות מספיק כדי להוביל אותה, אבל צוות השחקנים הצעיר עושה עבודה מעולה בהתחשב במה שניתן לו - והעלילה המותחת בהחלט מספיקה כדי ליהנות מכל שמונת הפרקים של "ורד אדום".
קשה שלא לשים לב לכמה בחירות מפוקפקות שפוגעות בסדרה: הבחירה בפסקול שכולו שירים מהניינטיז, על אף העובדה שהסדרה מתרחשת בימינו, היא לא לגמרי ברורה ודי צורמת. גם העובדה שאחת הדמויות אובססיבית לנסיכה דיאנה, למרות שהיא נולדה כמעט עשור לאחר שהנסיכה נהרגה, היא לא מאוד אמינה - בעיקר לאור הירידה המתמשכת בפופולריות של בית המלוכה בקרב צעירים בבריטניה. אבל למרות כל אלה, ובעיקר בזכות צוות השחקנים ודיאלוגים מוצלחים, "ורד אדום" מצליחה לשמור על רמה מסוימת של אותנטיות באופן שבו היא עוסקת בחייהם הטיפוסיים של מתבגרים בימינו.
יש שיאמרו שהעיסוק בסכנות האינטרנט והאפליקציות הוא כבר קצת מיושן. עם זאת, הסכנות הללו בהחלט עדיין נוכחות בחיינו ואורבות לנו, צעירים ומבוגרים כאחד: הסמארטפונים והרשתות החברתיות ממשיכות להיות חלק אינטגרלי מחיינו, הפייק ניוז רק הולך ומשתדרג, והחדירה לפרטיות הופכת יותר ויותר יסודית. אז למרות אינספור יצירות שנעשו עד היום סביב הפחד מטכנולוגיה, "ורד אדום" מצדיקה את קיומה – גם כי היא מייצגת חששות שעוד קיימים ורלוונטיים, וגם כי היא עושה את זה בשמונה פרקים מותחים, שמספקים צפייה בינג'ית ראויה ומהנה.