"אש הנקמה" של נטפליקס לא תשאיר משפט אחד למזכרת

לסרטי נקמה יש תכונה די נדירה בתוך כל הרעש התרבותי, הם נשארים איתך שנים. המנוע הרגשי של היצירה לעתים כל כך חזק, כל כך מעורר, שהם אף פעם לא באמת עוזבים. זו יכולה להיות שורת מחץ קטלנית ברוח איניגו מונטויה, דמות שיצאה למסע טיהור מסחרר כמו אומה תורמן, קתרזיס מטורף, שוב באדיבות המאסטרו טרנטינו והממזרים שלו - או הצמרמורת שעברה בגוף כשהרגשת שבנקמה שעל המסך יש משהו אישי, אפל, כמעט קדמוני בעוצמות שלו, שאי אפשר שלא להזדהות איתה.

זה עובד כמו קעקוע. לא צריכת תוכן, אלא צריבת תוכן. ובתוך הרפרטואר הזה מקועקעת אצלי גם גרסת 2004 עם דנזל וושינגטון ודקוטה פנינג, אז בתפקיד ילדה שנחטפה במקסיקו סיטי, לספר Man on Fire. קראו לה "נקמה בוערת". כמו סרטים אחרים של הבמאי טוני סקוט, האח של רידלי, הוא זכה לעדנה רק בדיעבד ואחרי שקיבל בראש בזמן אמת. אבל אם ז'אנר הנוקמים (לא של מארוול) נחלק בגסות לשניים - האזרח הפשוט והמקצוען - ג'ון קריסי של דנזל היה רגל פה ורגל שם. מצד אחד אדם מרוסק עם עיניים ריקות, חייל רדוף שמוצא מזור רק בטיפה המרה. מצד שני אדם שהמוות הוא האומנות שלו, ושעתיד לצייר יצירת מופת. ובאמת, מה יותר משחרר מאשר הרגע שבו קריסי תוקע מטען נפץ בישבן של אחד המנוולים כשזה קשור בתחתונים, ואז בום. "המחילה היא בין החוטפים לבין אלוהים, התפקיד של ג'ון קריסי הוא לארגן את הפגישה", אומר עליו החבר הטוב רייבורן במשפט שנשאר.

אל הנעליים השבורות האלה נכנסת כעת נטפליקס, עם העיבוד הטלוויזיוני ל-Man on Fire שנקרא הפעם "אש הנקמה". ועם השם החם יאיא עבדול-מאטין השני, כוכב "השומרים" ו"אקוומן", בתפקיד קריסי. מה אומר לכם: יש סיבה שנקמה מוגשת קרה, טוטלית וגג תוך שעתיים, ולא בשבעה פרקים עם קריצה לעונה הבאה. את נטפליקס, שרכשה את הזכויות לסדרת הספרים של איי. ג'יי. קווינל, לא מעניינת הנקמה, וגם לא הרגשות האפלים שזו מעוררת. אם קריסי של דנזל היה איש מת מהלך שרק רוצה להיגאל, אצל יאיא הוא תופס איכויות של גיבורי העל שהוא מזוהה עמן מדמויות כמו ד"ר מנהטן או הבלאק מאנטה - ויחד איתו כל הסדרה עוברת נטפליקסיזציה על מלא. מה זה אומר? שכל השברים עוברים איחוי מזורז וקדימה לפיתוח המותג. כי נטפליקס היא בעסקי הפורמט. הוא המלך, תמיד היה וגם יהיה. זו השיטה וזו הסיבה שג'ון קריסי של יאיא הופך מהר מאוד מדמות אבודה וחד-פעמית למקצוען הגנרי דוגמת ג'ק ריאן או פיטר סאתרלנד של "סוכן הלילה", שלא משנה מה, צריך לשרוד ולהיות כאן גם בעונה הבאה.

"אש הנקמה" נפתחת באירוע מכונן בסדר גודל אפי. אם בסרט, שהתרחש במקסיקו סיטי בתקופה של חטיפת ילדי עשירים לצורכי תשלום כופר, דובר באירוע אישי שנגע בתופעה רחבה וכואבת - הפעם מדובר בפיצוץ בנוסח התאומים, ועם מאות הרוגים בשכונת מגורים בריו דה ז'נרו, שנבחרה להיות המוקד של העלילה. הסדרה משתמשת בהרבה פורטוגזית וטוב שכך, אפילו שאפשר למצוא פתאום צמד ברזילאים מדברים ביניהם אנגלית ולא ברור למה. נחזור לפיצוץ: בין ההרוגים נמנית משפחתו של רייבורן (בובי קנאבלי), החבר הטוב של קריסי מהשירות, שמנהל חברת אבטחה פרטית בשליחות נשיא ברזיל. רייבורן עולה באש, והיחידה שנשארת היא הבת שלו, פו (בילי בולט), שעכשיו גם על הכוונת. היא לא נחטפת וגם לא ילדה, אלא נערה, ומכאן שכל הדינמיקה בינה לקריסי הופכת להיות משהו שהיה רוצה להזכיר את ליאון ומטילדה של ז'אן רנו ונטלי פורטמן. בטח שלא את דנזל ודקוטה.

אם זה היה הטוויסט היחיד, אפשר היה לזרום עם האקשן וגם עם הבוסריות של בולט, שאולי מזכירה את פורטמן במראה אבל לא בחספוס. אלא שמכאן "אש הנקמה" מתפזרת למסע שיש בו הכל ואין בו שום דבר מקורי - וחבל. היא דוחסת פנימה ומסמנת וי על כל מה שרק אפשר: קונספירציות, טובים שהם רעים וההפך, משחקי חתול ועכבר, צירופי מקרים קוסמיים, והלאה לפרק הבא. אקשן פוטוגני קל לעיכול. אבל הנשמה, הדבר הזה שנצרב בזיכרון גם אם לא מדובר במאסטרפיס, לה דווקא לא נמצא מקום.

מי שקצת עושים קולות של שבירת הסטריליות, במגבלות חוקי הפורמט כמובן, הם השחקנים הברזילאיים של ההפקה - ובעיקר אליס בראגה בתפקיד מלו, שנרתמת לעזור לקריסי ולפו. בראגה, לאחרונה נקודת האור גם ב"חומר אפל", הופיעה לפני יותר מ-20 שנה בסרט המופלא "עיר האלוהים" שחשף לעולם את מה שנעשה בתוך הפאבלות. גם ב"אש הנקמה" בראגה היא אשת הקשר לפאבלות, ואפילו שהמבט מצועצע משהו ורחוק מהלכלוך של "עיר האלוהים", יש בהן משהו מהפנט. יחד עם שחקן ברזילאי נוסף ששווה אזכור, מרקו פיגוסי בתפקיד איש הכנופיות ויקו, הם מביאים חתיכת אותנטיות שכל כך חסרה בביצוע הרובוטי של יאיא עבדול-מאטין השני. כל זה לא אומר ש"אש הנקמה" לא תהיה להיט בנטפליקס ותתברג בטופ 10. האלגוריתם לא טועה. אבל היא לא תשאיר משפט אחד למזכרת.