mako
פרסומת

"הבת הטובה" צולעת כמו הגיבורה שלה

ההחלטות התסריטאיות ספציפיות שלא לצורך, הדיאלוגים שנונים אך בלתי אמינים - והרושם הוא שאף אחד מהמעורבים המכובדים ב"הבת הטובה" לא היה צריך להסכים לפרויקט. והסוף של התעלומה כל כך בלתי סביר, שאפילו שישה פרקים נוספים לא היו מספיקים בשביל להצדיק את זה

רועי אבן
פורסם:
רוז ביירן, מייגן פייהי, "הבת הטובה"
בחירת שמות שאין שום סיכוי שהיא מקרית. מייגן פייהי ורוז ביירן ב"הבת הטובה" | צילום: באדיבות yes, יחסי ציבור
הקישור הועתק

פייקוויל היא עיירה מומצאת לחלוטין בג'ורג'יה, אבל אתם מכירים אותה. אתם מכירים אותה כי ככה אתם מדמיינים את העיירות של דרום ארצות הברית, וכי צפיתם כבר במספיק סדרות מתח שמתרחשות בה - פשוט תחת שמות אחרים מזה שמוענק לה ב"הבת הטובה" (The Good Daughter). העיירה שעדיין מתאוששת מאירוע טראומטי, שכל הכוח בה מרוכז אצל שושלת אחת, ושגיבורה שחשבה שעזבה אותה לתמיד חוזרת אליה עם תחילת הסדרה. פיקוויל היא קהילה שבה כולם מכירים את כולם, ולמרות היותה קטנה, נסיעות בלתי נגמרות ברכב עדיין מרכיבות מחצית מהעונה.

קארין סלוטר, סופרת פשע מצליחה, עיבדה בעצמה את הגרסה הטלוויזיונית של פיקוק ל"הבת הטובה": שישה פרקים שעלו בבת אחת ב-yes ונכתבו לפי הספר, תרתי משמע. האחיות לבית קווין - שרלוט וסמנתה, בחירת שמות שאין שום סיכוי שהיא מקרית - מתאחדות בעקבות אירוע ירי בבית ספר מקומי, ונאלצות לחיות מחדש אירוע מנעוריהן, שהיה יותר משפחתי אבל לא פחות אלים. שרלוט (מייגן פייהי, "הלוטוס הלבן") הכפה לסנגורית כמו אביה ראסטי (ברנדן גליסון, "רוחות אינישרין"), והיא בנתה את חייה השבריריים בפייקוויל; סמנתה (רוז ביירן, "דמג'ס") השאירה את העבר מאחוריה לטובת קריירה משפטית משגשגת בניו יורק, וכעת חוזרת הביתה בעקבות הפרשה.

גם שרלוט וגם סמנתה קוראות לאבא שלהן "ראסטי", לא "אבא". הפרט הזה מסכם את כל מה שצריך לדעת על המשפחה. "הוא התקשר אתמול בלילה ואמר שהוא גוסס", מספרת סמנתה עם חזרתה הביתה כשהיא מבינה שהוא עוד חי. "הוא ממשיך לאכזב", משיבה לה אחותה. ראסטי, שמגן לצד שרלוט על העצורה מאירוע הירי, מגדיר את העבודה שלהם ככזו שנעה "במרחב שבין חף מפשע לזכאי". ומול המשפחה המושחתת שמנהלת את כל זרועות אכיפת החוק בפייקוויל - דמיינו את אדי קופל מ"ארץ נהדרת", רק עם אנשים שמשלמים בחייהם על הריקבון - לא מדובר במשימה פשוטה. ויש עוד משימה לא פשוטה: לגרום ל"הבת הטובה" להצדיק את זמנם של השחקנים בה. בזה היא נכשלת מההתחלה.

בעקבות הטראומה הישנה ההיא, סמנתה צולעת עד היום ונעזרת במקל הליכה - שזה משל לא רע למצבה של "הבת הטובה". המקל שלה הוא גליסון, מצוין בכל הזדמנות, לצד התסריטאית הוותיקה והטרנסית הטרייה הרפר סטיל שמתגלה פה כשחקנית לא רע. הצליעה שלה מתבטאת בכל השאר. השמות של הדמויות מגוחכים (לאמא של האחיות קוראים גאמה), ההחלטות התסריטאיות ספציפיות שלא לצורך (ראסטי נוהג לשלוף אף של ליצן), הדיאלוגים שנונים אך בלתי אמינים, והרושם הוא שאף אחד מהמעורבים המכובדים לא היה צריך להסכים לפרויקט. והסוף של התעלומה כל כך בלתי סביר, שאפילו שישה פרקים נוספים לא היו מספיקים בשביל להצדיק את זה. כשם שהעיירה הקטנה הפכה למרכיב קבוע בסדרות כמו "הבת הטובה", כך גם ההבנה שכל הדרמה הזאת הייתה פארסה אחת גדולה.