"צ'אד פאוורס" מטופשת בהתחלה, עד שהיא כבר לא

לראס הולידיי לא חסרות בעיות: הקוורטרבק שנחשב לכוכב עולה בשמי הפוטבול לא רק עשה טעות של טירונים, אלא אף המשיך ממנה לרצף תאונות תדמיתיות ופיזיות שחיסלו לו כל סיכוי לקאמבק במשך שמונה שנים. ויש לו עוד בעיה: הוא נראה כמו גלן פאוול, השחקן שמגלם אותו, שזה אומנם המראה הקלאסי של ספורטאי אמריקאי עם שיער שטני - אבל גם כזה שבחסות הפרסום שלו מונע ממנו את האפשרות להסוות את עצמו. אם הולידיי ירצה להתחיל מחדש על המגרש הוא יצטרך לעבור מהפך לא קטן, נגיד עם איפור כבד ופאה מופרעת. ובהיעדר כל אלטרנטיבה סבירה אחרת, זה הפתרון שהוא הולך עליו.

"צ'אד פאוורס" (Chad Powers), קומדיית הספורט החדשה ביצירתו, כיכובו, כתיבתו והפקתו של פאוול - שעבד עליה לצד יוצר "לוקי" מייקל וולדרון ועובר בה מהפך פיזי מסוים - נקראת על שם הזהות הבדויה והלא לגמרי מגובשת שהולידיי מאמץ לעצמו. במשך שישה פרקים מבית הולו שמשודרים בישראל בדיסני+, שם למרבה הצער לא תרגמו את השם של הסדרה ל"מהצ'אד השני", פאוול מגשים ומרחיב רעיון דומה שהופיע בעבר במתיחה של רשת ESPN וכוכב הפוטבול איליי מאנינג, שלצד אחיו פייטון נמנה כאן בין המפיקים. בגרסה הטלוויזיונית הולידיי/פאוורס מקבל את הרעיון להתחזות מפוסטר של "גברת דאוטפייר", ואת האמצעים הזולים למראה מאביו שייצר אותם עבור, איך לא, סרט של מייקל ביי. עם תנאי הפתיחה הללו אין ל"צ'אד פאוורס" ברירה אלא להיות מטופשת במידה מסוימת, אבל היא מאזנת אותם עם כתיבה מודעת לעצמה ועכשווית.

ההתחזות של הולידיי מגיעה אחרי שלב הכחשה קצרה, שבו הוא מקביל את האסון היחצני שקרה לו לצ'רנוביל: בהתחלה זה היה עניין גדול, אבל עכשיו "כולם שכחו מזה". די מהר מתברר שזה ממש לא המצב. וכשהוא מצליח לברוא את עצמו מחדש בתור פאוורס זו לא תוצאה של תכנון יסודי, אלא של המון מזל, כי לא מדובר בקווטרבק הכי חד בקלמר. פאוורס ממציא שקרים תוך כדי תנועה - הוא מעולם לא שיחק מול קהל שלא מורכב על ידי זאבים, והוא לא יכול להתקלח במלתחות כי "יש לו תסמונת בחור של הפיפי" - ואת כל זה הוא מוציא לפועל מול קאסט שחקני משנה שכולל את סטיב זאן מ"הלוטוס הלבן". הדמיון ל"טד לאסו", בין אם בקווי המתאר הכלליים או ממש בדמויות וסטים ספציפיים, אמור להיות מקרי בלבד.

בפרקים הראשונים - כל השישה נמסרו מראש לביקורת - "צ'אד פאוורס" עוד מזכירה ברוחה קומדיות קולנועיות לכל המשפחה מתחילת שנות האלפיים. אבל ככל שהיא והשקר של הולידיי מתקדמים, כך היא מתגלה כדרמה קומית טבעית, חכמה, כזו שאפשר לסמוך עליה ואי אפשר שלא לצחוק ממנה. זו לא לגמרי קומדיית ספורט, כי ברבים מהמשחקים והמהלכים המכריעים הסדרה של פאוול בכלל לא מתעכבת על זה, רק שבכל מקרה לא צריך אותם. "צ'אד פאוורס" ממלאת את כל אחת מהמטלות האמיתיות שיועדו לה, וגם אם במבט ראשון אין בה איזושהי דריסת רגל שתגרום לה להיזכר בתור אחד משיאי 2025 בטלוויזיה, היא עדיין מצטיינת בגבולות הגזרה שהגדירה לעצמה.