גם "רק רוצחים בבניין" מזדקנת. והיא מזדקנת כל כך יפה

אולי במקום רצח או פודקאסטים, זו בכלל הייתה סדרה על זקנה. עם הגיעה לעונה חמישית - הישג לא מבוטל עבור קומדיית סטרימינג, בטח כזו שעלתה רק לפני ארבע שנים - "רק רוצחים בבניין" (Only Murders in the Building) היא כבר סמל ליציבות, לוותק, ממש כמו הקריירות של כוכביה הראשיים סטיב מרטין ומרטין שורט. למעשה, עם 20 שנות קריירה מאחוריה, אפילו סלינה גומז היא זקנה במובנים מקצועיים מסוימים. מחשבות על הזדקנות בכבוד עוברות כחוט השני בין כל העונות של פרודיית תעלומות הרצח, ובמציאות הטלווזיונית הנוכחית "רר"ב" היא חלק בלתי נפרד מהנוף בדיוק כמו בניין הארקוניה.

והיא מזדקנת נהדר, "רק רוצחים בבניין", באופן זהה לגיבורים שלה. הדורמן לסטר (טדי קולוקה), קורבן הרצח התורן שמצא את מותו כבר בסיום העונה הקודמת, מדבר באחד מפלאשבקי העונה החדשה על הנסיקה המאוחרת בקריירה של הריסון פורד - ובאותם רגעים בדיוק חווה אחת מסוימת בעצמו. וזה תקף לכל שחקני המשנה המתחלפים בקומדיית הלהיט של הולו, שמשודרת בישראל בדיסני+, מבוססים או צעירים ככל שיהיו: מריל סטריפ ממשיכה להפציע, כנ"ל זוכת האוסקר דיי-ויין ג'וי רנדולף, ואליהן מצטרפים הפעם זוכי האוסקר רנה זלווגר, כריטוף וולץ ודיאן וויסט, זוכי האמי בובי קנאבלי וקיגן-מייקל קי וגם לוגן לרמן, טיאה ליאוני וביני פלדשטיין. ואפילו הבית מ"הסנדק", בזווית הנדל"נית. 

הנדל"ן הוא מרכיב מרכזי בלב הענק של "רק רוצחים בבניין", וזה ניכר במיוחד בעונה הזאת - שכל פרקיה הועברו מראש לביקורת, למעט האחרון. אומנם ישנה גם עלילת-על בניחוח מאפיה, אך הסדרה כהרגלה נסוגה מעט מההבטחות שפיזרה בעונה הקודמת והפעם מציגה מאפיה שונה מזו שהייתם מצפים לה. העלילה המרכזית, זו שנוגעת לרצח הדורמן, היא עדיין חגיגה של תולדות הבניין ושל ניו יורק כולה: לא סתם ג'קי הופמן וריצ'רד קיינד, שני שחקני אופי שלנצח יהיו מזוהים עם העיר הזאת, ממשיכים להופיע בה. אז עכשיו פודקאסטים הם בווידאו, ויש רובוט במקום שוער, אבל כל הקדמה הטכנולוגית לא באמת מעניינת אף אחד. "רק רוצחים בבניין" מעדיפה לנבור בהיסטוריה של הבניין, של העיר, של ז'אנר סדרות המסתורין ושל השחקנים בני הכמעט-80 שלה. עם טוויסטים שומטי לסתות ביד אחת, והופעות משחק מרעננות ומשובחות ביד האחרת, אין ברירה אלא להושיט לה יד שלישית ולהמשיך לראות אותה מזדקנת כל כך יפה.