יש משהו אירוני, קארמתי ובעיקר קורע מצחוק בעובדה ש"דם חם" ("Mammals") הגיעה למסך דווקא בנובמבר 2022. רק לפני חודש ג'יימס קורדן - הבריטי האנונימי שהשתלט על זירת הלייט נייט האמריקאית והפך לאחת הדמויות הכי שנואות בהוליווד - היה במרכזה של סערה קולינרית מעולמות יחסי האנוש: קית' מקנלי, מסעדן שמחזיק באהובת הסלבס הניו יורקית בלת'אזר, העלה פוסט שבו תיאר את קורדן כ"הלקוח הדוחה ביותר שביקר במסעדה מאז שנפתחה", והודיע שהוא לא יורשה להיכנס אליה. קורדן הכחיש, מקנלי חזר בו (ואז חזר על החזרה), אבל הנזק בכל מקרה נעשה. נעשה, ומהדהד כמעט בכל רגע של "דם חם", שבה קורדן מגלם שף מלוקק עם קושי לתפקד תחת לחץ.
בכלל, הפרסונה התקשורתית של קורדן היא הסיבה העיקרית לתשומת הלב ש"דם חם" מקבלת מאז שיצאה, והיא די מאפילה עליה. קורדן, שחקן וקומיקאי, הגיע למשבצת השידור הנחשקת בארה"ב אאוט אוף נו וור, ומאז הספיק גם להתנחל עמוק בקונצנזוס - הרבה בזכות "קארפול קריוקי" בניצוחו - וגם למצות את השטיק שלו במהרה ולזכות להרבה בוז מהקהל. וזה לא שהוא תחזק את המוניטין הרעוע הזה: מאז שערק לעולם ההנחייה קורדן הקפיד לשחק אך ורק בכשלונות מוחלטים. לא סתם סרטי דרג ב' למיניהם, אלא "קאטס", "הנשף" ו"סינדרלה", שלושה סיוטים מושמצים בכל קנה מידה אפשרי. "דם חם", שעלתה בסוף השבוע האחרון באמזון פריים, היא למעשה תפקיד המשחק הטלוויזיוני הגדול הראשון שלו מאז המעבר לאמריקה. והיא ממש לא רעה.
מוקדם יותר השנה, אחרי שהבין את כל הרמזים, קורדן הודיע שיעזוב את ה"לייט לייט שואו" שלו ויחזור לעשות לביתו בבריטניה. עתידו בהוליווד לא ברור - אם זה היה תלוי באינטרנט, כבר מזמן היו אוסרים עליו להיכנס חזרה לארה"ב - ולכן הוא בחר לטבול שוב במים הטלוויזיוניים של בריטניה. מעין קאמבק למסך הקטן למרות שהוא עדיין מופיע עליו. קורדן הוא ג'יימי, אותו שף שחי עם אשתו ההריונית ו(ספוילר לפרקים הראשונים) נבגד על ידה בלי הכרה. פרט המידע הזה ממש לא מייתר את הצפייה ב"דם חם", שממשיכה להסתעף לאורך ששת פרקיה, והוא גם מהותי לצורך זיהוי הנבלית המרכזית שלה: לא אשתו של ג'יימי, אלא המונוגמיה כולה.
עם תסריט של זוכה הטוני ג'ז באטרוורת' ובימוי של סטפני ליינג מ"שבב של אהבה" ו"פיזיקל", "דם חם" עושה לפחות דבר אחד נכון - דרמה (אוקיי, אולי דרמה-קומית, גג קומדיה שחורה) עם פרקים בני פחות מחצי שעה. שבו לצפות בה בתחילת הערב, כוונו טיימר לעוד שלוש שעות, ואפילו תצאו עם עודף. זה מבורך, מהודק, קצבי ובריטי, כמובן. לפעמים יש על הטלוויזיה הבריטית, אבל אין על היכולת שלה לספר סיפורים מלאים עם מינימום שומן מיותר. ו"דם חם" אכן מציגה סיפור שלם, כולל לא מעט תהפוכות: כמו במטבח סואן של מסעדת מישלן, אין לה טיפת זמן לבזבז, ולכן פרטי עלילה משמעותיים מתבררים רק בשלב מאוחר יחסית, אפילו לקראת הסוף שלה. כך, במקום לחשוף את כל הפרטים הטריוויאליים על ההתחלה, היא שומטת את הקרקע מתחת לצופים פעם אחר פעם.
חוץ מקורדן יש עוד שם בולט בקאסט, מלבד התפקיד האורח של סר טום ג'ונס, והוא סאלי הוקינס - המועמדת לפרס האוסקר על "צורת המים" שמציגה כאן תפקיד משונה באותה מידה. הוקינס מגלמת את לו, אחותו של ג'יימי, בעודה נסחפת לעולם פנטסטי (הסובב, משום מה, סביב סיפור חייה של קוקו שאנל) וקצת מנתקת מגע עם המציאות והמשפחה שלה. קו העלילה של הוקינס הוא בבירור החלש ביותר של "דם חם", אבל למרות חיבתו של קורדן לאסונות תרבותיים מפתיע לגלות שכאן נגמרות הטענות המהותיות כלפי הסדרה. אפילו קורדן, וזה עולה בבריאות להודות בזה, עושה בה תפקיד מצוין.
בין הזוגיות של ג'יימי לזו של לו, ועם עוד כמה פרטים חשובים שאין טעם לספיילר מראש, "דם חם" מציגה תחזית מייאשת עבור אלה שמסתכלים אל עבר חיי המשפחה העתידיים שלהם בכמיהה. כמו "תמונות מחיי נישואין", רק תמונה אחת - ומדכאת במיוחד. המונוגמיה כאמור נמצאת במוקד, ואיתה ההבנה שבסוף גם בני האדם הם יונקים (מכאן שמה המקורי שאבד בתרגום), כאלה שלא יכולים להתעלם מהיצרים שכובשים אותם. יצרים חזקים כמעט כמו היצר לגלגל עיניים בכל רגע שבו קורדן מופיע על המסך, אם כי הפעם זו לא ממש אופציה. לכן הקהל האידיאלי של "דם חם" הוא אנשים שלא באמת מכירים לעומק את הכוכב הראשי שלה: רק ככה הם יצליחו ליהנות עד הסוף מדרמה אנושית נוגעת ללב שחבל לפספס אותה.