לאורך כל עונותיה, "חתונה ממבט ראשון" לימדה אותנו לא מעט שיעורים, ולא כולם אופטימיים. אבל העיקרי שבהם הוא לא לפסול על הסף את כל מה שלא מתאים למה שהתרגלנו לאהוב - בין אם מדובר באנשים, רעיונות או אפילו סדרות טלוויזיה.
אחרי שני פרקים של "גלאם" ("Glamorous"), הסדרה החדשה של נטפליקס בכיכובה של קים קטרל - שעלתה בדיוק ביום שבו החלה העונה השנייה של "פשוט ככה" - עמדתי לסגור את הבאסטה. עוד קומדיה לא מצחיקה עם תסריט דל ודמויות קלישאתיות, נטפליקס הרי מוציאה כמה וכמה כאלה מדי שנה. ואחרי ההצלחה הלא ברורה של "אמילי בפריז", סדרה בעלת ערך הפקה גבוה עם הדמויות הכי פלקטיות שנראו על המסך (חוץ מסילבי, כמובן), קשה לסמוך על ספקית הסטרימינג שתתן לנו קומדיה קלילה שיש בה גם לב ועומק.
יחד עם זאת, בגזרת התכנים הקווירים, נטפליקס מפתיעה לטובה. העונה הראשונה של "עוצר נשימה" הייתה הבלחה נדירה של איכות ורגש בספרייה הנטפליקסית, "האולטימטום: אהבה קווירית" יותר מהשביעה את הרעב של מעריצי הריאליטי ו"סמיילי" הייתה קומדיה רומנטית מתוקה ונהדרת. עם העובדות האלה החלטתי לתת צ'אנס נוסף ל"גלאם", שהתברר כמשתלם - אבל לאו דווקא בגלל איכויות הסדרה.
קו העלילה הכללי של "גלאם" הוא מוכר על גבול המשעמם: מרקו הוא צעיר מתוק עם תשוקה לאיפור שעובד בדוכן בקניון. בזמן שאמא שלו מפצירה בו לקבל עבודה משרדית משמימה עם אופק קרייריסטי בטוח, הוא נתקל למזלו במדולין אדיסון, דוגמנית עבר בעלת מותג איפור יוקרתי שמגולמת על ידי לא אחרת מקטרל. אז הנה החדשות הפחות טובות - מי שצמא לראות את קים קטרל בתפקיד קומי שמנצל את היכולות שלה, לא ימצא אותן פה. למרבה הפלא, דווקא ב"איך פגשתי את אבא" הבינונית יודעים לנצל אותן טוב יותר. ב"גלאם" היא לא אחראית על הפאנצ'ים, אבל לא חסרות דמויות אחרות להתאהב בהן, ובראשן מרקו עצמו, שמשוחק לעילא על ידי מיס בני. לשחקנ.ית הצעיר.ה אין המון ניסיון, אבל בלתי אפשרי שלא להתאהב בכמויות הכריזמה והמתיקות שעפות על המסך. בנוסף, נעים מאוד לראות דמות של גיי "נשי" בתפקיד ראשי משמעותי, ולא שוב בתור החבר הכי טוב של הכוכבת הראשית.
מרקו מוקף בעוד דמויות קוויריות מגוונות. בן, החנון המתוק של המשרד, מאוהב בו עד מעל הראש, אבל מרקו מעדיף לצאת עם פרקר החתיך-אך-רעיל, שמתבייש להיראות איתו בציבור כשהוא לבוש באופן ראוותני ונזיל מגדרית. צ'אד, בנה של מדולין ועובד בכיר בחברת האיפור, מתחיל כדוש בלתי נסבל שמנסה להיפטר ממרקו, אבל הדמות שלו גדלה ומתעגלת. וכן, אל דאגה, יש גם לסביות.
אז מה השורה התחתונה? ש"גלאם" רחוקה מלהיות יצירת מופת. ברגעים הפחות טובים שלה היא מזכירה את "אמילי בפריז" (אבל עם הרבה יותר אישיות), וברגעים הטובים יותר היא מפתיעה בדמיון שלה ל"בטי המכוערת" (אבל לא מגיעה לאותן איכויות). יחד עם זאת, היא עשויה להזניק את הקריירה של מיס בני, שמתגלה כאן ככוכב.ת נגיש.ה, מתוק.ה ומרגש.ת. "גלאם" היא גם מפלט נעים ומקבל עבור הדמויות הקוויריות שבה, והיא מתמודדת באופן מציאותי ורגיש עם הבחירה של מרקו לאהוב את עצמו כמו שהוא, גם כשהחברה משדרת לו שמשהו אצלו לא בסדר. אם תצלחו את התסריט הקלישאתי והדל של הפרקים הראשונים ותישארו בשביל הקווירים (ובשביל כמה הופעות אורח כיפיות), תגלו גם הפתעה מרגשת במיוחד בדקה האחרונה של הסדרה - שעשויה להפוך אותה לחשובה פוליטית, במיוחד בימים שבהם הקהילה הלהטב"קית נמצאת תחת מתקפה מטרידה.