לפני הדרמה או ההסברה, "אור ראשון" ממלאת תפקיד אחר

בשנתיים שחלפו מאז 7 באוקטובר, עם כל הכתבות והפרויקטים והאדוות הבלתי נגמרות שלו, ברור שיש סיפורים שנשמעים יותר - אולי אפילו נחשבים יותר - וכאלה שפחות. ולכן אי אפשר להתעלם מהעובדה שדווקא "אור ראשון", זו שמשודרת בלב הפריים טיים של קשת 12 ומובלת על ידי שמות כמו רותם סלע וחן אמסלם, נפתחת עם איוב (שם בדוי): תושב הנגב בגילומו של הישאם סלימאן, אדם שבאותו בוקר ראה את אשתו נרצחת לנגד עיניו ובהמשך, כך מבטיחים לנו, הציל חיילים ממארב שהיה הורג אותם. איוב הוא ללא ספק הכלי ההסברתי היעיל מכולם עבור הסדרה, והסברה היא ללא ספק אחת ממטרות העל שלה.

קו העלילה של איוב מהווה רבע מ"אור ראשון", שלאורך ארבעת פרקיה שוזרת במקביל ארבעה סיפורים - מוכרים יותר ופחות - מ-7 באוקטובר. בפרק הראשון רותם סלע ומיקי לאון מגלמים עוד משפחה טיפוסית מניר עוז, עם האזעקה שהקפיצה אותם מהמיטות והבהלה למשמע ירי מחוץ לחלון. כשהצופים מבינים שסלע היא בת שבע יהלומי, הם גם מבינים שהבן איתן והאבא אוהד עומדים להיחטף בנפרד: הראשון ישוב חי בעסקה הראשונה, השני ישוב מת שנה אחריה. כשהצופים רואים את שרה וינו-אלעד מגלמת את טלי חדד, תושבת אופקים שבנה איתמר (נבו קטן) יוצא להילחם על הבוקר, הם גם מבינים שהיא תהפוך לאחת מהגיבורות האזרחיות הגדולות של היממה. גבורה נשית אחרת תגיע מחזית הנובה, עם רס"מ נופר (שם בדוי) ורס"ב ליאת צביאלי, בגילומן של אמסלם ורותם אבוהב. 

את "אור ראשון" מוביל היוצר ליאור חפץ ("המזח"), כשלצדו שורה של תסריטאים, במאים ומפיקים - בהם מי שעזרו למכור את הסדרה לשירות הסטרימינג האמריקאי פרמאונט+, ולהעלות את כל פרקיה מסביב לעולם ב-7 באוקטובר הקרוב. כמו עם סיפורי הצלחה בינלאומיים אחרים מהחודשים האחרונים, גם בשיא ימי הבידוד התרבותי מתברר שהברית בין תל אביב ללוס אנג'לס חזקה מתמיד. ואותה ברית, כאמור, מוקדשת בימים אלה למאבק ההסברתי: מותר ואולי אף רצוי לדון בדברים שישראל עשתה מ-8 ואוקטובר ואילך, אבל אסור לשכוח ולו לרגע את הדברים שקרו בה באותה שבת. מי שחווה אותם, אפילו דרך מסך הטלוויזיה בלבד, כבר לא ישכח. מלבד שיתוף פעולה מלא בין ההפקה לדמויות האמיתיות, שנועד לוודא שאילוצי הדרמה יהיו נאמנים למציאות, "אור ראשון" דואגת לשלב כמה סרטוני אימה אותנטיים ומטרגרים. אם הצופים מעבר לים לא הכירו אותם, עכשיו הם יכירו. אם הם הכירו, לא יזיק להזכיר.

"אור ראשון" היא סדרה שיש בה הרבה: הרבה כוכבי טלוויזיה ידועים, הרבה משאבים תקציביים, הרבה ערכים אומנותיים. מילא הצילום עצמו, יש גם את הצבעים - כל כך ייחודיים בנוף הטלוויזיוני העכשווי, כל כך הולמים את הזירה ואת הסיפורים. יש בה אפילו הרבה רגעים אחרונים של אנושיות, למשל נעלי ספורט שטרם ננעלו או נפיחה בממ"ד סגור. אבל אין בה את בסיסי צה"ל, אין בה שהייה בשבי, אין בה אירועי בני ערובה, או את מיגונית המוות, או את האלימות המינית. לא צריך שיהיו בה אותם, כי נבחרו לה ארבעה סיפורים מגוונים ועשירים אחרים. זו פשוט עדות לכך שגם הפקה גדולה, בינלאומית ברוחה ובמהותה, לא תצליח לכסות ולו אחוז אחד מאותה שבת. אפילו סלע, שיאנית אולימפית בתחום המשחק, לעולם לא תעמוד בקצב העיבודים שיופקו בהשראתה. ולפני שזו דרמה טובה או נכס הסברתי, זו דרך נוספת לעכל טראומה שעוד לא באמת עוכלה.