סביר להניח שרובכם מכירים את המונח "תסמונת סטוקהולם", אותה תופעה פסיכולוגית שבה אנשים המוחזקים בכפייה בידי זרים מפתחים רגשות אמפתיים ומזדהים עם החוטפים. אך כמה מכם מכירים את הסיפור של השוד שהוליד את המונח ואת האנשים שעומדים מאחוריו? השוד המדובר התרחש בשנת 1973 בבנק בסטוקהולם, שוודיה, עליו השתלטו שני שודדים: יאן-אריק אולסון וקלארק אולופסון. קלארק היה מעין "פושע סלב" ידוע לשמצה בשוודיה, שאהב את אור הזרקורים כמעט כמו שהוא אהב לשדוד בנקים. הסדרה "קלארק" של נטפליקס, כשמה כן היא, מתמקדת בדמותו השנויה במחלוקת ובחיי הפשע הסוערים של אולופסון, שבילה יותר ממחצית חייו (!) מאחורי הסורגים - והיא תגרום לכם לתהות איך לעזאזל קרה שכולם יודעים מה זה "תסמונת סטוקהולם" אבל לא כולם יודעים מי זה אולופסון.
כבר מהדקות הראשונות של "קלארק", שעלתה בסוף השבוע שעבר, אנחנו מבינים שנכנסנו לטריטוריה מטורללת למדי ושמדובר ביצירה שקודם כל מבקשת מאיתנו לא לקחת אותה ברצינות; בהתחלה מופיעה כתובית על המסך שמציינת כי הסדרה "מבוססת על אמיתות ושקרים", ומיד לאחר מכן אנחנו רואים את קלארק בתור עובר בתוך הרחם של אמו, כשפניו של אולופסון הבוגר מושתלות על גופו הקטן. מאותו רגע, "קלארק" לוחצת על דוושת הגז ולא מרפה עד הדקות האחרונות של הפרק השישי והאחרון - והסדרה הופכת מהר מאוד לרכבת הרים של סקס, סמים ושודים.
רכבת ההרים הזו עוברת בקצב מהיר בתחנות שונות בחייו של קלארק אולופסון, שכוללות בין היתר ילדות בעייתית עם הורים לא יציבים, רומנים סוערים עם לא מעט נשים, המון פשעים שונים אך בעיקר שודים (וביניהם גם השוד המפורסם שנתן את השם ל"תסמונת סטוקהולם"), מעצרים, כליאה ובריחה מבתי כלא רבים. ובמרכז התמונה - דמותו השנויה במחלוקת של אולופסון שמעניין אותו רק דבר אחד ויחיד: הוא עצמו. אולופסון מתואר מצד אחד כפושע חסר תקנה, שלא בוחל בשום אמצעי כדי להשיג את מבוקשו ומוכן לנצל כל אדם שנקרה בדרכו (גם כשמדובר בנשים ואנשים שאוהבים אותו), אך מצד שני כגבר נאה וכריזמטי, צ'ארמר אולטימטיבי שרבים ורבות נפלו לרגליו וכפושע מתוחכם שמצליח להערים על המערכת אינספור פעמים. רק שהוא גם לא מבריק במיוחד, כיוון שבאותה קלות הוא גם נופל ונתפס כל פעם מחדש.
זו לא משימה פשוטה להיכנס לנעליו של אדם בעייתי ומעורר מחלוקת כמו אולופסון, שלמרות היותו פושע וככל הנראה פסיכופת ונרקיסיסט, הוא גם איכשהו היה פופולרי במיוחד בקרב נשים והצליח אפילו להתחבב על בני ערובה במהלך שוד בנק. איך מסבירים כיצד פושע חסר רחמים גרם לאינספור אנשים להישבות בקסמיו? ובכן, התשובה היא - מלהקים את ביל סקארסגארד ("זה") לתפקיד הראשי. אין ספק כי אחת ההברקות הגדולות ביותר של "קלארק" היא הבחירה בסקארסגארד (ההגייה הנכונה היא "סקושגורד", אגב), שמוביל את הסדרה בכישרון רב ומוכיח שהוא יותר מראוי להוביל עוד פרויקטים על המסך הקטן והגדול כאחד.
בהתחשב בעובדה שמדובר בשחקן שהתפקיד הידוע ביותר שלו הוא דמותו של פניווייז, הליצן האימתני מ"זה" המחודש מ-2017, תפקיד שדרש ממנו להיות תחת מעטה כבד של איפור ואפקטים ממוחשבים, זה בהחלט מרענן לראות את סקארסגארד כפי שהוא ואנחנו לחלוטין נראה עוד הרבה יותר ממנו בקרוב. תצוגת המשחק שלו בתור קלארק היא תענוג צרוף - והיא לא פחות מתצוגת תכלית של שחקן שמתגלה כוורסטילי ברמה יוצאת דופן. סקארסגארד מתמסר לחלוטין לדמות על כל צדדיה, והוא זורח גם ברגעים האפלים, הטראגיים והמטורללים ביותר בחייו מלאי התהפוכות של ה"גיבור". דמותו של קלארק היא מכעיסה, מצחיקה, דוחה ומושכת כאחד, והעובדה שסקארסגארד מצליח לגלם את כל אלה באופן משכנע היא בהחלט ראויה לציון.
"קלארק" בולטת במיוחד בסגנון האקסצנטרי והגרוטסקי שלה ובטון הומוריסטי, שמזכיר קומדיות פשע של גיא ריצ'י ("לוק, סטוק ושני קנים מעשנים"). במאי הסדרה הוא יונאס אקרלונד, שניהל קריירה מפוארת למדי בתור במאי וידאו קליפים לשלל מוזיקאים, מפול מקרטני, דרך מדונה, ליידי גאגא, בריטני ספירס ועד למטאליקה והרשימה עוד ארוכה. מעניין לציין שאקרלונד ביים את "פפראצי" של גאגא, שם כיכב אחיו של ביל, אלכסנדר סקארסגארד ("מלך הצפון"), שמאז הפך גם הוא להצלחה בהוליווד. הרקע של אקרלונד בווידאו קליפים בהחלט בולט באספקט הוויזואלי של הסדרה; הצילום מרהיב ומדויק, העריכה קצבית וקולחת, עד כדי כך שרגעים מסוימים ממש נראים כאילו לקוחים מתוך קליפ מוזיקלי.
דמותו של קלארק מקריינת לכל אורכה של הסדרה בעודו מספר את סיפורו, ולכן הסדרה היא ברובה מנקודת מבטו של קלארק, שמתגלה מהר מאוד כמספר לא אמין. כלומר, לא לגמרי ברור מה מכל מה שאנחנו רואים אכן קרה או איך בדיוק קרה במציאות. אבל זה לא באמת משנה כי הסדרה, כאמור, מבקשת שלא ניקח אותה ברצינות, והיא בעיקר מבהירה לנו מראש שהיא יותר מוצר בידורי מאשר סיפור היסטורי מדויק. במובן הזה היא בהחלט מצליחה; "קלארק" היא סדרה מבדרת במיוחד שאפשר בקלות לצפות בה בבינג', אבל היא גם משוגעת ובוטה ובהחלט לא תהיה כוס התה של כל אחד.
עם זאת, הפן הבידורי של "קלארק" הוא גם עקב האכילס שלה; דווקא בגלל שהיא כל כך רוצה לבדר, הסדרה מפספסת הזדמנות לתת אמירה כלשהי או לספק איזושהי תובנה מעניינת בנוגע לדמותו של קלארק. ישנו ניסיון להראות רגעים מילדותו שאולי מספקים קונטקסט מסוים לדמותו מעוררת המחלוקת, אך זה לא מעמיק וכיוון שקלארק הוא גם מספר לא אמין, גם שם לא ברור עד כמה המידע מדויק. כך אנחנו עדיין נותרים רק עם מעלליו המטורפים, ולא הרבה מעבר.
אז למרות ש"קלארק" היא סדרה מסוגננת במיוחד, היא בעיקר מרגישה כמו הרבה סגנון ומעט מהות. קצת כמו קלארק עצמו, המעטפת אמנם מושכת - אך מבפנים זה די ריקני. ומהבחינה הזאת מדובר בהזדמנות מפוספסת, ובתום הסדרה קשה שלא לתהות לשם מה התכנסנו. עם זאת, אין ספק שאם אתם חובבי קומדיות פשע מטורללות ובוטות זו לחלוטין סדרה בשבילכם. "קלארק" מבטיחה פאן מסוג מאוד מסוים והיא מספקת אותו, אבל עבור רבים אחרים, רכבת ההרים הפסיכית שלה עשויה להיות קשה מדי לבליעה.