אנחנו לא נפסיק לדבר על משפחת המלוכה הבריטית בשנים הקרובות. הם עושים כל מה שצריך כדי להישאר בכותרות, ואיכשהו זה נראה נטול מאמץ: הם מתחתנים בחתונות פומביות ואקסטרווגנטיות, נקברים בלוויות מתוקשרות, מככבים ביותר מסדרה אחת של נטפליקס. הם חלק יציב ודומיננטי בתרבות העולמית כבר מאות שנים. וכשהשערוריות מתחוללות בקרבם של בני משפחת המלוכה, מובן מאליו שהאובססיה התקשורתית סביבם רק תחריף.
הסקנדל האחרון שלהם – והחמור ביותר, כנראה, מאז תקופת הנסיכה דיאנה – הוא הסכסוך בין הנסיך הארי ואשתו, השחקנית לשעבר מייגן מרקל ("חליפות"), לבין שאר בני המשפחה המלכותית. אינספור כתבות, ריאיונות, ספיישלים טלוויזיוניים ומאמרי דעה צצו בעקבות המריבה הזאת; לאחרונה גם עלתה לנטפליקס הסדרה הדוקומנטרית של השניים, וגררה גל נוסף של כותרות. והסאגה הזו לא מאחורינו. כעת - לקראת צאתו לאור של "Spare", ספרו החושפני של הארי על משפחתו - הנסיך הג'ינג'י התראיין לשני כלי תקשורת: לרשת ITV הבריטית אצל טום בראדבי (הריאיון הגיע היום - שלישי - ל-yes), ולתוכנית "60 דקות" האמריקאית, אצל המראיין הבכיר אנדרסון קופר (הריאיון נחת היום ב-yes ובסלקום TV). ואחרי שני הריאיונות האלה, נראה שהמסקנה די ברורה – הארי היקר, בבקשה תשחרר.
הארי אינו מרואיין גרוע. גם מול המראיין הבריטי, לנסיך יש לא מעט סיפורים שיכולים לספק יופי של כותרות – והכותרות אכן סופקו. הוא מספר בפתיחות ובכנות על ההתנסויות שלו עם מגוון סוגים של סמים, על העובדה שהוא היה צריך לבקש מסבתא שלו פטור זקן - ועל הפרצופים שאחיו הגדול וויליאם עשה כשגילה שסבתו אישרה להארי להתהדר בזיפים. הארי מדבר גם על ההתנגדות של שניהם לנישואי אביהם, המלך צא'רלס, לקמילה - הפילגש הוותיקה שלו. הוא מדבר על מייגן מרקל כעל אהבת חייו, שהגיעה אחרי שנים של הרס עצמי בעקבות מותה בטרם עת של אמו היקרה, והוא מספר בפתיחות כמה קרירה וסקפטית הייתה משפחתו כלפי מייגן - ובפרט אחיו, וויליאם, שקרא לה "השחקנית האמריקאית".
רכילות טובה היא אושר גדול: לעיתים, פיסת מידע צהבהבה יכולה ללמד אותנו יותר מאשר מאמר דעה פוליטי ונוקב. גם בשני הראיונות של הנסיך הארי אפשר להבין, בין השורות, מהם הצדדים הרקובים במשפחת המלוכה – משפחה שמבחינתה גם מיזמים פילנתרופיים שישפיעו על יבשות שלמות הן פשוט דרך להביס יריבים בשדה הקרב התקשורתי. הריאיונות החדשים שהעניק הארי הם פיקנטריה נאה עבור חובבי רכילות מלכותית, ומי שלא קיבלו מספיק ממנה ב"הכתר" או בדוקו "הארי ומייגן" ודאי ישביעו את רעבונם אם יצפו באחד משניהם.
אבל זה מה שזה – רכילות. וכזו שבאה מפיו של מרואיין שאמנם יודע למכור את הספר שלו לא רע, אבל בסופו של דבר, הוא אינו סטוריטלר עד כדי כך טוב. הארי אינו כריזמטי, רהוט או חצוף מספיק כדי להחזיק סקנדל כזה על גבו (איפה הוא ואיפה פלורנס פיו של פסטיבל ונציה בבכורת "אל תדאגי יקירתי"?). גם הסיפור על הרגע שבו וויליאם הכה את הארי, בשיאו של ריב מכוער על רקע מעמדה של מרקל, נשמע תפל בפיו.
כשהארי מדבר, קל להבין שמאחורי כל התארים המלכותיים ומאות מיליוני הדולרים ששוכבים לו בבנק עומד בחור די סחי שנקלע לסיטואציה מסעירה הרבה יותר ממי שהוא באמת. הכנות שלו מרשימה, הוא משעשע במידה, והוא אף מגיב בקלילות כשטום בראדבי מבהיר שאין לו עניין לדבר איתו על החלק בספרו שעוסק באובדן בתוליו ("אם תרצה, אשמח לדבר איתך על איך ש*אתה* איבדת את בתוליך", אומר הארי לטום). אבל בהתחשב בעובדה ששני הריאיונות שהעניק הארי הם ריאיונות מגה-מתוקשרים, שיוצאים באותו היום כחלק מקידום של ספר פרי עטו, קשה שלא להיות קצת ציניים לגבי הכנות-המתוזמנת-למשעי-הזאת. יותר קל לראות אותה כמה שהיא: פרפורמנס של איש שמאוד רוצה שנמשיך לדבר עליו, אבל בתנאים שלו.
כי זה מה שהארי אומר במפורש: הוא בוחר לאוורר את הכביסה המלוכלכת לעיני כל העולם, כי מבחינתו המשפחה המלכותית עשתה לו את זה בעצמה. לשיטתו, הם אלה שתדרכו את הצהובונים הבריטיים, הם אלה שהשחירו את שמה של אהבת חייו, ולכן זוהי הזכות המלאה שלו ושל אשתו לקחת אחריות על הנרטיב שלהם ולהכתיב אותו בעצמם. ובכן, שיבושם להם, אבל נדמה לי שהגיעה השעה – עכשיו, רגע לפני העונה השישית של "הכתר" – להכריז שהאירוע מוצה. מופע החליבה של הכתר שמעלים בני הזוג בהתמדה מתישה למדי גורם להם להיראות פחות מסקרנים ויותר מאוסים.
והאמת, ככל שהארי ומייגן מדברים יותר על הפרשה, משפחת ווינדזור נשמעת יותר כמו משפחה ישראלית טיפוסית: הדור המבוגר והבורגני מתחרפן מזה שהבן הצעיר הביא הביתה בחורה נטולת מקצוע ראוי ופחות לבנה מהרצוי, והגיסות מסתכסכות. אם נבקר בארוחת שישי טיפוסית בראש העין, נגלה שהאצולה הבריטית לא מיוחדת כמו שהם ירצו שנחשוב.
יש דבר אחד מרגש בהפגזת הריאיונות של הנסיך הארי. זה קורה בדקות שמוקדשות למוות של אמו, הנסיכה דיאנה. הארי הוא פתאום בחור מבוגר שמדבר בפתיחות על הכאב שבהתייתמות, וזה שובר את הלב. הנסיכה דיאנה הייתה למעשה אחת הסלבריטאיות האהובות של המאה העשרים: חיננית, יפה, כריזמטית ואיקונה של טוב לב. כשדיאנה נהרגה באותה תאונת דרכים ב-1997, רבים התאבלו עליה כאילו הם בעצמם איבדו בת משפחה; אבל כשהארי מתאבל עליה, הוא כמו מזכיר לנו שהאבל הזה שייך בראש ובראשונה לו ולאחיו. כשהוא מספר על הרגע שבו אביו צ'ארלס אמר לו "ילדי היקר, אמא הייתה בתאונת דרכים", קשה שלא לחמול על הבחור הצעיר שנאלץ לעבור חוויה טראומטית לעיני מיליארדים – וזה בפירוש מונע מהריאיון להיראות כמו מסיבת רחמים עצמיים של גבר לבן, סטרייט, עשיר ומפורסם.
אבל הדקות שמוקדשות למותה של דיאנה לא הופכות את ההתעסקות המוגברת בהארי לנכונה. ההתעקשות של הנסיך הארי ורעייתו להמשיך לפמפם לנו את הנרטיב שלהם מתישה, במיוחד בגלל שהוא הפסיק להיות מעניין בערך ב-2021. ישנן צרות גדולות יותר, הארי, ולך יש רעיה חכמה, חזקה ויפהפייה ותינוק מתוק שמחכה לך בבית. אפשר להמשיך הלאה.