אנשים שהתפרסמו בתור ילדים תמיד היו נושא לעיסוק רכילותי - ההתמכרות לסמים של דרו ברימור, המסע הנפשי המפותל של בריטני ספירס, ומייקל ג׳קסון, שהיריעה באמת קצרה מלהכיל. אקדמיית המטרייה, הסדרה החדשה של נטפליקס שמבוססת על קומיקס מהעשור הקודם, לוקחת את הרעיון הזה ומנסה לבחון אותו בעולם גיבורי העל - מה קורה כשילדים מוסללים לתפקיד הזה בגיל צעיר וכך נגזלת מהם ילדות "רגילה", ואיך כל זה משפיע על מי שהם בתור מבוגרים?

יום אחד, באוקטובר 1989, 43 נשים מרחבי העולם הביאו לעולם ילד או ילדה, בדיוק באותה השעה. רק שכמה דקות לפני שהתחילו הצירים - הן בכלל לא היו בהריון. כך מתחיל סיפור הרקע של אקדמיית המטריייה. מיליארדר אקסצנטרי בשם רג׳ינלד שומע על הפלא ומחליט להשתמש בהון שלו כדי להשיג כמה שיותר מהילדים האלה, או יותר נכון - לקנות אותם, מתוך הנחה שאם הם הופיעו סתם ככה בעולם יום אחד, כנראה שיש בהם משהו מיוחד. הוא הצליח לקנות שבעה מהם, וגידל אותם בביתו. הם מתייחסים אליו כאבא שלהם, אבל בפועל, החיים בבית היו רחוקים מאוד מלהיות משפחתיים. הבית עצמו היה אקדמיית המטרייה, והילדים (לפחות שישה מהם) הפכו בגיל צעיר לחבורת גיבורי על שנלחמת ברשע.

רג׳ינלד כל כך לא התעניין בילדים מעבר להיותם ניסוי מדעי עבורו, שהוא אפילו לא טרח לתת להם שמות, אלא מיספר אותם. מי שדאגה לרווחה שלהם וגם נתנה להם שמות הייתה רובוטית בדמות עקרת בית ששימשה כאמא שלהם. כשהילדים בגרו ורג׳ינלד מת, הם נאלצים להתאסף שוב ולחזור לבית שמעולם לא הרגיש באמת כמו בית, לאחר יותר מעשור של העדרות. מהר מאוד אנחנו מגלים שהם כולם השאירו את הילדות הבעייתית שלהם מאחור והמשיכו הלאה לחיים אחרים, אבל כאלה שרחוקים מלהיות נורמליים. 

לכל אחד משבעת האחים והאחיות יש תיק משלו. מספר 1 עבר לגור על הירח לכמה שנים. מספר 2 הוא שוטר לשעבר עם בעיות שליטה בכעסים. מספר 3 היא שחקנית קולנוע מצליחה שאיבדה את המשמורת על בתה. מספר 4 מכור לסמים, מספר 6 (אלן פייג') היא היחידה שלא אוחזת בכוחות על, ועדיין סובלת מדימוי עצמי נמוך במיוחד בעקבות הילדות שלה. 6 עזבה את הבית לפי כולם וכתבה ספר על הילדות הבודדה שלה באקדמיה, מה שגרם לאחים והאחות שלה לנדות אותה (נשמע לכם מוכר? אתם לא לבד - מדובר בקו עלילה שמופיע גם במי מתגורר בבית היל). ויש גם את מספר 6 שבכלל מת, ואת מספר 5 שחוזר בפרק הראשון לאחר העדרות של 17 שנה עם חדשות מדאיגות על עתיד העולם.

בתור סדרה מבוססת קומיקס, אקדמיית המטרייה מצטרפת לשורה של סדרות שממש מחדדות את ההבדל בין מה שהפורמט הטלוויזיוני יכול להציע שהקולנוע לא: בסרטי קומיקס/גיבורי על ישנה מחויבות כלפי הצופים לדחוס ערימות של סצנות אקשן, ולמרות שאלה תמיד מהנות (ויש מהן גם באקדמיית המטריה, אל דאגה), הן הרבה פעמים תופסות נפח גדול מידי מהסרט, שבא על חשבון בניית עומק רגשי לדמויות. במקרה הזה, ההיכרות המעמיקה עם הדמויות במקביל לעלילת "אנחנו צריכים להציל את העולם" הוא הכרחי, כי זו לא רק סדרה על גיבורי על - אלא גם דרמה משפחתית, כשכל אחד ואחת מחברי המשפחה נושא איתו שק כל כך כבד של תסביכים, שמפתיע שאף פסיכולוג או פסיכולוגית לא נראים בסביבה.

מרי ג'יי בלייג' ב

אקדמיית המטרייה היא לא אירוע טלוויזיוני מסחרר, והאמת שדווקא אלן פייג׳, השם הכי מוכר בסדרה, עושה עבודה די בינונית, בוודאי כשמשווים אותה לשחקנים שמסביבה (מי שאהבו את מיספיטס הבריטית מ-מ-ש ישמחו לראות את רוברט שיהן שגילם שם את ניית׳ן, וגם מרי ג׳יי בלייג׳ וקייט בלאנשט מפנקות בתפקידי משנה). יחד עם זאת, מדובר בהחלט בסדרה שאם נותנים לה קצת זמן, היא מתפתחת למקומות מעניינים. אחרי שעוברים את שלב האקספוזיציה של הפרק הראשון, מתחילים להתעורר טוויסטים מעניינים, והרובד הרגשי של הדמויות הופך את הסדרה למרגשת ואינטימית, שני דברים שאי אפשר לומר על הרבה עיבודים של קומיקס למסך.