אם לא האיש שיצר אותה, "קו המים" לא הייתה זוכה לכזה הייפ

דרמת הפשע החדשה של נטפליקס, "קו המים" (The Waterfront), כנראה לא הייתה זוכה לחצי מתשומת הלב סביבה אם היא לא הייתה מגיעה מבית היוצר של קווין וויליאמסון - האיש שאחראי על "דוסון קריק", "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" ו"צעקה". וויליאמסון גם לא מפחד מהשוואות לאחת היצירות האייקוניות שלו, להיפך. בריאיון לניו יורק פוסט, הוא אמר: "אם כל הילדים ב'דוסון קריק' היו מתבגרים ומתחילים לעשות דברים רעים, הייתם מקבלים את 'קו המים'".

זה לא מקרי - שתי הסדרות שואבות השראה מילדותו ונעוריו של וויליאמסון בעיירה קטנה, וב"קו המים" הוא מוסיף עוד נדבך אוטוביוגרפי מעניין - אביו של וויליאמסון, שהיה דייג, היה מעורב בהברחות סמים בשנות ה-80, ולא מדובר בספוילר אלא בנקודת המוצא של הסדרה.

משפחת באקלי מתגוררת בעיירת חוף בצפון קרוליינה, שם השם שלה מתנוסס על הרבה מאוד שלטים. הם בעלים של עסק ספינות דיג, מסעדת דגים ושל הנמל, מה שמאפשר להם גישה להברחה ימית של סמים. אב המשפחה הרלן (הולט מק'קלני, "מיינד האנטר") לקח כמה צעדים אחורה מניהול העסק מסיבות רפואיות, ובזמן היעדרו בנו קיין (ג'ק ווירי, "זה: חלק 2") פונה לעסקאות בלתי-חוקיות על מנת להציל את העסק המשפחתי מחובות. אחותו ברי (מליסה בנואה, "גלי") מנסה להשתקם מהתמכרות לאלכוהול וסמים ואם המשפחה בל (מריה בלו) מצליחה לתזמר ביד רמה את הכאוס כולו ולהיות בכל מקום בבת אחת.

עסקי הסמים מביאים איתם די והותר דרמות ואף טרגדיות, אבל זה לא כל הסיפור. דמויות מן העבר ומכרים חדשים צצים בעיירה, כשכל אחד מהם נשזר בחיי המשפחה בדרכים שונות. כפי שאפשר לצפות מדרמת פשע משפחתית - סודות מתערבבים עם רגשות, שקרים עם בגידות וייאוש עם אלימות.

כפי שאולי כבר הבנתם מהתיאור הזה, הרעיון, העלילה והיחסים בין הדמויות בתוך העולם של "קו המים" לא מביאים משהו חדש. הרי ראינו סדרות עם עלילות מסוג "משפחה מסתבכת בעסקי הסמים" כל כך הרבה פעמים (היי "אוזרק", היי "שובר שורות"), שזה כבר תת-ז'אנר של הדרמה המשפחתית בפני עצמו. האם זה אומר שהצפייה בה מיותרת? לא בהכרח.

כמו עם רוב סדרות המקור של נטפליקס, כדאי להיכנס אל "קו המים" עם ציפיות נמוכות, כך שתוכלו ליהנות ממה שהיא בכל זאת עושה כמו שצריך. וויליאמסון כבר הוכיח שהוא יודע איך לכתוב דרמה משפחתית שהיא קצת סבונית, אבל מספיק מעוגנת במציאות כדי לא להרגיש שנלכדנו באופרת סבון - והוא עושה את זה גם כאן. מבחינת האקשן, יש כמה רגעים מפתיעים וטוויסטים בלתי צפויים. חלקם מגיעים מוקדם מדי בעונה, ולכן לא מייצרים אימפקט רגשי גדול מדי, אבל יש למה לחכות - בעיקר להופעת אורח פסיכוטית לחלוטין של טופר גרייס ("מופע שנות ה-70").