"ורוניקה" שוחרר בנטפליקס לפני ימים ספורים בלבד, ללא שום הודעה מוקדמת, וכבר החל לשבור את האינטרנט; מתגובות של צופים מפוחדים שלא צלחו את הסרט עד סופו - ועד לכתבות שמנסות להתחקות אחר הסיפור האמיתי שעומד מאחורי סרט האימה הספרדי. עם ציון כמעט מושלם של 92% באתר רוטן טומייטוס, ביקורות חיוביות שחלקן אף טוענות שמדובר בסרט האימה המפחיד שיצא בשנים האחרונות ו-7 מועמדויות בטקס פרסי הגויה הספרדיים - מיותר לציין שאחוז הבילד אפ הוא גבוה מהרגיל. אבל בפועל "ורוניקה" עומד בהייפ רק באופן חלקי והוא אפקטיבי בעיקר בזכות הסגנון והמשחק, שמצילים תסריט איטי ולא מקורי במיוחד.

הסרט מבוים על ידי פאקו פלאסה, מחצית מצמד הבמאים של "פחד, מצלמים", אחד מסרטי האימה הטובים שיצאו בז'אנר הפאונד פוטג', רק שהפעם הוא פונה לתת ז'אנר אחר - דיבוק/גירוש שדים. במרכז הסרט עומדת ורוניקה, נערה מתבגרת בת 15 (המגולמת על ידי סנדרה אסקסנה בת ה-16 בכישרון רב, שאין ספק שיוביל אותה לעבר לקריירה מזהירה), הנאלצת לגדל לבדה את שלושת אחיה - התאומות לוסיה ואירנה (קלאודיה פלסר, ברונה גונזלס) ואנטוניטו הממושקף והחמוד למדי (איוון צ'וורו), לאחר שאביהם נפטר ואמם (אנה טורנט) עובדת לילות כימים בבר השכונתי.

יחד עם שתי חברותיה לכיתה, ורוניקה, מצוידת בלוח סיאנס מנסה לזמן את רוחו של אביה המנוח - בטקס שכמובן משתבש לחלוטין. הסיאנס יוצא מכלל שליטה, ורוניקה נכנסת למעין טראנס ומאבדת הכרה. הנזירות בבית הספר הקתולי של ורוניקה סבורות שמדובר בבעיה קלה של חוסר איזון סוכר בדם ושולחות אותה לדרכה. אלא שמאותו רגע ורוניקה כבר לא כתמול שלשום, היא מתחילה לראות חזיונות, לחוות סיוטים ולהסתובב בעולם בתחושה שיש ישות זרה שדבקה בה ומאיימת על חייהם של בני משפחתה.

הסרט מתרחש בשנת 91', ככל הנראה כדי להתאים לסיפור האמיתי שהיווה השראה לסרט, שלכאורה התרחש בשנת 92' במדריד. אין ספק שפלאסה יודע איך להחזיר אותנו אחורה לתחילת שנות ה-90, מהפסקול הסינתסייזרי א-לה סטריינג'ר ת'ינגס ועד ללהקות רוק ספרדיות ומשחקים שיעוררו בכם זיכרונות טובים לילדות וחלחלה בו זמנית. פלאסה גם יודע לשלוט ביד רמה בשפה הקולנועית של ז'אנר האימה והוא יוצר לא מעט רגעים מבהילים במהלך הסרט, אם כי הם מתרחשים בקצב איטי למדי. כנראה שאחד הדברים העיקריים שהופכים את "ורוניקה" לסרט אימה מהנה במיוחד הוא תצוגת המשחק של אסקסנה והשחקנים הצעירים והמוכשרים שמגלמים את אחיה הקטנים. לא תוכלו להישאר אדישים לילדים הללו, מה שיגרום לכם לייחל בכל ליבכם שאף אחד מהם לא ייפגע מהישות המרושעת שרודפת אותם - וזה מה שהופך סרט אימה טוב לטוב מאוד.



הקו שבין דמיון למציאות מתערער מרגע לרגע ועל הדרך נחשף גם הצד האפל של חייה של נערה מתבגרת שנאלצת לתפקד כהורה בבית חסר נוכחות הורית. ההתדרדרות הנפשית של ורוניקה מרתקת וההתעסקות בנושא ההתבגרות המנטלית והפיזית של ורוניקה מוסיפה פן מעניין נוסף לדמות שלה, רק חבל שמדובר ברגעים קטנים בלבד שנותרים לא בשלים ולא פתורים.

כשמביאים בחשבון את כול המרכיבים, מגיעים למסקנה ש"ורוניקה" הוא לא מבריק וגם לא מחדש הרבה בגבולות הז'אנר. ופייר? גם לא מפחיד בצורה יוצאת דופן שעלולה לאלץ את הצופה לעצור את הצפייה באמצע. הוא כן סרט אימה עשוי היטב, מותח, מסוגנן, שמצליח לבלוט בזכות בימוי מדויק ומשחק יוצא מן הכלל. אז אמנם פאקו פלאסה לא עשה לסרטי גירוש שדים את מה שהצליח לעשות בעבר לסרטי הפאונד פוטג', אך הוא מספק כאן סרט אימה אפקטיבי שבהחלט שווה צפייה.