"סקרפטה" כבר חודשה לעונה שנייה - אבל היא בקושי מחזיקה את הראשונה

כבר מעל 30 שנה שבהוליווד מנסים לעבד למסך הגדול את "קיי סקרפטה", סדרת הספרים המצליחה של פטרישיה קורנוול, הרבה לפני שהמילה "בינג'" נכנסה לחיינו. מאז לא מעט דברים השתנו בתעשייה, והעיבוד בסוף מצא את עצמו במסך הקטן, בפורמט בינג'י מותאם לימינו, בשירות הסטרימינג של אמזון (רק ששמו קוצר ל"סקרפטה"). אבל לא כל עכבה היא בהכרח לטובה, לפחות לא במקרה של "סקרפטה", שיוצאת בתקופה שבה מותחני פשע עם גיבורה במרכזם הפכו למצרך די בסיסי ונפוץ, ודאי לא כזה שבולט בייחודו כפי שיכול היה לפני 30 שנה.

ד"ר קיי סקרפטה היא פתולוגית משפטית מוערכת, שחוזרת אחרי שנים לווירג'יניה, לכהן בתור חוקרת מקרי מוות ראשית, שם היא חוקרת מעשה רצח שדומה באופן מטריד למקרה הגדול הראשון שהיא חקרה בתחילת דרכה בתפקיד - 28 שנים לפני כן. הרצח מותח קו בין ההווה לעבר ומציף משקעים וסודות אפלים, הן בפן האישי והן בפן המקצועי וסקרפטה מוצאת את עצמה בתוך מבוך מסוכן שמאיים על הקריירה המשפחה שלה.

הסדרה כאמור נעה בין שני קווי עלילה מרכזיים - העבר וההווה, שמעניין לציין, חוברו יחדיו על ידי יוצרי הסדרה, ולא הופיעו בצורה הזו בספרי המקור. הסדרה למעשה מבוססת על שני ספרים מהסדרה, הראשון שיצא ב-1990 וה-25 בסדרה, שיצא ב-2021 שמוזגו לצורך העונה הראשונה של הסדרה.

שני צירי הזמן מצריכים קאסט כפול לחלק מהתפקידים, ושם ללא ספק הייתה עבודת ליהוק מצוינת. ניקול קידמן מגלמת את סקרפטה בהווה, ואת הגרסה הצעירה שלה מגלמת רוזי מקיואן ("מראה שחורה"), שאם ראיתם את הפרק שבו כיכבה ב"מראה שחורה", כנראה כבר אז שמתם לב לדמיון העז בינה לבין קידמן; ליהוק מתבקש נוסף הוא של בובי קנוולי בתור השוטר מרינו בהווה, ובנו בחיים האמיתיים - ג'ייקוב לומט קנוולי - בתור גרסתו הצעירה. ליהוק שאומנם יש בו מן הנפוטיזם, אבל במקרה הזה זה ללא ספק משרת היטב את הסדרה.

צוות השחקנים הוא לחלוטין נקודת חוזקה של הסדרה, והליהוק הספציפי של מקיואן בתור סקרפטה הצעירה הוכיח את עצמו, ולא רק בגלל הדמיון בין השתיים. תצוגת המשחק של מקיואן ראויה לציון, בשל היכולת שלה לגלם באופן משכנע גרסה צעירה של הגיבורה, כזו שהיא מצד אחד דומה למי שהיא היום, אך במקביל עדיין מראה את בוסריותה ותמימותה כפי שמתבקש מדמות צעירה ב-28 שנה. הליהוק של קידמן עצמה בתפקיד הוא פחות הברקה, בעיקר כי קידמן פשוט עושה תפקיד שהפך לטייפקאסט שלה בשנים האחרונות, כזה שמאפשר לשמור על פניה החתומות, ובכן, חתומות, כל הזמן. קידמן פשוט עושה עוד קידמן, וזה לא ממש מרגש.

לצורך הפקת הסדרה, אמזון גייסו כמה שמות מוכרים גם מאחורי המצלמה. חברת ההפקות שאחראית על הסדרה היא בלומהאוס, שמוכרת בסרטי אימה שוברי קופות. למלאכת הבימוי גויסו מספר במאים, המוכר שבהם הוא דיוויד גורדון גרין, שאחראי בין היתר על העיבודים האחרונים ל"הלואין". גרין חוזר לעבוד כאן עם ג'יימי לי קרטיס שמגלמת את אחותה הגדולה של סקרפטה, ופועלת גם כמפיקה בפועל (יחד עם קידמן). השואוראנרית היא תסריטאית ומפיקה ותיקה בטלוויזיה, שעבדה בין היתר על "אבודים", "דדווד" ו"בארי".

כל זה לא עזר ל"סקרפטה" להיות המותחן הבולט שהוא כנראה שאף להיות. "סקרפטה" הוא מותחן פשע סטנדרטי ולא יותר מזה, כזה שמעניין מספיק לצפייה בבינג' אבל חסר ייחוד לחלוטין. בתקופה של אין-ספור עיבודים לסרטי מתח ולא מעט סדרות פשע, סדרה צריכה להתאמץ קצת יותר כדי לבלוט או להשאיר חותם קטן כלשהו, כזה שלא ייתן לצופה הרגשה שהוא רואה עוד מאותו הדבר. זה אומנם ללא ספק ראוי לציון שהיא בינג' מהנה, אבל גם כזה שאפשר בהחלט גם לוותר עליו.

לעתים התחושה היא שהסדרה מתפזרת ליותר מדי כיוונים, במטרה לבלבל את הצופה באשר לפתרון התעלומה, אך נראה שבדרך היוצרים התבלבלו בעצמם. כמו כל סדרה כזו, סודות בהחלט עולים מעל פני השטח, התפניות גם כן מגיעות - אבל אחד מהם לא יעורר יותר מדי רגשות, לא יטלטל, לא יזיז הרבה. הדמויות לא מספיק מעמיקות כדי שיישארו איתנו יותר, ואומנם הדינמיקה ביניהן מעניינת מספיק לצפייה בעונה, זה פשוט לא מספיק כדי לייצר אימפקט אמיתי אצל הצופה.

נציין שהסדרה תוכננה מראש לשתי עונות, כך שהעונה הראשונה מסתיימת בפתרון של התעלומה, אך גם ברגע מותח במיוחד. לא בטוח שזו החלטה נבונה לייצר עונה שנייה לסדרה שבקושי מצליחה להחזיק עונה שלמה, אבל אולי עוד נופתע.