שיתוף הפעולה הפורה של מייק פלנגן עם נטפליקס מגיעה לסיומו, אחרי שהיוצר חתם לאחרונה על חוזה שמן מול ענקית סטרימינג אחרת - אמזון. במסגרת החוזה עם נטפליקס, פלנגן הביא לנו כמה מסדרות האימה המצליחות והמוערכות של השנים האחרונות, הבולטות שבהן "מי מתגורר בבית היל" ו"טקס חצות", ששילבו אימה עם דרמה משפחתית ותכנים פילוסופיים, וסיפורים שהצליחו מצד אחד להפחיד ומצד שני גם לגעת ללב ולעורר מחשבה. כעת הגיע הזמן להיפרד, עם הסדרה האחרונה שיוצאת במסגרת שיתוף הפעולה הזה - "נפילת בית אשר" ("The Fall of the House of Usher"), שחותמת כאמור תקופה פורה במיוחד עבור התסריטאי-במאי.
"נפילת בית אשר" מבוססת בחופשיות על סיפור קצר בעל אותו השם של המשורר והסופר אדגר אלן פו, ועל יצירות רבות ואחרות שלו. אבל חשוב להדגיש, אלה לא בדיוק עיבודים למסך של אותן יצירות, אלא מדובר כאן בסיפורים ועלילות שנכתבו בהשראתם ומשתמשים באלמנטים מתוכם כדי לספר סיפורים חדשים.
הסדרה מתמקדת בבני משפחת אשר - משפחה דמויית סאקלר, הידועה לשמצה בשל קשריה למשבר האופיואידים בארה"ב. הדמיון למשפחת סאקלר הוא כמובן לא מקרי ונעשה במכוון, והוא מצטרף ללא מעט יצירות שיצאו לאחרונה בנושא מגפת האופיואידים, כולל "דופסיק", "אימפריית הכאב" והסרט "סוחרי הכאב" של נטפליקס שיוצא בהמשך החודש. אבל נושא האופיואידים הוא לא מרכז העלילה כאן, אלא יותר בסיס לאפיון דמותה של משפחת אשר, ובראשה רודריק: הפטריארך ומנכ"ל חברת תרופות מושחתת בשם "פורצ'ונטו". רודריק וכל משפחתו עומדים למשפט שמתחיל לערער את המשפחה מבפנים, כשנחשף כי יש מודיע בין בני המשפחה וההאשמות אחד כלפי השני לא מאחרות להגיע. לצד זאת, ילדיו של רודריק מתחילים למצוא את מותם בדרכים שונות ומשונות - ונראה שהגורם לכך עשוי להיות כוח על-טבעי בעל כוונות מסתוריות.
מי שראה כבר סדרות מבית היוצר של מייק פלנגן יזהה לא מעט פרצופים מוכרים. פלנגן כהרגלו מחזיר ל"נפילת בית אשר" לא מעט שחקנים קבועים שלו, ביניהם אשתו קייט סיגל ("בית היל", "שקט", "טקס חצות"), קרלה גוג'ינו ("בית היל", "בליי") שגם כאן כובשת את המסך בתצוגת משחק מהפנטת, הנרי תומאס ("אי.טי", "בית היל"), ברוס גרינווד ("המשחקים של ג'ראלד"), זאק גילפורד ("טקס חצות", "מועדון חצות"), והרשימה ממשיכה. וראוי לציין גם שני שחקנים בולטים שהם דווקא לא מהצוות הקבוע של פלנגן: ווילה פיצג'רלד, שמגלמת גרסה צעירה של מדליין, אחותו התאומה של רודריק בכריזמטיות וארסיות כובשת; ומארק המיל שידוע לכולם בתור לוק סקייווקר בסרטי "מלחמת הכוכבים" - שמגלם כאן עורך דין אפל ומפוקפק בתצוגת משחק מינימליסטית ומדויקת, שמוכיחה שז'אנר המותחן/אימה בהחלט מאוד מחמיא לו.
הסדרה נעה בין שני קווים עלילתיים מרכזיים: ההווה, שבו המשפחה עומדת למשפט כשבמקביל בני המשפחה מתחילים למות בדרכים מסתוריות ומקוריות; והעבר, שמגולל את סיפורם של האחים רודריק ומדליין אשר, מבית עני לצמרת העולם כמנהלים של חברת תרופות מצליחה שמגלגלת מיליונים. אין ספק שפלנגן מוכיח כאן שוב שהוא מאסטר בסיפורי אימה, והוא מצליח לסקרן, להפתיע ולהדביק את הצופים למסך בזכות היכולת המופלאה שלו לספר סיפורים בצורה מרתקת ומרהיבה ויזואלית.
אומנם כמה מהסיפורים קצת צפויים (גם למי שמכיר את סיפוריו של פו וגם למי שלא), והדמויות פחות מורכבות, דבר שמקנה ל"נפילת בית אשר" תחושה מעט שטחית יותר בהשוואה לעומקים שהגיעו אליהן יצירות מוצלחות יותר שלו, כמו "בית היל". אבל כסדרת אימה, "בית אשר" בהחלט מהנה ובינג'ית. יש בה המון אלמנטים פלנגניים - אחד מהם הוא החיבה שלו למונולוגים, שבהחלט מורגשת כאן - חלקם מוצלחים יותר (שימו לב לנאום הלימונים של רודריק ולמונולוג של מדליין בפרק הסיום), אחרים קצת מתישים לעיתים. אבל הם תמיד מאוד מרתקים, לא רק בזכות המילים, אלא גם בזכות השחקנים המוכשרים שמעבירים אותן בצורה משכנעת במיוחד.
כאקורד הסיום לתקופה פורה במיוחד בנטפליקס, "נפילת בית אשר" מספקת את כל מה שחובבי פלנגן אוהבים, גם אם היא לא מצליחה להגיע לעומקים של יצירות קודמות שלו ולהשאיר אימפקט משמעותי יותר בסוף הצפייה. אספקיזם בצורת סדרת אימה היא אולי לא לכל אחד וזה מובן, אבל למי שזה כן יתאים, "נפילת בית אשר" מספקת רגעי אימה מבדרים שכוללים הפוגות קומיות, קצת נגיעות של "יורשים", כמה רגעים נוגעים ללב ולא מעט אפקטים מרשימים. ואם לא תמצמצו, תוכלו לתפוס את מייק פלנגן בכבודו ובעצמו בתפקיד אורח - בתור ניצב בפרק הרביעי, חובש כובע הפוך ברגע קטן ומשעשע.