מריאן וקונל הם שני תיכוניסטים שעומדים לסיים את הלימודים. יש ביניהם פער מעמדות כלכלי, שמודגש על ידי העובדה שאמו של קונל עובדת בניהול משק הבית של משפחתה של מריאן, שגרה בבית מפואר. הפער האינטלקטואלי והרגשי ביניהם - קטן בהרבה. הם מתחילים לשכב, מתאהבים, נפרדים, חוזרים, מקנאים, מתאכזבים, מאכזבים ועל הדרך גם מתבגרים ומתעצבים, כשהם יוצאים מהסביבה המוכרת שלהם ומגלים את עצמם מחדש באוניברסיטה. במילים אחרות - כל מה שמרכיב קלישאות של סיפורי אהבה וסיפורי התבגרות.
ו"אנשים נורמלים" (שפרק הבכורה שלה ישודר היום בהוט וזמינה בשירותי ה-VOD של הוט ו-yes) לרגע לא מתכחשת לכך שהיא מבוססת על חוויה אוניברסלית קלישאתית. הסדרה, כמו הספר שהיא מבוססת עליו, מצהירה כבר בכותרת - מדובר בסיפור נורמלי, שגרתי, יומיומי.
אבל האמת היא שמריאן וקונל הם לא בדיוק אנשים נורמליים. הם שני אנשים חכמים בהרבה מהממוצע, עובדה שמובהרת לנו ממש בסצנות הראשונות של הפרק הראשון (וגם בדפים הראשונים של הספר). כסדרה על אנשים חכמים במיוחד, שמתנהלת באיטיות ומלאה בשתיקות, "אנשים נורמלים" היא די נישתית. היא לא מיועדת לקהל הרחב, אלא לצופים בעלי סבלנו לסדרה שיש בה בעיקר סאבטקסט, והיא עמוסה בדיאלוגים בין שתי הדמויות הראשיות בהם הם הולכים סחור-סחור ואומרים הכל חוץ מאת הדבר עצמו. כמו שבני נוער נוטים להתמודד עם רגשות רומנטיים ראשוניים.
אבל דווקא האוניברסליות של הסיפור של מריאן וקונל, והעדינות שבה הוא מסופר, הן מה שמאפשר לכל אחד ואחת לצקת משהו מהחוויה האישית שלהם לתוך הפרשנות של המבטים ביניהם או המילים שהם מחליפים שמלהטטות כדי לא לחשוף צד פגיע או לעשות צעד לא נכון שיגרום להם לאבד את הכימיה הנדירה שיש ביניהם.
"אנשים נורמלים" מהלכת כל הזמן על הקו הדק שבין להיות טרחנית למקסימה, עבור חלק מהצופים היא יכולה להיראות משעממת וחסרת אמירה, בעוד עבור אחרים היא תהיה יצירת מופת. מה שבעיקר עוזר לה להימנע מטרחנות יתר הוא המשחק הנפלא והמדויק של דייזי אדגר-ג'ונס ופול מסקל בתפקידים הראשיים, ומה שמציל אותה משעמום הוא בין השאר הסקס הלוהט בין השניים. סצנות הסקס ב"אנשים נורמלים" הן חד משמעית מהטובות שנראו על המסך, גם בגלל שהן מרגישות אותנטיות וגם בגלל שקונל נראה לפרקים כמו חלומה הרטוב של כל אישה שאי פעם חוותה אגרסיביות, חוסר רגישות וחוסר קשב מוחלט מצד גברים במיטה.
רוב סדרות הטלוויזיה, בעיקר דרמות, עסוקות כל הזמן בלתווך לנו רגשות, ולרוב זה נעשה באמצעות מילים. הרבה סדרות סובלות מעודף מלל ובעיסוק יתר של המובן מאליו. "אנשים נורמלים", באופן דומה ל"קרא לי בשמך", נותנת לגיבורים ולרגשות שלהם פשוט להיות, וסומכת על הצופים שיש להם מספיק ניסיון חיים כדי להבין לבדם מה הם מרגישים. אהבה ראשונה, תשוקה, תחושה של זרות בעולם ותחושה של שייכות רק כשנמצאים יחד. אם אתם לא אנשים רומנטיים ורגישים עדיף שתוותרו עליה מראש, אבל אם אתם מעריכים יצירה מהסוג הזה, שקטה ושלווה אבל סוערת מתחת לפני השטח - "אנשים נורמליים" די קרובה לשלמות, כשהחיסרון היחיד בה הוא שלפעמים היא נופלת למלכודת של עצמה ואכן, לרגעים בלבד, עלולה לשעמם.