המגיש האמריקאי נשבר מול אם החטוף: "מצטער"

רייצ'ל גולדברג-פולין, שבנה הירש נרצח בשבי, התראיינה הלילה (בין ראשון לשני) לתוכנית התחקירים האמריקאית "60 דקות" של רשת CBS (בישראל ב-yes). בריאיון בן 52 דקות עם אנדרסון קופר סיפרה על השנה הארוכה שבה נאבקה להשבתו, על הרגע שבו הבינה שאיבדה אותו - ועל הדרך שבה היא לומדת לחיות עם האבל.

באותו בוקר שחור של 7 באוקטובר 2023, הירש היה בפסטיבל נובה כאשר מחבלי חמאס פתחו במתקפה. רייצ'ל, שהייתה בביתה בירושלים, קיבלה ממנו שתי הודעות - "אני אוהב אותך" ו"אני מצטער" - שנשלחו מתוך המיגונית שבה הסתתר עם עשרות צעירים, בהם חברו ענר שפירא. המחבלים השליכו רימונים שוב ושוב, ושפירא הספיק להשליך חלק מהם חזרה לפני שנהרג. הירש נפצע קשה, הוצא מהמיגונית, הוכנס בכוח לטנדר ונחטף לעזה עם שלושה חטופים נוספים.

בריאיון הזכיר קופר כי ב-16 באוקטובר 2023 שוחח בחדשות CNN עם רייצ'ל ובעלה ג'ון, שסיפרו לו כי ניצולים מהמיגונית אמרו שהירש נחטף וכי ידו השמאלית נקטעה - ובאותו רגע, כפי שתיאר בכתבה, הבין: "ראיתי את הבן שלהם נחטף". ארבעה ימים קודם לכן חייל הראה לו סרטון של הירש, שבו נראה מדמם ומוכנס בכוח לטנדר כשהוא פצוע קשה בידו. לאחר השידור התקשר למשפחה וסיפר להם על כך; "אני מצטער שאני זה שסיפר לך שיש את הווידאו הזה", אמר לרייצ'ל בריאיון הלילה, והיא השיבה: "זה גרם לנו לדעת שהוא נלקח חי, שהוא הלך על שתי רגליו".

המשפחה נאבקה במשך חודשים להשבת כל החטופים. רייצ'ל נפגשה עם האפיפיור ועם מנהיגי עולם והעניקה מאות ראיונות. "תמיד אמרתי, 'אני אוהבת אותך. תישאר חזק. תשרוד' - שוב ושוב", סיפרה לקופר. לדבריה, המילים הללו לא היו רק מסר לבנה, אלא גם פקודה לעצמה. "היו פעמים שבהן הייתי נתפסת בכאב רגשי, נפשי ופיזי. הייתי קורסת על ג'ון ופשוט אומרת: 'כמה עוד? כמה עוד? כמה עוד?'".

ביום ה-201 חמאס פרסם סרטון תעמולה של בנה. "וזה נתן לנו עוד פרץ של אדרנלין. תמשיכו, תמשיכו, הילד הזה צריך אתכם". ביום ה-328 הצטרפו רייצ'ל וג'ון למשפחות חטופים אחרות, שצעקו את שמות יקיריהן למיקרופון לעבר עזה. רייצ'ל לא ידעה אז, אך זה היה היום שבו בנה נרצח בידי חמאס. מאז היא תוהה אם היה סיכוי ששמע את צעקותיה. "אני חושבת שיש דרכים אחרות שבהן אפשר לשמוע את ההורים שלך צועקים אליך, גם אם לא שומעים אותם", אמרה.

במסגרת הריאיון ביקר קופר בחדרו של הירש בבית הוריו. החדר נותר כפי שהשאיר אותו, אבל משהו אחד עצוב במיוחד התווסף לשם: כדור העשוי מכל המדבקות שאותן הדביקה רייצ'ל מהיום שבו נחטף ועד היום שבו אחרון החטופים הושב לישראל. כשרייצ'ל מביטה בכדור היא רואה "סמלים של כישלון. מה שנאבקנו עבורו אכן קרה - החזרנו את כל האנשים הביתה, לא כפי שרצינו. רצינו אותם בבית, חיים, אבל הם חזרו הביתה". למרות המאבק הבלתי פוסק יחד היא מרגישה שנכשלה. "לפעמים 100% זה לא מספיק".

ב-31 באוגוסט 2024 השמיים נפלו כאשר הגופה של הירש נמצאה במנהרה ברפיח, לצד הגופות של החטופים עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת. הירש נורה שש פעמים מטווח קצר.

כיום רייצ'ל מנסה להבין איך לחיות לאחר אובדן בנה. "מה שכל כך מדהים בעיניי הוא שכשהם באו לספר לנו שהירש הוצא להורג, הבנתי ש-330 הימים האלה היו החלק הטוב, כי הוא היה חי", אמרה לבסוף. "ועכשיו אני במקום הזה, וזה שארית חיי. איך אני עוברת במקום הזה בלי חתיכה ממני כאן?"

בספרה When We See You Again, שיצא השבוע, רייצ'ל כותבת כי "הכאב הוא כרוני, נוכח תמיד, קבוע. מכרסם. מעגלי, לא ליניארי". אף שהכאב לא השתנה, ההבנה שלה את האבל השתנתה. "פחדתי מהאבל ולא הרגשתי איתו בנוח, ולאחרונה עלתה בי מחשבה אחרת לגמרי - אולי האבל הוא בעצם תג אהבה יקר שאתה עונד, כי מישהו מת והאהבה שלך ממשיכה לגדול".