מורן סמואל: "תמיד אהבתי מוזיקה ולזוז, גם לפני הכיסא גלגלים"

מורן סמואל הגיעה ל"רוקדים עם כוכבים" עם מטרה ברורה - להדהים ולכבוש עוד פסגה. לאחר שהגיעה להישגים מרשימים כספורטאית פראלימפית, היא עלתה על הרחבה וסחטה מחמאות מהשופטים על הוואלס הווינאי שביצעה בכיסא גלגלים. בזמן החזרות האינטנסיביות לקראת המשך התחרות (פרק חדש הערב, שלישי, אחרי החדשות, קשת 12) התראיינה סמואל לצד הרקדן שון זיו וסיפרה לניב רסקין על האתגרים שאיתם היא מתמודדת באימונים - ועל האהבה לריקוד: "תמיד נהניתי לזוז עם הגוף, זה לא תמיד היה חינני ויפה", אמרה.

"יש לי חוש קצב, אני מנגנת בגיטרה ושרה. עכשיו לומדת לעשות את זה ברמות שזה יעבור מסך ושאנשים יראו ריקוד ולא סתם כיסא גלגלים זז על הרחבה", המשיכה סמואל. "תמיד אהבתי מוזיקה ולזוז, גם לפני הכיסא גלגלים. לפני המון שנים כשעוד עמדתי על שתי רגליים התנדבתי ורקדתי כעומדת בקבוצה של כיסאות גלגלים, זה סיפור מטורף". 

ההשתתפות של סמואל בתוכנית הייתה מסקרנת במיוחד, כשהיא הכוכבת הראשונה שהופיעה בכיסא גלגלים. "שון מגיע מהתחום הזה, יש לו שנים של ניסיון בריקודים מעורבים של כיסא גלגלים ועומד. הוא מביא את כל הניסיון הזה לאימונים וגם הרבה סבלנות", אמרה. "להפוך ספורטאית, כדורסלנית וחותרת עם מטר שמונים מוטת ידיים לעדינה ורקדנית - זאת משימה עבור שון. גם להוביל אותי זאת משימה כי מעולם לא הובילו אותי לשום מקום, אבל הוא עומד בזה ממש יפה. אני כל הזמן דורסת אותו עם הכיסא. זה ללמוד שפה חדשה לגמרי, מודה שריקוד זה גם ספורט".

גם עבור זיו מדובר בחוויה מיוחדת: "כבר 15 שנה שאני בבית הלוחם, מייצגים את ישראל בתחרויות ריקודים פאראלימפיות. מצחיק שהשנה הפכתי להיות חלק מהבית אחרי שגם נפצעתי בחרבות ברזל, עכשיו אני יותר מחובר למקום הזה מכל הזוויות - מהבחינה שזה בית הלוחם וארגון נכי צה"ל וגם מבחינת הריקודים. שנינו רצים קדימה, לבנות שלב אחרי שלב ולהנות מכל רגע", אמר הרקדן.

המתמודדים יודעים עם מי יש להם עסק?
סמואל: "הם מתחילים לקלוט, באתי בטוב אבל עד הפודיום. בינתיים אני עושה להם בשקט מנטורינג של ספורטאים, נותנת טיפים. אומרת לכולם לא לחשוב על הגמר, לא כדי להוריד אותם מזה אלא כדי שייהנו מהרגע ויתנו מעצמם את המקסימום. כדי להגיע לטופ אנחנו צריכים להשקיע מאה אחוז בדרך עצמה, רק ככה מתקדמים". 

מה הדבר שהכי מאתגר בריקוד?
זיו: "עכשיו זה עבודת הידיים. ריקוד זה ספורט לכל דבר ועניין - זה להוסיף את השכבה הנוספת שבה נחשפים עם הרגש, להביע ולהיכנס לתוך הסיפור שאנחנו רוצים לספר ועדיין לתת את המאמץ ואת הפיזיות".

סמואל: "לחבר את התנועות שאני לומדת שיהיו רכות וריקודיות ולא סתם איזשהו רצף של תנועות שהולכות ביחד ולהכניס לזה את הרגש, יש פה המון משחק ורגש. כספורטאית, כשאנחנו עולים למגרש אנחנו מנטרלים. אני תמיד באה ממוקדת למשימה והריקוד הוא ספורט שאי אפשר לעשות אותו בלי רגש. זה שינוי במחשבה, אני אוהבת את האתגר הזה וממש נהנית. יש לי פרטנר מדהים לתהליך הזה. מי שימשיך לצפות בתוכנית יראה שהקואורדינציה בין להסיע כיסא גלגלים ועדיין להצליח להוציא תנועות רכות ויפות דורשת המון אימון. כמו שזה דורש מכולם לשלוט על ידיים ועל רגליים, אני צריכה רק עם הידיים לשלוט גם על הכיסא, זאת משימה מאתגרת".

מי היריבים הכי גדולים שלכם?
סמואל: "חייבת לציין את הספורטאים בחבורה, קולגות שלי מענף אחר לגמרי. פיטר פלצ'יק ושגיא מוקי עושים עבודה מטורפת. אני מתחילה להמר על רוני דלומי, היא מלחיצה ביותר ומטורפת על הרחבה, נהנית להסתכל עליה. לא רוצה להחמיא לכולם, שלא יגזימו. מריקוד לריקוד אני מסתכלת ימינה ושמאלה ואומרת שהתחרות רק הולכת ומשתפרת. ננסה להוציא מדוד גם ציון 10".