לקבוצות ווטסאפ של עובדי תעשייה (עוזרי צלם, עוזרי הפקה, תאורנים) מגיעות לעתים קרובות הצעות עבודה. השבוע הגיעה לאחת מהן הצעת עבודה על סט הסדרה החדשה של היוצרת הדס בן ארויה, "קורדרוי". העבודה לא אמורה להיות מסובכת מדי – בסך הכל להיות ניצב, 11 שעות עבודה. 

"קורדרוי" היא סדרה שצפויה לעלות ב-HOT ולוהקו אליה כבר כמה שחקנים נוצצים, ובהם יפתח קליין, ניבר מדר, דר זוזובסקי, צחי הלוי, אדם גבאי ואריק ברמן. ברור שכל אלה מקבלים תשלום עבור עבודתם, אולם בהודעת חיפוש הניצבים שנשלחה השבוע הובטח, לכאורה על ידי בן ארויה באופן אישי, "שיהיה צחוקים ואלכוהול". הניסוח עורר את חשדנו ואחרי בדיקה התגלה לנו שצחוקים ואלכוהול זה אכן כל מה שהניצבים היו אמורים לקבל בתמורה. "מדובר בעבודה ללא תשלום", הבהירו לנו כשפנינו כמה פעמים כניצבים שמעוניינים בעבודה. חשוב לציין, כשפנינו לתגובה מ-HOT וממובי פלוס, חברת ההפקה של הסדרה, נמסר לנו כי הדבר נוגד את שיטות העבודה שלהם וכי כל הניצבים יקבלו תשלום עבור עבודתם, גם כאלו שנאמר להם שהעבודה היא ללא תשלום (התגובות המלאות בסוף הכתבה). 

למעשה, זו אינה הפעם הראשונה שמצופה מאנשי צוות לעבוד בחינם על סט צילומים בניצוחה של בן ארויה. סרטה הראשון של בן ארויה, "אנשים שהם לא אני", עוד היה בעצם סרט סטודנטים שנעשה במסגרת לימודיה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב – שם נהוג (גם אם לא מובן מאליו) להביא אנשי צוות שישתתפו בהפקה בלי לקבל על כך תשלום, בין אם מדובר בחברים שרוצים לעשות טובה או בסטודנטים צעירים שרוצים ללמוד יותר טוב איך עושים סרט.

מתוך "מישהו יאהב מישהו" (צילום: מידן ארמה,  יח"צ)
מתוך "מישהו יאהב מישהו" | צילום: מידן ארמה, יח"צ

אחרי "אנשים שהם לא אני" חל שינוי. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל "מר דל פלאטה" שבארגנטינה, ושלוש שנים לאחר מכן בן ארויה זכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה ב"קצפת ודובדבנים". לסרטה השני, "מישהו יאהב מישהו", בן ארויה הגיעה אחרי שנחשבה לאחד הקולות המרעננים והחיוניים בקולנוע הישראלי - והסרט הזה גם הביא לה את הפרס הגדול בפסטיבל הקולנוע ירושלים. בזכות ולא בחסד, מה שנקרא. "מישהו יאהב מישהו" הוא סרט ישראלי על צעירים שמנסים להבין איך לאהוב אחד את השני, ואין הרבה כאלה בקולנוע המקומי שלנו. מצד שני, בקולנוע המקומי שלנו גם נהוג לשלם לאנשי צוות. זה לא היה המצב ב"מישהו יאהב מישהו".

אחד מהעובדים הטכניים על הסט של "מישהו יאהב מישהו" אמר בשיחה עם mako כי הוא נכח כמעט בכל ימי הצילום של הסרט, ("אולי היו בסך הכל שלושה ימים שלא הייתי על הסט"), אבל לא קיבל תשלום כלל. "יש לי בטן מאוד מלאה על העניין הזה", הוא פותח, ומספר כי גם מי שכן קיבלו שכר, לא קיבלו את התעריפים המקובלים בענף: "יש אחד שאני יודע שקיבל שכר, אבל הוא לא לקח לה שכר איגוד וסגר את זה כמשהו של חברים. ואני יודע על עוד בעלת תפקיד אחת שקיבלה שכר".

ואתה לא.
"לא".

ודיברת איתה על זה או עם מישהו מההפקה?
"אמרתי למישהי מההפקה שאני רוצה שכר אמנים של 400 ש"ח ליום והיא אמרה שאין לה ובלה בלה בלה. אני הייתי בחור צעיר ואמרתי, 'טוב, זה ייתן לי ניסיון ואיזשהו פתח לתעשייה'".

בן כמה היית?
"בן 26".

כמה שעות אתה עבדת שם?
"תראה, זה היה במינימום  14 שעות, אני מחשיב את זה מהרגע שאני עולה על רכב שמוציא אותי למחסן ציוד ועד הרגע שיש רכב שמוריד אותי בבית, כפי שיום עבודה אמור להיספר בתעשיית הקולנוע. 14 שעות מלאות. היה יום אחד של 24 שעות, או 22 שעות, אל תתפוס אותי בדיוק, זה היה מעל 20 שעות. התחלנו בצהריים וסיימנו בבוקר המוקדם שלאחר מכן".

יצא לך כבר לעבוד על סטים של פיצ'רים שלא שילמו בעצם?
"לא. לא, לא. אני רואה גם שהיא גורפת אחלה פרסים ואחלה כסף. מרוב עצבים, לא ראיתי את הסרט. יצאתי בהרגשה מאוד מאוד רעה. אני היום כבר לא עובד יותר בסטים".

אדם גבאי, יפתח קליין (צילום: חדשות 12, קשת 12)
אדם גבאי ויפתח קליין. שניים מכוכבי הסדרה העתידית "קורדרוי" | צילום: חדשות 12, קשת 12

"הדיבור היה 'אנחנו עוזרים אחד לשני'"

עובד אחר, עוזר צלם שעבד בסרט של בן ארויה, אמר כי יש לו רק מחמאות לצלם עצמו, אבל שהחוויה לא כללה תשלום כלשהו. "היה כיף, היה מלמד. יצא לי לעבוד עם מידן ארמה (הצלם – ז.א). הוא מאוד מקצועי ומאוד כיף לעבוד יחד איתו", אומר עוזר הצלם. "הוא היה מלמד והוא היה נחמד, מאוד מקצועי. אם היו לי שאלות הוא היה במקום כדי לענות לי".

שילמו לך על העבודה שלך על הסט?
"
לא. בהתחלה היה דיבור על כסף, אבל לא נסגר מראש שאקבל תשלום. קיוויתי שיהיה, אבל לא ידעתי את זה בוודאות. כשהגעתי, הדיבור היה 'אנחנו עוזרים אחד לשני, אנחנו מגיעים, אנחנו עושים'".

הייתה לך הסעה?
"לא. היה לי איסוף בחזור, בגלל שסיימנו לצלם בשעה מאוחרת, אבל הלוך הגענו עצמאית. סביר להניח שבאוטובוס".

לא הציעו לך לפחות החזר נסיעות, למשל?
"לא, לא החזירו לי. אני זוכר שגם שאלתי ואמרו לי כזה 'כן, אנחנו נדבר על זה בהמשך', אבל זה ברח לי מהראש, ולא חזרו אליי, בוא נגיד את זה ככה".

ואתה היית רק יום אחד על הסט.
"כן".

וכמה שעות אתה זוכר בערך שעבדת?
"זה היה יום ארוך, הגענו באזור הצהריים וסיימנו ממש ממש באמצע הלילה. אני לא זוכר להגיד לך בדיוק כמה שעות".

אתה יכול להגיד אם זה היה מעל 15 שעות?
"הגענו באזור אחר הצהריים המוקדמים, נגיד 16:00-17:00, וסיימנו ממש לקראת בוקר. ראינו זריחה. יצאנו ב-05:00-06:00, אולי אפילו 07:00-08:00".

היו על הסט עוד אנשים שקיבלו תשלום?
"אני יודע שמי שהביא אותי לא קיבל תשלום. אותו אני זוכר שזה מאוד עיצבן, כי הוא כאילו היה לו דיבור כן בהתחלה לקבל תשלום והוא לא קיבל. אני חושב שרוב האנשים באמת היו סטודנטים שחשבו לעצמם 'היי, לעבוד עם הדס בן ארויה', כי כבר היה לה מוניטין".

גורמים בתעשייה ששוחחנו איתם מבהירים כי אף על פי שתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארץ נוטה לנצל עובדים, מצב שבו עובדים מגיעים לסט של סרט ולא מקבלים שכר כלל הוא חריג ולא תקין, אם כי הסובלים מהיחס הזה הם בדרך כלל סטודנטים ולא עובדים מנוסים יותר. "המצב שאנשי תעשייה מנצלים סטודנטים מכעיס", מודה עובד בתעשייה, "ובמיוחד כשהם בוגרי המסלול בעצמם, זה קורה המון". עוזר במאי שעבד בכמה הפקות הוסיף: "אם זה (הפקה רצינית שלא משלמת לאנשי צוות – ז.א) קורה, זה ניצול. אם זאת התנדבות זה משהו אחר. יש הפקות בחוץ שאומרות שיש להן תקציב מינימליסטי ואז אתה יכול לבוא לקראתן או שלא". 

מ-HOT נמסר בתגובה: "כחברה שמפיקה עשרות דרמות בשנה, אנו מייחסים חשיבות רבה לתנאי העסקה נאותים לניצבים על הסט. מיד עם קבלת הפנייה הועבר חידוד בנושא והנחינו את חברת ההפקה לשלם לכלל הניצבים עבור השתתפותם בסדרה". 

מחברת ההפקה מובי פלוס נמסר: "מובי פלוס מתנגדת להעסקת ניצבים ללא תשלום וכל מי שעבד או עובד בהפקותיה מקבל תשלום עבור עבודתו. זה נגד העקרונות של מובי פלוס כחברת הפקה ואנו משלמים לכל ניצב וניצב שמגיע לסט".

הדס בן ארויה בחרה לא להגיב.