עסקת נטפליקס-וורנר: מה יקרה ל-HBO ואיך ישראל תושפע?

מה בעצם קרה?

נטפליקס, ענקית הסטרימינג שאין צורך להציג, הודיעה ביום שישי על רכישת אולפני האחים וורנר - אחד מעמודי התווך של הוליווד שחגגו לאחרונה 100 שנים להיווסדם. הרכישה הגיעה לאחר מכרז מהיר מול שני תאגידי בידור אחרים, סקיידאנס-פרמאונט (שמחזיק בין היתר באולפני פרמאונט וברשת CBS) וקומקאסט (הבעלים של אולפני יוניברסל ורשת NBC), והיא עומדת על 72 מיליארד דולר. כשמשקללים פנימה כיסוי חובות והתחייבויות נוספות של נטפליקס, עסקת הענק מגיעה לשווי של 82.7 מיליארד דולר.

יותר מכל היבט אחר, עסקת נטפליקס-וורנר מעניקה לחברה את הבעלות על כמה מהמותגים הגדולים, האהובים והמצליחים ביותר בתולדות תעשיית הבידור האמריקאית: קלאסיקות קולנועיות ("הקוסם מארץ עוץ", "חלף עם הרוח", "קזבלנקה"), להיטים טריים ("ברבי", "קרב רודף קרב"), זיכיונות שמוכרים בכל בית ("לוני טונס", "הארי פוטר"), יקום הקומיקס של DC (סופרמן, באטמן ו-וונדר וומן) - ובהיבט הטלוויזיוני, לא רק סדרות מגה-מצליחות שהופקו בוורנר ("חברים", "הבית הלבן", "המפץ הגדול"), אלא גם את כל קטלוג רשת הפרימיום HBO ואחיה הקטן, שירות הסטרימינג HBO מקס. מ"הסופרנוס", "סקס והעיר הגדולה" ו"הסמויה" עד ל"משחקי הכס", "הלוטוס הלבן" ו"אופוריה".

וזה סופי?

טכנית לא, מהותית נראה שכן. עסקת ענק שכזו - שלא תהפוך את נטפליקס-וורנר למונופול, אך בהחלט תגדיל משמעותית את הנתח שלה - דורשת בחינה של הרגולטורים הרלוונטיים בארצות הברית ובאירופה, ולתמונה יכולים להיכנס אף שיקוליו הפוליטיים של הנשיא טראמפ, שנחשב מקורב למשפחת אליסון המחזיקה בפרמאונט. עם זאת, ובהתחשב בהתחייבויות מרחיקות הלכת מצד נטפליקס, מרבית ההערכות מסכימות על כך שהרכבת יצאה מהתחנה. עלולים להיות חסמים משפטיים וסרבולים טכניים (ממילא ההערכות האופטימיות עבור נטפליקס הן של סגירה תוך 12 עד 18 חודשים), אבל מי שיוצאת למסע קניות שכזה לא תרשה לעצמה לחזור עם ידיים ריקות.

זה אומר ש"משחקי הכס" זמינה בנטפליקס?

לא. אפשר ממש לפתוח את הספרייה ולראות שכלום לא השתנה בנטפליקס - ולמען הסר ספק, בשירות הסטרימינג אף שיגרו ביממה האחרונה הודעה לכל המנויים, שבה הסבירו ש"שום דבר לא משתנה היום".

אז מתי היא, או כל סדרה אחרת של HBO, תהיה בנטפליקס?

יש מצב שאף פעם. למרות שאין ולו אדם אחד על הפלנטה שיודע מה באמת עומד לקרות מכאן ואילך - אפילו לא בנטפליקס עצמה - ההיגיון העסקי והמיתוגי אומר שנטפליקס לא תמהר להשמיד את הזהות של HBO, שנחשבת מזה רבע מאה לתו התקן המשמעותי ביותר בטלוויזיה. זה אומר שנטפליקס ככל הנראה תמשיך להפעיל את ערוצי HBO, בדומה לעסקה שחתמה בקיץ האחרון בצרפת לרכישת רשת TF1, ובמכתב שנשלח למנויים אף נאמר במפורש כי "שני השירותים ימשיכו לפעול בנפרד".

מה זה אומר לגבי הגעת HBO מקס לישראל?

שאלה טובה. מזה שנים מצפים בישראל לכניסת HBO מקס, שירות הסטרימינג של וורנר - ושבו יוצעו כל התכנים שצוינו מעלה, אולי למעט כמה חריגים שעוד מחויבים לספקים מקומיים - אך זו התעכבה שוב ושוב, בעקבות שינויים מבניים בוורנר וייתכן שאף בעקבות המלחמה במזרח התיכון. ועדיין, בחודשים האחרונים חלה תזוזה לא קטנה: סדרות המקור החדשות של HBO כבר לא מגיעות ארצה, ובחברת yes אף הסירו מה-VOD את הארכיון שלה.

אלה, על פניו, הנתונים הרשמיים היחידים שיש כרגע - אך הם מהווים רק חלק מהתמונה. מצד אחד, האינדיקציות הללו מתכתבות עם שמועות עיקשות שמסתובבות בתעשיית הטלוויזיה הישראלית מזה זמן, ושלפיהן ב-HBO צפויים להיכנס ארצה כבר בחודש ינואר הקרוב. מצד שני, אלו עדיין רק אינדיקציות ושמועות. בשבוע שעבר, טרם עסקת הרכישה, הודיעו ב-HBO מקס על כניסה לבריטניה, אירלנד, גרמניה, איטליה ומדינות נוספות שתתבצע כבר בחודש הבא. ישראל, לפחות לפי שעה, נפקדת מאותה רשימה. כל יום שעובר הוא עוד יום שבו חודש ינואר מתקרב ללא הכרזה רשמית בנושא, וספק אם ב-HBO ירצו לפלוש לטריטוריה שמרנית בהרגלי הצפייה שלה כמו ישראל ללא קמפיין ארוך שיבשר על מהלך כזה. בקיצור: העסקה לא אמורה להשפיע על ההחלטה בטווח המיידי, אבל לא ברור אם ההחלטה הזאת התקבלה בכלל.

אז בעצם תמיד נמשיך לשלם על שני השירותים האלה במקביל?

דווקא לא. הנחת המוצא היא שמינוי כפול לשירותי נטפליקס-וורנר הוא אירוע שבתי אב רבים לא ימהרו לשלם עליו - גם ההערכה השמרנית ביותר חגה סביב 100 שקל לחודש, וזה עוד לפני שירותי הסטרימינג האחרים וספקיות הטלוויזיה הבסיסיות. לכן, על אף פעילות ומיתוג נפרדים, המונח שרוב ההערכות מדברות עליו הוא "באנדל": אפשרות לשלם לנטפליקס ו-HBO מקס בחשבונית אחת וזולה יותר, או לחילופין הכנסת HBO לתוך ספריית נטפליקס כ"אריח" בתשלום נוסף. לצורך העניין, ממש כמו ספריות ה-VOD הישראליות בתחילת המילניום (כולל עם תכני HBO עצמה), מנויי נטפליקס יוכלו לשלם סכום נוסף כדי לפתוח את עולם התוכן של וורנר ולצפות בו דרך אותה פלטפורמה. אבל שוב, כמו עם כל אספקט אחר בעסקה הזאת, עוד מאוד מוקדם לדעת.

והקולנוע, הוא באמת מת?

לא בהכרח. או ליתר דיוק, לא יותר משהוא מת עכשיו. הקורונה לא הרגה סופית את בתי הקולנוע, אבל היא בהחלט שינתה את הרגלי הצריכה באופן בלתי הפיך - והראיה הכי טובה לזה היא אולפני וורנר עצמם: 2025 הייתה שנה מצוינת עבורם, עם להיט שרודף להיט, ועדיין הצטברו בחברה חובות כאלה גדולים שלא הייתה לה ברירה אלא להציע את עצמה למכירה. הכניסה של נטפליקס לא רק תכסה את אותם חובות, אלא גם כנראה תמשיך את המגמה שהיא עצמה הובילה.

נכון להיום, הסרטים הגדולים של נטפליקס עולים בבתי הקולנוע לחלון של שבועות ספורים בלבד - בעיקר מטעמי זכאות לאוסקר. אחרי שבחברה הרגילו את שירותי הסטרימינג המתחרים לצמצם את פרק הזמן בין העלייה בבתי הקולנוע לעלייה במסכי הטלוויזיה, לא מן הנמנע שבחלק גדול מהמקרים זה יהפוך לסטנדרט. ומה לגבי שוברי הקופות, אלה שנטפליקס פחות מתמחה בהם אבל וורנר דווקא כן? ההכרעה תלויה בעיקר בלחץ חיצוני ובאינטרסים העסקיים של נטפליקס עצמה. כמו כל תאגיד טכנולוגי-תרבותי אחר, את הכסף הגדול לא מקבלים שם מרוכשי הכרטיסים, אלא מהמנויים. כידוע, גם רשתות הקולנוע תלויות בעיקר במכירות הפופקורן והשתייה.

זה אומר שכל מי שבהיסטריה סתם מגזים?

גם כאן, לא בהכרח. בעוד שעסקת נטפליקס-וורנר אמורה להאיץ תהליכים שכבר יצאו לדרך - איחוד בין החברות, ובין האינטרסים שלהן, כמעט בהכרח יוביל לצמצום בכמות ההפקות. כמו תור הזהב של הסטרימינג עם כמות התוכן הבלתי ניתנת להכלה שהוא הביא איתו, רק ההפך. ביומיים שחלפו מאז הכרזת העסקה נשמעו לא מעט קולות זעקה מעבר לים, ולא רק מהמתחרות שהפסידו במרוץ: הגילדות ההוליוודיות, אלה שמייצגות את היוצרים והשחקנים, הזהירו מההסכם וקבעו ש"חובה לחסום אותו". המחאה הזו ככל הנראה נובעת מהחשש בירידה בכמות ההפקות, שתוביל לירידה בכמות המשרות, אך האינטרס של התעשייה והאינטרס של הצופה הממוצע לא בהכרח נפגשים פה. בכל מקרה, הלובי ההוליוודי החזק מן הסתם יבוא לידי ביטוי כשהעסקה תגיע לשלב ההגבלות הרגולטוריות.

אבל אין מצב שכל התוכן של וורנר יהיה ברמה של נטפליקס מעכשיו?

בטח לא כולו. בעוד שנטפליקס נתפסת כמותג שמתהדר בתוכן בינוני, ו-וורנר כחברה שהוציאה מתוכה קלאסיקות הוליוודיות ואת העלית של HBO - לשני התאגידים יש תוכן מוצלח יותר ותוכן מוצלח פחות. אם טקסי הפרסים הם מדד, נטפליקס כבר לגמרי נחשבת שחקן טלוויזיוני מרכזי בטקס האמי, ומשנה לשנה אף הופכת לכוח קולנועי משמעותי בטקס האוסקר. אלה לא דברים שקורים מעצמם, אלא מתוך מאמץ אמיתי של קברניטי שירות הסטרימינג לספק תוכן שידבר גם למבקרים, המצביעים ואניני הטעם. ההשתלטות על וורנר אולי תוריד את התפוקה ותפחית את כמות הסרטים הסינמטקיים שיגיעו מהשותפות החדשה, אך כל גוף הוליוודי מכוון בסופו של יום לאותו הדבר. נטפליקס קנתה את תכני הפרימיום של HBO לא כדי להרוס אותם, אלא כדי להרוויח.

מה יקרה לנכסים האחרים של וורנר?

תלוי איזה. נטפליקס אומנם רוכשת את וורנר, אבל לא את כולה - ואחת הסיבות שבגללן התהליך הזה צפוי להיות ארוך נוגעת להפרדת נכסים שתידרש שם, ושבמסגרתה ערוצי כבלים כמו דיסקברי ו-TNT או רשת החדשות CNN יעברו לידיים אחרות. בנוסף, בוורנר מחזיקים במספר אטרקציות פיזיות: ריזורטים, פארקי שעשועים, אולפנים שפותחים לקהל וחוויות אינטראקטיביות כמו זו של "הארי פוטר" בלונדון. בנטפליקס בקושי התעסקו בתחום הזה עד כה, ומרגע שיהפכו לבעלים גם של האתרים האלה, לא רחוק היום שבו נוכל לבקר פיזית בעולמות התוכן של "דברים מוזרים", "משחק הדיונון" או "אמילי בפריז".

יש תקדים לדבר הזה?

במיקרו לא ממש, במאקרו כן. נטפליקס היא אומנם מפלצת תוכן עם כיסים עמוקים מתמיד שמוכרת בכל העולם, אבל היא לא חברת הטכנולוגיה הראשונה שמשתלטת על אולפנים הוליוודיים - ולמעשה אפילו לא הראשונה שמשתלטת על וורנר (AOL עשתה זאת לפניה). כי בסוף, לא משנה כמה אחורה חוזרים בספרי ההיסטוריה, התמונה היא אותה תמונה: חמישה-שישה אולפני קולנוע, חמש-שש רשתות ברודקאסט מרכזיות, לאחרונה גם חמישה-שישה שירותי סטרימינג. כמעט לכל אולפן יש את הערוץ ואת שירות הסטרימינג שלו, ומה שמשתנה זה בעיקר השמות של התאגידים.

המהירות והעוצמה של עסקת נטפליקס-וורנר אולי הפתיעה אנליסטים רבים, אך מרגע שלוקחים צעד אחורה מבינים שבפרספקטיבה היסטורית לא השתנו כאן סדרי עולם. התהליכים המוכרים נמשכים, המפה שהשתנתה משתנה בחזרה. כל מי שמספיק מבין בתחום אמר שוב ושוב שלא נשלם לנצח על הרבה שירותי טלוויזיה קטנים, ושמתישהו הם שוב יתאחדו תחת תאגידי ענק. אז הנה, זה קורה ממש עכשיו.