מאז שעלתה "WeCrashed", הסדרה של אפל TV פלוס על ההתרסקות של חברת WeWork ומעלליו של המייסד הישראלי שלה אדם נוימן, ברור שיש דבר אחד בה שאינו דומה למציאות: המבטא של ג'ארד ליטו, שמגלם את נוימן. לגבי דברים אחרים, הדעות חלוקות, אבל עובד לשעבר בחברה שפרסם בשבוע שעבר טור במגזין GQ מבהיר שהסדרה מצליחה לתאר במדויק איך היה לעבוד ב-WeWork בימים המטורללים של הצלחתה.

"בחוויה שלי, הסדרה מדויקת מאוד", כותב העובד לשעבר, ששמו דיוויד גרוסמן. "היא מראה את הדרך שבה הבוסים 'ביימו' את העובדים ודרשו מהם לצחוק ולדבר ברגעים מסוימים כדי להרשים משקיעים; את הקריאות הבלתי פוסקות 'אני אומר We, אתם אומרים Work'; את הגונג. אבל יותר מהכל הסדרה תופסת נכון עד כמה אדם ורבקה נוימן האמינו בבולשיט שלהם. כשרבקה בגילומה של אן האת'ווי שואלת למה החברה צריכה את המילניאלז כל כך ואחד המנהלים עונה לה 'כי הם עובדים 80 שעות בשבוע בתמורה לבירה וטי-שירטים' - זה תיאור מדויק של המציאות".

אדם נוימן | getty images (צילום: Michael Kovac, getty images)
אדם נוימן (האמיתי). לא כל כך שונה מהסדרה | צילום: Michael Kovac, getty images

גרוסמן עבד בחברה ב-2014-2015, אז הוקם בה גוף תוכן בשם Creator, שבו עלו טקסטים על החברה, אבל ב-WeWork התעקשו להשוות אותו למגזין הטרנדי Wired בשנותיו היפות. גרוסמן היה אמון על כתיבת ראיונות עם עובדים בחברה וכתבות שונות עם טיפים לעולם העבודה, והוא מספר כי התקציב של המגזין הפנימי היה מוגזם, כמו במחלקות אחרות בחברה. בין השאר, עובדיו כתבו הצגה על ואן גוך, הזמינו את לוק פרי (המנוח) להקריא את התפקיד הראשי וערכו מסיבה שבה האבסינת נשפך כמו מים וחולקו אוזניים מפלסטיק (כמחווה לאמן שחתך את אוזנו). "זה נראה לי ביזארי וחסר תכלית, אבל הייתי צריך את הכסף והשתכנעתי שזה העתיד של עולם העבודה", כותב גרוסמן.

מתוך "WeCrashed" (צילום: +Apple TV,  יח"צ)
מתוך "WeCrashed" | צילום: +Apple TV, יח"צ

לדבריו, ב"מחנה קיץ" של WeWork שבו נכח, העובדים הזוטרים ישנו באוהלים שהוצפו בגשמים, ואילו אדם ורבקה נוימן, כמו גם בכירים אחרים, ישנו בבקתות. מלבד הרבה מאוד אלכוהול, גרוסמן מתאר סוף שבוע מלא בקוקאין וסמי הזיה.

הפער בין אווירת הבזבוזים והמסיבות לבין תנאי העבודה האמיתיים, התחוור לו עם הזמן. "עובדים לשעבר בחברה סיפרו כבר שניתנו להם טייטלים מוגזמים שלא משקפים את המשרה, שהם לא קיבלו תשלום על שעות נוספות, לא יצאו לארוחת צהריים ולא קיבלו הפסקות", הוא כותב. "ב-2016, מנהלת קהילות בשם טרה זומר טענה ש-WeWork לא שילמה לה מספיק ושהחברה חייבת לה כסף בעבור שעות נוספות - בסופו של דבר היא תבעה והגיעה להסכם פשרה עם החברה. WeWork הגיע לכמה פשרות כאלה עם עובדים לשעבר, אבל כולם מוגנים בהסכמי סודיות".

גרוסמן מתייחס בטורו לכך שבסופו של דבר, הרוחניות של הזוג נוימן הייתה שולית לעומת הכסף הגדול שהם ראו לנגד עיניהם. "עם כל האקסצנטריות של אדם ורבקה, ברגע האמת, כשעובדי WeWork נשארו ללא עבודה, והם עזבו עם מאות מיליוני דולרים, היה ברור שאם יש משהו שהם רציניים לגביו - זה כסף", הוא אומר, "בפעם האחרונה שבה יצאתי מבניין של WeWork לא יכולתי לצפות שבעוד כמה שנים הרבה מאוד אנשים שנמצאים בבניין הזה יידפקו בדיוק כמוני".