אמרתי לקב"ה, "אני רוצה את האנרגיה הגבוהה שלי. אני מתגעגעת אליה"

בחצר הבית של שי-לי שינדלר מתרוצצים אריה ושלגייה הארנבונים, ולצדם מהלכים בץ ובצה הצבים. מי שציפה משינדלר שתתגורר באחוזה ראוותנית בנוסח "העשירים החדשים", סרט הדוקו שיצרה ב-2022 על האקזיט בסך 300 מיליון דולר שעשה בעלה לשעבר, היזם הסדרתי והמשקיע ליעד אגמון, ייאלץ להתבדות. במקום יצירות אומנות יקרות, הבית של שינדלר מעוטר בעציצים ובספרי עיון על העצמה אישית והתפתחות אישית.

בחודש נובמבר הודיעו שינדלר ואגמון על פרידה אחרי 15 שנות זוגיות, והיא עברה להתגורר בנפרד בבית בעל האופי הכפרי. אף שהחליטו להיפרד, היא מעידה שהקשר ביניהם נותר קרוב ומשמעותי. "אני לא יודעת איך זה אצל זוגות אחרים, אבל בזוגיות שלנו התקשורת תמיד הייתה מאוד טובה, עד היום. נשארנו טפו-חמסה בחברות וביחסים טובים, ואני עדיין מתקשרת לספר לו כשמשהו קשה עובר עליי או כדי להתייעץ איתו, וגם הוא איתי. הוא לנצח יהיה הפרטנר שלי. אומנם לא פרטנר זוגי, אבל זה לנצח. תמיד אומרים, 'עד שהילדים יגדלו', אבל גם כשהילדים שלנו יהיו הורים ואנחנו נהיה סבא וסבתא, מה, הוא לא יהיה הפרטנר שלי לסבאות? הוא יהיה. זו החלטה שקיבלתי ואני מתמודדת איתה, עם כל מה שזה אומר".

יצרת שני סרטים על זוגיות ומערכות יחסים, על כסף והתעשרות ועל יחסים פתוחים. אלה היו סימנים בדרך?
"לא, ממש לא. מעולם לא פתחנו את היחסים, למרות שחצי מדינה חושבת ככה. אולי בגלל שחקרתי את הנושא אני יודעת שזה לא משהו שאני וליעד היינו יכולים לעמוד בו. בדקתי את העניין כי בתור יוצרות אנחנו לומדות וחוקרות מה שמעניין אותנו, אבל זה לא היה טריגר. היינו ביחד הרבה שנים ואני חושבת שכשיש לך תקופת חיים כל כך ארוכה עם בן אדם, לא נפרדים, אני רוצה להאמין לפחות, על איזה דבר מסוים. זה תמיד מכלול של דברים שכבר הפסיקו לעבוד, וזה בסדר שזה יקרה, זה הגיוני. החיים קורים, ואנחנו לא אותם אנשים שהיינו כשהכרנו".

איך מגיעים לאומץ שנדרש כדי לקבל את ההחלטה הזאת?
"​אחרי שמנסים המון. אני חושבת שניסינו בהרבה דרכים, לא רק טיפול זוגי, המון דברים. לא מפרקים בית בכזאת קלות, ואולי זה גם מה שהביא אותנו לעשות את זה בטוב ובהשלמה, כי ניסינו. לא רצינו לוותר, אבל זה לא עבד, וכשהיקום מסמן לך, 'זה לא קורה, נשמה', אז תתקדמי. חיים שלמים לפניי וחיים שלמים לפניו, אז למה לא לחיות אותם כמו שאנחנו מדמיינים?".

מאז הפרידה היה אגמון במערכת יחסים קצרה עם השחקנית מאי קורץ, שצעירה ממנו ב-24 שנה. זמן קצר לאחר פרסום הזוגיות נודע כי השניים נפרדו, ובריאיון אמרה קורץ: "אהבתי את ליעד ואת הילדים שלו, אבל לפעמים החיים לא צפויים ואת מבינה שמי שחשבת שהיית איתו הוא לא מי שהוא באמת. גיליתי דברים עליו שלא ידעתי, והחלטתי לסיים את זה".

מאז שנפרדתם ליעד היה בזוגיות, וזה יצא לתקשורת. איך זה היה לך?
"אם ליעד מאושר ושמח, לא משנה עם מי הוא יהיה, כל עוד היא עושה לו ולילדים שלי טוב, מה עוד אפשר לבקש?".

וזה שהיא הייתה צעירה ממנו, בעצם בגיל שבו את הכרת אותו?
"מה זה ענייני?".

בכל זאת, היא כבר פגשה את הילדים.
"אם הוא שמח והילדים שמחים, אני שמחה. זה מאוד פשוט, ולא אכפת לי אם היא בת 25 או 35. זה לא ענייני כבר, זה לא שלי, מי אני שאני אגיד לו מה ומי? אני גם לא רוצה שהוא יגיד לי. בחרנו לסיים את הזוגיות האינטימית ומה שנותר בינינו זה גידול הילדים והחברות. אנחנו אנשים בפרופיל גבוה, אז כן, כתבו ויכתבו".

ואם היא מתראיינת, ומספרת שהייתה שם אי-נאמנות כזו או אחרת?
"זה לא שלי כבר, זה ביניהם, אני לא יודעת מה היה וזה גם באמת לא מעניין אותי, נשבעת. החיים שלי מלאים ואני עסוקה תודה לאל, ויכול להיות שאם לא הייתי עסוקה, זה היה מטריד אותי. אני בונה את הבית החדש שלי ומתרגלת לחיים החדשים שלי, אין לי פנאי או רצון להתעסק במה שלא שלי. אני בטוחה אגב, ולא דיברתי איתו על זה, שאם ליעד היה מתראיין והמצב היה הפוך, והיו פרסומים שאני יוצאת עם ההוא וההוא, הוא היה מגיב באותה צורה".

החלטת להיות רקדנית בגיל 40. יש לזה מחיר

בעודה מסתגלת לפרק החדש בחייה, שינדלר (39) יוצאת בימים אלו מאזור הנוחות שלה בתור עיתונאית ומגישה ומשתתפת ב"רוקדים עם כוכבים" (שבת, אחרי החדשות, קשת 12) לצד הרקדן נדב שחם. במהלך החזרות היא נפצעה וסדקה את אחת הצלעות. "כל יום קיבלתי זריקות ומשככי כאבים ועכשיו אני הרבה יותר בטוב. בסדר, אלה סיכוני המקצוע. החלטת להיות רקדנית בגיל 40, מתוקה? יש לזה מחיר".

לי זה נראה כמו חלום, אבל אומרים שזה קשה בטירוף.
"זה קשה מאוד, אבל זה גם כיף ברמה שאי אפשר להסביר. אני יכולה נורא ליהנות וגם לבכות תוך כדי חזרה שלוש פעמים. זה חלק מהעניין, ובעיניי אגב התהליכים הרגשיים והמנטליים שעוברים בתוכנית הם הרבה יותר מטורפים מהקושי הפיזי. הפסיכולוגית אמרה לי, '11 שנה אני מנסה ללמד אותך גבולות, והתוכנית עשתה את זה בחודש'. זאת באמת מתנה, באיזה עוד סיטואציה בחיים ייצא לי לעבור דבר כזה? זה מדהים, אני מרגישה שאני נותנת לילדים שלי השראה".

השראה לעשות. כמו שטום אביב אמר לדוד דביר כשהוא ביקר אותו, זה הדבר – להעז, דווקא כשאני לא טוב.
"גם לי היה איזה עניין עם דוד דביר, אבל ברגע האמת לא הגבתי, כי אחרי ריקוד את מאוד סוערת. זה לא פשוט, יש מלא התמודדויות בתוכנית הזאת, אבל גם מלא כיף. למדתי אופנה בשנקר וכל החבר'ה ממחלקת ההלבשה בתוכנית הם חברים שלי, בכל פעם שאני נכנסת לאזור ההלבשה, זו חנות ממתקים בשבילי".

איך באמת ההתמודדות עם השופטים?
"בסדר גמור, הם אנשי מקצוע, אני לומדת להיות רקדנית ואני רוצה להיות טובה יותר".

זה הדבר המדהים בתוכנית. המשתתפים הם אנשים מצליחים ומוצלחים, אבל הם מוכנים להתחיל מאפס וללמוד.
"מה אפס? ממינוס. כשהייתי בת 12 הייתי בכיתת מחול, לא באיזה תלמה ילין, בחטיבת ביניים בהרצליה, ודמיינתי ברוב יהירותי שיש לי איזה בסיס, ולא. כל מה שידעתי, אז הפוך. למדתי בלט ומודרני אבל הכל כאן אחרת, זו באמת תוכנית משוגעת. האיום הכי גדול שלי הוא אני עצמי, נדב ואני מסתכלים רק על עצמנו כל הזמן. אני יודעת שיש משתתפים טובים וצעירים ממני ועם יותר ניסיון, אבל מה ייתן לי עכשיו להיכנס לזה? עדיף לי פשוט שלא להסתכל על אחרים ולהיות מרוכזת בעצמי ובהתקדמות שלי, גם בהתקדמות הרגשית, ואני ממש חושבת שיש קשר בין הדברים".

קורה לך שאת מגיעה הביתה אחרי יום של חזרות בסטודיו ומתייאשת? ואז אין שם נדב שיגיד לך, "קומי, יאללה".
"לגמרי, וזה מה שמדהים בספורטאים, וגיליתי את העם הרוסי מחדש בתוכנית, כל מיני דיסציפלינות שהחינוך הרוסי מעביר לילדים שמהצד אנחנו תמיד מרגישים את זה כמאוד נוקשה, אבל אני רואה את החבר'ה האלה ואת המסירות שלהם לדבר. סתם למשל, הילד שלי פורש כל שני וחמישי מחוג אחר, ואצלם אין דבר כזה. בכלל, התוכנית הזאת לימדה אותי בגילי המאוחר המון דברים על עצמי. אני מאושרת שבאתי לזה".

בחדר החזרות, אפילו יותר מבריקוד, רואים את התהליך שהאדם עובר.
"אני לא יודעת כמה אנשים מבינים את זה, אבל זה הדבר ב'רוקדימים', התהליך, ולא רק התהליך מלהיות לא-רקדן לרקדן. זה התהליך הנפשי".

לצאת מאזור הנוחות.
"איך אפשר לחיות את החיים בלי לצאת מאזור הנוחות? איך נגדל? חייבים להסתכל לפחד בעיניים ולהתמודד איתו, אבל לא כולם מוכנים לזה, בטח מי שכבר הצליח לא מוכן להסתכן ככה. אנחנו יצורים של גם וגם, ואתה יכול גם לסבול וגם ליהנות באותה מידה. זה כיף גדול, אני לא מבינה איך לא עשיתי את זה עד היום".

תמשיכי לרקוד אחרי זה?
"אולי אני אחזור להיפ-הופ אמהות. איי, איי, אני לא יכולה לצחוק חזק בגלל הצלע".

כסף משנה הרבה מאוד דברים, אבל הוא לא מגדיר אותי

אחרי הגירושים עברה שינדלר להתגורר בבית שממוקם במרחק חמש דקות הליכה מביתה הקודם, שם עדיין מתגורר אגמון, בשכונה יוקרתית. "כיף ונעים לי כאן. זה אחרת, אבל זה שלי ואלה החיים החדשים שלי".

איך זה להיות פתאום רווקה שוב? את נהנית מזה?
"​אני עוד לא יודעת להגיד אם אני נהנית מזה, כי עדיין אני לא חיה את זה. עד עכשיו הייתי עסוקה, ועדיין אני עסוקה בלהרים את הבית הזה מאפס, ואז הייתה מלחמה ואז 'רוקדים'. עוד לא הספקתי להיות רווקה, אבל כן, אני רווקה ומעניין מה יבוא".

שינדלר ואגמון הם הורים לשלושה, גילי (11), דני (9) ורוני (6). "חמודים שלי, איך הם אוהבים את 'רוקדים'. לא משנה כמה פרויקטים עשיתי בחיי, לא ראיתי כזאת התלהבות מהילדים. זה מצחיק, כל הסרטים שלי הייתם מרוחים על המסך, הופעתם על שערים בעיתון, אבל רק עכשיו נפתח להם".​

כשיש ילדים בתמונה, איך בכלל מקבלים החלטה להיפרד?
"זה מה שהכי הטריד אותנו והיה לנגד עינינו, ועד שלא הבנו איך עושים את זה ומה ייתן להם את התמיכה, לא עשינו את זה. זה לא היה קל וזה לא קרה מהר. אני חושבת שזה עשה לכולנו טוב, לי, לליעד ולילדים, אנחנו הרבה יותר טובים עכשיו אחד עם השני ואחד אל השני ולעולם. זה יוצר איזה חופש, שקט, וגם קושי כמובן לא לראות אותם, אבל מזלי שהם פה מטר, ליעד קופץ לפה ואני קופצת לשם".

נשארתם לגור באותה שכונה, לא זולה יש לומר, וזה מוביל אותי לדיון על כסף.
"כמה אפשר לדבר על כסף? די".

ובכל זאת, יצרת סרט שלם שעוסק באקזיט של ליעד ובכסף.
"אנשים תמיד יתעסקו במה שהם רוצים להתעסק, אבל אני מראש בוחרת ליצור דברים שבעיניי לא מתעסקים בהם מספיק, טאבואים חברתיים למיניהם, וזה דווקא משהו שאני אוהבת, שיש לי יכולת, רצון ואומץ לגעת בנושאים כאלה. הבעיה שאחר כך מדברים רק על זה".

כשיש הרבה כסף, אפשר לדבר הרבה על כסף.
"אבל זה באמת משעמם, באמת, נשבעת. בעבר זה הטריד אותי, ובצדק אגב, אני חושבת שלמדתי מלא, על עצמי ועל כל הפחדים שלי ומול הילדים, מה זה יעשה לנו וכולי, אבל יש איזו נקודה שאת משחררת. קיבלתי את התשובות שלי והתבגרתי. עשיתי את הסרט מיד אחרי האקזיט, עברו כמה שנים טובות, זה פשוט כבר לא מעניין אותי וגם נראה לי קצת לעוס ומאוס. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לדבר עליו שהוא לא כסף".

לאנשים יש סטיגמה על בן אדם שהתעשר וחי ככה וככה, אבל את דווקא אומרת, "סבבה, התעשרתי, אבל אני ממשיכה בחיי". זה אחרת.
"כסף לא באמת משנה. כסף נותן שקט וביטחון, אבל הוא לא מניע. הוא אמצעי, נהדר, מדהים, פריווילגי, כפרה כמה אני שרופה עליך, תודה על הכל, אבל זה לא מגדיר אותי".

אבל עשית סרט שאמר, "זה ישנה אותנו, זה משפיע על החיים שלנו".
"זה היה הפחד שלי, שזה ישנה אותי ואת הילדים, ואני שמחה שלא נתתי לזה לקרות. אני ביצירה כבר המון שנים וזה לא בשביל הכסף, אלא כדי ליצור. זה לא מנתק את זה שצריך להתפרנס, זו הנחת היסוד, אבל כשאתה יוצר, ולא משנה מה, ממקום של יצירה וסקרנות, הערך הכספי שבא עם זה הוא בנפיט. זה נורא פריווילגי לומר, אבל תמיד הייתי כזאת, גם הרבה לפני הכסף, ואוי ואבוי אם אפסיק לעבוד. העבודה זה הדבר שהכי חשוב לי, היא נותנת לי ויטאליות. אני חייבת להיות ביצירה".

במה הכסף כן משפיע?
"הוא מרגיע, הוא נותן שקט נפשי, וזה חשוב מאוד, בטח במדינת ישראל היקרה. ועם זאת, את הבית שלי, את רואה איך אני חיה, אני קונה ב-Temu. אני מוציאה את הכסף שלי על דברים לנפש, לנשמה, על חוויות, טיולים, טיפולים לנפש למיניהם, קורסים, ללמוד כל מיני דברים חדשים ולהתפתח. בזה הוא מאוד שינה כי אני יכולה להרשות לעצמי יותר, ללמוד יותר, לחקור יותר, לטייל יותר וזה מדהים, תודה לאל".

כשאת שואלת בסרט אם הכסף ישנה אותנו, ואז אחרי כמה שנים אתם נפרדים, קשה שלא לתהות אם בכל זאת זה היה פקטור בדרך לפרידה.
"להרבה מאוד אנשים, בעיקר נשים, קשה לעשות את הצעד ולהיפרד אם לא טוב להן, והרבה מאוד מזה נובע מהפן כלכלי. פה ברוך השם הייתה לי הפריווילגיה שזה לא מה שיניע אותי, ואני מודה על זה".

עכשיו כשאת אומרת את המשפט הזה, כולם יגידו, "אה, אז היא לקחה לו חצי מהכסף".
"מה זה לקחה לו? שיגידו. אנחנו שותפים, תמיד היינו שותפים ואנחנו שותפים מלאים בהכל, וגם זה לא עניינו של אף אחד".

ליעד אמר בריאיון בעבר, "אם ניפרד, נעשה חצי-חצי".
"זה באמת היה מקום שאפשר לשחרר בו, זה אפשר לי לדעת שאני יכולה להישאר לגור בשכונה הלא זולה שאני גרה בה כדי שלא לטלטל לילדים את החיים, אחרי שגם ככה טלטלנו את עולמם בפרידה. שנייה, אני רוצה לדייק, זה לא שנפרדנו והם קרסו, עשינו את זה מאוד מלווה ולמדנו לפני כן איך לעשות את זה נכון. הילדים עברו את זה, טפו-טפו, באמת בסדר. יהיו לזה אדוות, אני רואה אותן גם עכשיו, אבל זה לא היה התפרקות ושבירת כלים, בזכות דברים קטנים שהפריווילגיה מאפשרת. למשל, לא להזיז אותם ממה שהם רגילים. הם רגילים לגור בשכונה הזאת, עם החברים האלה בבית הספר הזה, ולי יש אפשרות להישאר כאן. יש לנו אפשרות שיהיו להם דברים כפולים בשני הבתים, והדברים האלה מאוד מרגיעים. עם זאת, אני גם רוצה שאנשים יידעו שאם לא טוב להם, כסף זו לא סיבה שלא ללכת. כסף בא והולך, החיים כל הזמן זזים ואני מאמינה בלהיות בשמחה, בטוב ובאנרגיה, כי באנו לפה לסיבוב אחד".

אם מישהו בא ואומר, "אוף, עוד פעם זאת", שיתקדם

שינדלר נמצאת בעולם הרווקות כמעט שנה, ומעידה שעדיין לא לגמרי מצאה לכך את הפניות הרגשית והפיזית. "הייתי עד עכשיו מאוד בגישה של 'לא לפנות כרגע, תנו לי שנייה', אבל אני מוכנה עכשיו. נסיים רגע את 'רוקדים' ואז".

יצאת לדייט?
"כן, אבל בבית, כי אי אפשר. בניגוד לליעד, שאני לא חושבת שהוא הבין מספיק כמה הוא בפרופיל גבוה, אני מודעת לזה ושומרת על הילדים, כי הם כבר גדולים. הם יכולים לראות את הכתבות האלה, הם יכולים לשמוע ממישהו בבית ספר או אפילו שהורה יגיד לילד משהו, ואז יזרקו להם איזו הערה. אני לא רוצה את זה, לא בשלב הזה. אני צריכה שהם יתייצבו קודם, אז אם אני יוצאת, היציאות הן פה, בתוך הבית. יש מעט כאלה, הלו"ז שלי עמוס ואני בעיקר בזוגיות עם נדב, שהוא בזוגיות עם גבר, אף על פי שהיו כתבות שרמזו שיש בינינו משהו. זה הצחיק אותנו נורא".

בעוד חודש תחגגי 40. יש תוכניות?
"אני אעשה מסיבה, אבל זה יצטרך לחכות לאחרי 'רוקדים' כי הבנתי שאני לא יכולה להתעסק בזה כרגע. בא לי להתפרק, אבל אנחנו בדיוק נתחיל את השידורים החיים, אז אני אחגוג אחר כך. בסוף זה רק מספר, אולי כשאגיע לשם אני אדבר אחרת. יש הרבה אנשים שמספרים על איזה משבר או שינוי, אומרים שהחיים מתחילים אצל נשים בדיוק בגיל 40 ומשהו משתנה בהן, אבל דברים לא משתנים ביום. אז אני בת 40, אז מה? אני אומרת איזה כיף שיש לי עוד לפחות 40 שנה לפניי".

כבר חשבת מה הסרטים הבאים שתעשי?
"שאלה טובה".

מה הטאבו הבא שתחקרי?
"אני לא אגיד, תחשבי לבד. לפני שהגירושים נכנסו להילוך גבוה עבדתי על חמישה פרויקטים במקביל. ברגע שתהליך הגירושים התקדם, לא היה לי פנאי רגשי ועצרתי הכל. ואז נפרדנו, ומעבר בית ומלחמה, ועכשיו 'רוקדים', אבל ברגע שזה ייגמר אני אחזור. הרבה דברים מעניינים אותי".

כשאת מקבלת ביקורות על היצירה שלך, איך את מתמודדת?
"היום הרבה יותר טוב. אני חושבת שהסרט הראשון חישל אותי, אגב, גם לעמידה מול השופטים. זה לא בר השוואה כי השופטים ב'רוקדים עם כוכבים' הם אנשי מקצוע, וביקורות וטוקבקים מגיעים מאנשים עם אצבע קלה על המקלדת. אני חושבת שביקורת היא טובה אם היא עניינית, ומה שמספיק ענייני ומעניין אותי, אני מכניסה פנימה. מה שלא, עובר לידי".

היו ביקורות לא קלות.
"נכון, היו, אבל אתה לא יכול להיות ביצירה בלי להיות מוכן לקבל ביקורת. גם ספורטאי, גם צייר, גם זמר וגם עיתונאי. אני אדם שרואה את העולם בעיניים טובות ובאופן חיובי, ואני יכולה רק להמשיך להיות כזאת ולא לתת לדברים האלה לערער אותי".

יש גם ביקורות שאת אומרת, "או-קיי, רגע, אולי פה הם צודקים"?
"בוודאי שיש ביקורת שאני יכולה ללמוד ממנה, אני רואה את זה עכשיו ב'רוקדים', ואחרי הסרט הראשון ניגשתי לסרט השני אחרת. כמו שאני לומדת להיות רקדנית, למדתי ליצור, רק שלמדתי את זה מול כולם וזה מה שאנשים לא מבינים. כשמתכנת לומד לכתוב בשפת ג'אווה הוא לומד את זה בבית ואז הוא בא לעבודה, וגם אם הוא לא טוב אז הבוס שלו אומר לו, 'לך תשתפר'. זה לא קורה מול כל העולם".

מה ההבדל בין הסרט הראשון שיצרת, שעסק בהתעשרות ובאקזיט של ליעד, ובין סרט השני שיצרת ועסק ביחסים פתוחים?
"בסרט הראשון הייתי עסוקה במסע שלי לחקור את הדבר כי זה היה ממש עליי, רציתי להבין ופחדתי נורא. בסרט השני הייתי פחות מחוברת רגשית, כי הוא לא היה עליי, אני לא הייתי בזוגיות פתוחה ולא בדקתי זוגיות פתוחה, אז כל הזמן דמיינתי את הצופה בבית. יש הרבה מאוד ביקורות שאני לומדת מהן, פשוט מהדברים הרלוונטיים והענייניים. אם מישהו למשל בא ואומר, 'אוף, עוד פעם זאת', אז די, כפרה, תתקדם. לא בא לך, אף אחד לא מכריח אותך להיות פה. יש לך שלט".

היית רוצה לשנות את דעת הקהל עלייך?
​"אני אשמח לשנות את דעת הקהל עליי. אני חושבת שאני אדם נחמד וטוב, אני עושה טוב לעולם ורואה את העולם באופן חיובי, ומבאס אותי שרואים אותי אחרת. תמיד יהיו מי שיגידו דברים, אבל לא בא לי, ואני לא יודעת איך לשנות את זה. אני לא רוצה להפסיק להתעסק בתכנים שמעניינים אותי, וכנראה הם אלה שמעוררים את התגובות האלה. אני רוצה שב'רוקדים' יראו בי עוד צדדים ושיכירו אותי אחרת, לא במשבצת מסוימת. ​בגלל זה גם אני לא רוצה לדבר על כסף, די, אני רוצה להיות מחוץ לשיח הזה. זה לא שאני לא אוהבת את היצירה הזאת או רוצה להתנתק ממנה, אני פשוט רוצה כרגע לתת במה לעוד מקומות בי​".

גם ריקוד זה דבר חשוף. זה להיות במקום מאוד פגיע ומאוד חלש.
​"הדבר המפחיד הוא ללמוד לספר סיפור בריקוד. זו החשיפה בעיניי, כי את המדיום אני כבר מכירה. אגב, אני זימנתי את 'רוקדים', זימנתי את האנרגיה הזאת. בשנה הקשה שהייתה לי אמרתי כל הזמן, 'הקב"ה, אני רוצה את האנרגיה הגבוהה שלי, אני מתגעגעת אליה, היא שמחה, חוגגת, אני רוצה לחזור לזה', וזה הגיע בפורמט של 'רוקדים'. אני חושבת שכשאנחנו רוצים משהו בחיינו, צריך לזמן אותו רגשית".

החיבור לקב"ה, ככה בנונשלנט, היה תמיד?
"אני מאוד מחוברת, תמיד הייתי, אני לא חושבת שממקום דתי כמו שממקום של אמונה שיש כוח גדול מאיתנו וכל אחד יכול לקרוא לו איך שהוא רוצה. קל יותר להתמודד עם החיים ככה, וכשאני אומרת תודה לקב"ה, אני גם קצת אומרת תודה לעצמי, כי אני בוחרת באיזו דרך ללכת".

צילום: רותם לבל | סטיילינג: מזל חסון | איפור: הלן אמויאל | שיער: אור קירלי | ע. סטיילינג: ליאור לוי | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: MUSE, תל אביב