בנה של מפיקת "טהרן" מתייחס לראשונה למות אמו
חודש לאחר מותה של דנה עדן, שנמצאה ללא רוח חיים במלון באתונה במהלך צילומי העונה הרביעית של "טהרן", ספד לה בנה, השחקן גור עדן, בפוסט מרגש במיוחד בפייסבוק: "אני מחפש את הקול שלך והריח שלך ולא מוצא דבר. רק געגוע אין-סופי וכאב שחודר עמוק לתוך הלב"
גור עדן, בנה של מפיקת "טהרן" דנה עדן שנמצאה ללא רוח חיים במלון באתונה במהלך צילומי העונה הרביעית של הסדרה, הגיב אמש (חמישי) לראשונה למותה בפוסט שכתב בפייסבוק.
"אמא שלי יקרה, עבר חודש מאז לכתך ואני עדיין מחפש את הקול שלך, הריח שלך, הצחוק שלך ואני לא מוצא דבר. רק געגוע אין-סופי וכאב שחודר עמוק לתוך הלב", כתב גור, שחקן בפני עצמו שכיכב בסדרות "שקשוקה" ו"פאלו אלטו".
"בין אזעקה לאזעקה אני מוצא את עצמי חושב עלייך. את נצורה בליבי והחיסרון שלך כל כך מורגש, דווקא עכשיו. העולם קיבל גוון אחר, פתאום הכל נראה לי שברירי", הוסיף גור. "תמיד היית אומרת לי שההלם של החיים יכה בי מתישהו, שיגיע הרגע שאני אקבל את השוק הזה שכולם מקבלים. ואני תמים, לא ידעתי שהוא יבוא ממך".
הוא חתם את הפוסט שכתב במילים: "אני מקווה שמצאת שקט ושלווה, השלווה שכל כך ייחלת לה, כל ימי חייך. תנוחי על משכבך בשלום אמא יקרה".
דנה עדן נולדה בספטמבר 1973. כבר כשהייתה בת שנה, הקים אביה יורם לוי את חברת "דנה הפקות" על שמה, אליה הצטרפה כמה שנים מאוחר יותר. כשהייתה בת 24, בשנת 1997, הפיקה את הסדרה הראשונה שלה "חלומות נעורים", אשר שודרה במשך שלוש שנים. בהמשך, החלה לנהל את החברה.
עדן חתומה על הפקות טלוויזיוניות רבות: "שאול" (2002), "קרוב לוודאי" (2006), "חמישה גברים וחתונה" (2008), "לונדון פינת בן יהודה (2009), "תמיד אותו חלום" (2009), "לא לפני הילדים" (2010), "הצרות שלי עם נשים" (2011), "העם הנבחר" (2011), "צבא העם" (2011), "יום האם" (2016) ו"דן ומוזלי" (2017); היא הפיקה גם את "יש לה את זה" (2018) עם ניב סולטן ומאור שוויצר, "אולי פיל", (2018) "זה לא הגיל" (2020), "המדובב" (2021), "להציל את חיות הבר", (2021) ו"שקשוקה" (2021).