העדר הגיוון האתני ב"חברים" היה מושא לביקורת שנים לפני פרוץ המחאה הנוכחית בארה"ב נגד גזענות ואלימות כלפי שחורים. הטענות כלפי הסדרה, אחת המצליחות אי פעם ששודרה במהלך עשור ואיגדה סביבה דור שלם, עסקו בעובדה כי חבורת הצעירים הלבנים גרה בניו יורק ובכל זאת לא נתקלת באנשים שאינם לבנים. 

בתור ניסיון לתיקון, יוצרי "חברים" ליהקו בעונות המאוחרות של הסדרה את איישה טיילור, שגילמה את דמותה של צ'רלי, פרופסורית שעבדה לצדו של רוס וגם הפכה לבת הזוג שלו - אבל הליהוק הזה לא הספיק, בעיני רבים, בכדי להצדיק עשור עמוס בדמויות לבנות. טיילור, אגב, סיפרה לפני כשנתיים בראיון שהליהוק היה "עיוור צבע", ושהכוונה לא הייתה בהכרח ללהק אישה שחורה, אלא כי האודישנים היו פתוחים לכל הרקעים האתניים, ומי שהייתה מתאימה ביותר לתפקיד - נבחרה.

עכשיו, מרתה קאופמן, אחת מיוצרות הסדרה, מכה על חטא, ומספרת בראיון לאתר The Wrap כי המחאות שמתרחשות בימים אלה גורמות לה להבין שהיא עזרה להנציח את הגזענות המערכתית בארה"ב. "זה משהו שלמדתי בשבועיים האחרונים - וזה לא רק לגבי 'חברים' אלא הקריירה שלי כולה - לא עשיתי מספיק כדי לקדם קולות שחורים, לשכור אנשים צוות שחורים, להביא כותבים שחורים. לא עשיתי מספיק", סיפרה קאופמן. 

הדברים האלה של קאופמן, שיצרה גם את "גרייס ופרנקי" עבור נטפליקס, הגיעו לאחר פאנל של יוצרות טלוויזיה בו לקחה חלק לפני כשבוע. במהלך הפאנל, קאופמן נשאלה מה הייתה רוצה לדעת בזמן יצירת הסדרה, ולמדה אודותיו רק בהמשך. קאופמן ענתה לשאלה בעיניים דומעות ואמרה: "תמיד עודדנו גיוון בחברה שלנו, אבל לא עשיתי מספיק ועכשיו כל מה שאני חושבת עליו זה - מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה לנהל את הסדרה שלי בדרך חדשה? וזה משהו שאני לא רק מצטערת שלא ידעתי כשהתחלתי, זה משהו שהלוואי והייתי יודעת גם שנה שעברה. הייתי עושה החלטות מאוד שונות". 

מרתה קאופמן, 2019 (צילום: John Lamparski/Getty Images for Tribeca TV Festival)
סיפרה בדמעות על הטעויות שעשתה. מרתה קאופמן | צילום: John Lamparski/Getty Images for Tribeca TV Festival

התשובה של קאופמן בפאנל עוררה לא מעט ביקורת ברשת, כשרבים הטילו ספק בכך שהיא לא ידעה ש"חברים", בעיקר בתור סדרה שמתרחשת במנהטן הרב-תרבותית, לוקה בגיוון אתני. בראיון החדש, קאופמן לא מתווכחת עם ההאשמות האלה. "הייתי חלק מהגזענות המערכתית", היא אומרת. "אני לוקחת אחריות מלאה על כך, והייתי בורה כשלא ראיתי את ההתנהגות הזאת בעצמי. מעולם לא חשבתי על עצמי כגזענית, חשבתי שהייתי אדם שמקבל את כולם ומאמין בהומניזם. אבל פשוט פספסתי את זה. ועכשיו אני מסתכלת אחורה ואני לא יכולה לחיות ככה יותר, אני לא יכולה לעשות את זה יותר. אני חייבת למצוא דרך לשנות את איך שאני עובדת, איך אני מוצאת אנשי צוות, איך אני שוכרת כותבים, איך אני מוצאת קולות חדשים מבלי לנכס אותם. אני לא חושבת שאני זו שאמורה לספר סיפורים שחורים, אבל אני כן אמורה להביא כותבים שחורים שיספרו אותם בעצמם בסדרות שלי ולעודד מציאת אנשי צוות שחורים. אני מתנצלת על הבורות שלי ואני מקווה שבאמת למדתי ממנה ואני אתנהג בצורה שונה".