השבוע עלתה בשירות הסטרימינג האמריקאי הולו המיני-סדרה "הנערה מפליינוויל" ("The Girl from Plainville"), בכיכובה של השחקנית אל פנינג. הסדרה מספרת את סיפורה האמיתי והקשוח של מישל קרטר (אותה מגלמת פנינג), נערה צעירה שניהלה רומן בהתכתבות עם צעיר בן גילה ושכנעה אותו להתאבד. ופנינג אכן למדה את התנהגותה של קרטר דרך מחקר דמות אמיתי ומקיף, אבל בנוסף לקטעי ארכיון ומקורות אחרים, היא הסתמכה גם על מקור אחד לא צפוי: "Glee".
סדרת התיכון המוזיקלית של ריאן מרפי הייתה הסדרה האהובה על קרטר, והיא מהווה חלק ישיר מפיתוח הדמות שלה בסדרה. לאורך הפרק הראשון, קרטר מתאבלת על אהובה הווירטואלי ששם קץ לחייו, ורק בסופו מתגלה המעורבות הישירה שלה במותו - ואז עוברים לקרטר עצמה. בסצנת הסיום, קרטר עומדת מול המראה, ומחקה את דמותה של רייצ'ל ברי (שגולמה על ידי ליאה מישל) בסצנה אחת ספציפית במיוחד: ההספד של רייצ'ל את אהובה, פין האדסון. בעונה החמישית של "Glee", השחקן שגילם פין (קורי מונטיית') הלך לעולמו, ומותו שולב בסדרה - וב"הנערה מפליינוויל", נרמז שדמותה של קרטר מתאבלת על חברה המנוח בהשראת האבל של רייצ'ל ברי הבדיונית.
"היא הייתה מעריצת גדולה מאוד של 'Glee'", פנינג אמרה השבוע בראיון למגזין ורייאטי. "כשקראתי את הפיילוט, בסצנה האחרונה היא שרה את 'Make You Feel My Love', מחקה את האבל של ליאה מישל. האבל של ליאה היה אמיתי בסדרה; היא גם התאבלה על החברה שלה בחיים האמיתיים... מעולם לא פגשתי אותה, אבל אני למדתי כל מניירה שמישל עשתה בסצנה הזאת. יש לי מחברת שמלאה בהערות: רשמתי כל פעם שבה היא מצמצה, כל פעם שבה היא הזיזה את ידה".
עוד בריאיון, פנינג סיפרה איך קרטר, הדמות שגילמה, התייחסה בדרמטיות לחייה. "ניסינו להתייחס לסיפור בצורה שאינה סנסציונית. ובכל זאת, מישל הייתה משוכנעת שהיא הכוכבת בסדרת הטלוויזיה של עצמה, או בסרט נעורים משל עצמה".
פנינג אמנם רק בת 23, אבל היא משחקת כבר 20 שנה - ולכן גם יודעת דבר או שניים על דרמה, החיים עצמם והקווים המטושטשים שביניהם. "אני שחקנית, אני חיה פנטזיות! אני יוצרת דמויות וחיה בעולמות מדומיינים", אמרה השחקנית, שגילמה כבר נסיכת דיסני אחת בשני סרטי "מליפיסנט", שם נכנסה לנעליה של היפהפייה הנרדמת. "האיזון שבין פנטזיה למציאות הוא חלק מהנושא של הסדרה. הייתי מפיקה בסדרה, ולכן הייתה לי יותר אחריות, ראיתי גרסאות שונות שלה והייתי צריכה לוודא שזה לא ירגיש חד-צדדי. רציתי לספר את האמת שבסיפור, ולהראות את הדמויות בתור מה שהיו, לא רק בתור מה שהתקשורת הראתה לנו".