אני לא בחרתי שאמא שלי תהיה אמא שלי, אבל אני כל כך מבורך שהיא אמא שלי

13 שנים לפני שנולד הילל גזית, נולד אחד משירי האהבה הכי רומנטיים שנכתבו בעברית, "אילנה". את השיר כתב ושר אביב גפן לאמא של גזית, השחקנית אילנה ברקוביץ', בתקופה בה היו הפאוור קאפל של המדינה; השניים נישאו כשהיא הייתה בת 18, נישואים שהסתיימו בתום שנתיים בלבד. בשנה שעברה סגר גזית מעגל עם העבר הרומנטי של אמו כשעמד על במת פארק הירקון יחד עם דילן גפן, בנו של אביב, והשניים ביצעו את שיר האהבה של הוריהם. 

"זה התחיל כבדיחה", אומר גזית. "דילן ואני באנו לאביב, ואמרנו לו, 'מה, נעשה את "אילנה"?', ואז הוא אמר 'יאללה', הוא חשב שזה רעיון ממש טוב. אני ממש התרגשתי לשיר לאמא שלי, אהובתי. אין על אמא שלי, ​היא הכי מגניבה".

​איך היה לשיר את זה על הבמה?
"וואו, האכלתי את כולם זין. את כל מי שצחק עליי. זה היה כיף, זה היה רגע מטורף, מטורף".

כי היו מקניטים אותך בגלל השיר?
"בטח, בבית הספר היו שמים את זה ברקע ושרים לי. זה לא מהתקופה שלנו, אבל הילדים הכירו את השיר הזה. כנראה ההורים שלהם אמרו משהו. בסוף זה רק עשה לי טוב. ובסוף זה שיר מדהים. תודה לאל שהוא כתוב על אמא שלי. זה שיר האהבה הכי יפה. מגיע לאמא שלי. אין עליה".

אבא שלי לכל דבר

גזית (19) נולד וגדל בתל אביב. אחרי הנישואים לגפן התחתנה אמו עם המוזיקאי אוריה גזית. הם הביאו לעולם את הילל, נפרדו כשהיה בן חודשיים, והוא גדל עם בעלה השלישי של אמו – שחקן הכדורגל אריק בנאדו. "זה קצת מסובך לאנשים, אבל לא לי, כי נולדתי לתוך זה".

יש לך אח אחד מאמא ומאריק ועוד שני אחים מהצד של אבא שלך. איך היחסים שלך איתו?
"הם היו בסדר, זה פשוט היה קצת יותר מאתגר כי הוא גר בחדרה, אז כל החיים זה לנסוע אליו, או הוא אליי. אבל גדלתי עם אריק, ככה שתמיד הייתה לי איזושהי דמות אב, ואריק הוא אבא שלי לכל דבר. אין עליו".

​כשהיא נפרדה מאריק, איך זה השפיע עליך?
"הייתי בן 8 אז זה היה פחות קל, אבל הכל לטובה".

ואתה עדיין בקשר איתו?
​"בטח, כשזה הזמן של אסא אצל אריק אני גם הולך איתו. הוא אבא חורג שלי על הנייר, אבל הוא אבא שלי, הוא גידל אותי מאז שהייתי תינוק. אין על אריק, הכל הוא עושה בשבילי, והכל אני עושה ואעשה בשבילו".

וחוץ מזה יש גם קשר של המשפחה שלכם עם המשפחה של אביב. איך קורה שיש כזה חיבור עם האקס של אמא שלך?
"זה כי אמא שלי קלילה. אני מאוד אוהב את אביב, אני ודילן הכרנו קצת לפני הנשף של אביב, הוא קטן ממני בשנה. עכשיו הוא כמו אח שלי".

בזכות העבר המשותף שקושר ביניכם?
"נראה לי שאנחנו פשוט מזדהים אחד עם השני, וזה מצחיק, אני מאוד אוהב את דילן. אנחנו מדברים הרבה על החיים".

אתה שומע את השירים של אביב חוץ מאת "אילנה"?
"לא. אני לא שומע כל כך, אני מודה. זה שירים מהתקופה של אמא שלי".

כלומר בהופעה בפארק לא הכרת את כל השירים, אבל יכולת לראות את ילדי אור הירח שרים כל מילה.
"כן, וואו. וזה שהופעתי בפארק הירקון זה פריווילגיה לכל דבר, זה מטורף. אין כמו החוויה הזאת, זה מדהים. זה רק עשה אותי יותר רעב, ברגע שהייתי שם על הבמה, אמרתי שאני יום אחד אחזור לשם עם מוזיקה שלי. זה החלום הכי גדול שלי, ואני אגיע לשם. שלב א' זה להגיע למיליון מאזינים חודשיים בספוטיפיי, שלב ב' זה לעשות את פארק הירקון. אני אולי מגזים, אבל אני כל כך רוצה. להופיע, לרגש, לשמח. כל כך בא לי".

לא פשוט למלא את פארק הירקון.
"נכון, אני חושב שזה משהו שאם הוא יקרה מהר, הוא ייגמר מהר. ​ואם זה ייקח זמן, שייקח זמן".

כלומר, הנעץ על פארק הירקון הוא לא לעוד שנתיים.
"לא. ייקח כמה זמן שזה ייקח. אפילו לעשות מנורה זה מטורף. גם אם זה שיר אחד שמתפוצץ, הוא כנראה שיר מספיק טוב. אני לא מזלזל באף אחד שעושה מנורה, אני לא מזלזל באף אחד שעושה פארק הירקון, גם אם זה משהו מאוד טרנדי, זה עדיין גדול ונתון להערכה. אבל אני אוהב את הדרך, אני נהנה ממנה. להתחיל בקטן ולגדול".

אתה הספקת להתחיל והוצאת אלבום ראשון כבר ביסודי. איך זה התקבל?
"כשהייתי ילד זה לא היה קל. היו צוחקים עליי בבית הספר. זה הוריד לי את הביטחון, היום בדיעבד אני מבין שזה רק חלק מהדרך. ואם זה לא היה קורה, אז לא יודע איפה הייתי היום. עכשיו אני יכול להגיד לאחרים שתמיד צריך להרים את הראש במצבים קשים, זה חלק מהדרך וככה צומחים".

כשמחפשים את האלבום שלך, לא מוצאים.
"כי מחקתי את השירים מהיוטיוב".

ההקנטות השפיעו?
"כל היסודי היו שמים את זה בהפסקות בבית הספר ואז הייתה קצת רגיעה. אבל כשהגעתי לתיכון פתאום זה התחיל להתנגן גם שם. ואז אמרתי די, מספיק, אין מצב שאני חווה את זה גם בתיכון. ומחקתי את זה. זה עשה טוב, כי ברגע שמחקתי, זה נתן לי כאפה וחזרתי לעשות מוזיקה ואמרתי טוב, עכשיו אני אוציא מוזיקה שאני רוצה לשמוע, שאם ישימו אותה בהפסקות אני איהנה ממנה. הגעתי להבנה עם עצמי שאני כן אוהב מוזיקה. והדבר היחיד שמשאיר אותי מחוץ למשחק זה אני, לא שום דבר אחר. בדיעבד היום לא הייתי מוחק את השירים, אבל נראה לי שאם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי חוזר לעשות מוזיקה, זה הזכיר לי כמה אני אוהב את זה".

למה הצעד הזה החזיר אותך לעשות מוזיקה?
"פתאום הרגשתי כלום, הרגשתי עלוב ברמות. הרגשתי שלא יודעים מי אני ורציתי להגיד משהו. ועכשיו יכול להיות שמישהו יבוא וישמע את השיר שלי ויזדהה איתי, זה יעשה לי את היום, שבוע, חודש, שנה. זה ישמח אותי ברמות".

והיו כאלה שכן נתנו פידבק טוב?
"כן, הרבה אמרו שהמוזיקה טובה. אבל בסוף זה אני, אני לא אהבתי אותה. גם כשאמרו לי שזה טוב הייתי אומר, 'לא, היא גרועה, אל תשקר לי'. זה תמיד אצלי".

אתה מוקף במוזיקאים, גם הם ייעצו?
"לא. אני לא מתייעץ. אני מתייעץ עם מי שאיתי באולפן, לא עם המשפחה. בסוף אני מוציא מה שאני רוצה להוציא. צריך לאהוב את המוזיקה שאתה מוציא. אתה לא צריך שמישהו אחר יאהב, ברגע שאתה אוהב אותה, אז מישהו אחר יאהב".

והיום חזרת לעבוד על מוזיקה?
"חתמתי לא מזמן בלייבל של חבר'ה מדהימים, 'רעש אינדסטרי', ואנחנו הולכים לשנות את המשחק. אני עכשיו עובד על האלבום שלי, שיהיה ממש מגניב, אני כל כך רוצה להוציא אותו כבר. בא לי שכולם ישמעו אותו, מאוד חשוב לי, אני כותב שם דברים אישיים. נגיד כתבתי שם שירים על תחושות שלי לפני שהתגייסתי לצבא ושירים על קשרים משפחתיים ועל האהבה. זה ממש יפה. אני בחיים לא מחמיא לעצמי על המוזיקה, אבל אני מרגיש שהתעליתי על עצמי ממש. האהבה הכי גדולה שלי בחיים זה מוזיקה".

זה עשה אותי זומבי

האתגרים בבית הספר לא הסתיימו בהקנטות סביב שיר האהבה והאומנות שלו. "כשהייתי קטן הייתי שמנמן. זה הוסיף לבדיחות של לצחוק עליי ועד היום אין לי ביטחון עצמי גבוה. אני עובד על זה, היום אני הרבה יותר שמח וגאה במי שאני. וגם יותר אכפת לי מהבפנים. קודם כל צריך להיות בן אדם טוב. וכן, אני גם אוהב איך שאני נראה".

זה משהו שהפריע לך עם עצמך שגם רצית לשנות?
"זה הפריע לי. עבדתי על זה, אני עד היום עובד על זה, ואני כנראה תמיד אעבוד על זה. זה בסוף משהו שקרה מעצמו, כי גבהתי פתאום. בהתחלה הייתי נורא נמוך והייתי אוכל וזה לא היה מגיע למקומות הנכונים, זה היה נתקע. הלכתי לתזונאי וגילינו שאני צליאקי וזה שינה הכל, ואז גם התחלתי לנסוע על סקייט. ופשוט רזיתי וגבהתי. צליאק גם מעכב את הגדילה, אז הייתי אוכל, אוכל, ולא גובה, באיזשהו שלב הפסקתי לאכול גלוטן כי גילו לי את הצליאק והכל נפתח".

כשהמצב החברתי מעורער ולא נעים, איך היה לך בביה"ס כתלמיד?
"וואי, הייתי בלגניסט. למדתי לקרוא בכיתה ד', אני עד היום לא קורא כזה טוב וכותב בכלל. הייתי מופרע כזה. עם הפרעות קשב, מפריע בשיעורים, לא מרוכז. כל הזמן היו שולחים אותי לעשות סיבוב, להירגע. הייתי יוצא לסיבוב, לא חוזר, הולך לשחק כדורגל".

ואז מציעים פתרון של כדורים לטיפול בהפרעות קשב?
"כן, לקחתי, אבל מהר מאוד אמרתי לאמא שלי שאני מפסיק לקחת את זה, זה עשה אותי זומבי. חושבים שהנה נמצא פתרון, אבל זה דבר מאוד לא חכם, זה פשוט גומר אותך, אתה לא בן אדם, אין תיאבון, אין חיים. ואז למדתי שאפשר לשבת ולנשום ולהבין שזה לא בעיה שיש לי הפרעות קשב וריכוז. זה שאני מפריע למורה לדבר, סבבה, שתתמודד, זה משהו שצריך ללמד בתואר להוראה. ילדים שלא מצליחים להתרכז, בעיניי, לא צריכים לקחת ריטלין. ריטלין זה כדור קשוח. אם ההורים בוחרים לתת לילד שלהם ריטלין זה בסדר. אבל אם הילד בוחר להפסיק, כנראה שהוא יודע יותר טוב. אני ידעתי שזה לא עושה לי טוב".

אז איך התמודדת עם הפרעת הקשב בלי הכדור?
"בכיתה י' עברתי לאנקורי. ידעתי שזה מה שאני צריך, אחרת הייתי נבלע במערכת הרגילה, הייתי מאבד את עצמי. אין לי בגרות, אולי תהיה בעתיד, חסר לי רק מקצוע אחד או שניים, אבל אני יודע שאם הייתי נשאר במערכת הרגילה לא הייתי קרוב לזה בכלל".

עשיתי מיליארד אודישנים ובסוף קיבלתי "כן"

במקביל לקריירת המוזיקה, גזית גם הספיק לשחק בשלוש סדרות לילדים ולנוער. הוא כיכב ב"מה הבעיה" וב"אליצורה" ועכשיו משחק בעונה האחרונה של הסדרה המצליחה "שקשוקה", שמשודרת בכאן חינוכית. הסדרה מבוססת על סדרת ספרי "שקשוקה" ו"אני מייקי" של הסופרת גליה עוז, וזכתה בטקס פרסי האקדמיה האחרון בפרס סדרת הדרמה הקומית הטובה ביותר לילדים ונוער.

"אני משחק את תום, שהוא אח גדול סתלבטן כזה שרב עם אחותו הקטנה ליה, שגם היא דמות חדשה בסדרה. היה לי ממש כיף וצוות מדהים. זה צילומים לסדרה כל כך גדולה בישראל, זו הזדמנות מטורפת. אני ממש שמח שהייתה לי ההזדמנות להיות בעונה האחרונה של סדרה כזאת איקונית. עשיתי מיליארד אודישנים ואז בסוף קיבלתי 'כן', וממש שמחתי".

אתה בן 19, הספקת לעשות מיליארד אודישנים?
"לא מיליארד, אבל עשיתי הרבה אודישנים בחיים שלי, לקח לי כל כך הרבה זמן לקבל כן. ואז פתאום קיבלתי וזה היה מטורף. אני מקווה שאני אצליח לרגש ילדים ולשנות משהו. אני ממש נהנה מהמשחק".

מה היית רוצה לשנות?
"כל דבר שאני עושה זה בשביל לגרום לאנשים להרגיש משהו. במיוחד במוזיקה, כי זה האומנות שלי". 

קיבלת הרבה "לא", ואחרים שיקראו את הייחוס המשפחתי שלך יגידו שקל לך, כי אתה הבן של. "תמיד מסתכלים על 'ילדים של' כאילו יש להם פרוטקציה, אני שונא את זה. אמא שלי לא הולכת במקומי לאודישנים, אמא שלי לא הוציאה אלבום, אמא שלי לא באולפן איתי כל היום וכותבת לי את השירים. אני עושה את זה, אף אחד אחר לא עושה את זה. אף אחד אחר לא עושה אודישנים. אני עושה את זה. וצריך להבין שגם אם אני הבן של אילנה ברקוביץ', אני בסוף זה שעובד קשה".

אבל בוא נגיד ככה, אם תהיו שני שחקנים טובים, דומים, מתאימים, ולאחד יש את התוספת הזאת של ייחוס משפחתי, יכול להיות שזה יתרום?
​"כן, זה יכול להיות. ואני גם אגיד שזה ברכה. אני לא בחרתי שאמא שלי תהיה אמא שלי ואני כל כך מבורך שהיא אמא שלי. וכן, איכשהו יצא שמה שאני רוצה לעשות בחיים מתקשר למשהו שאמא שלי יכולה איכשהו לעזור לי ולהכיר לי אנשים. אז אפשר להגיד 'הוא נפו-בייבי' (כינוי ביקורתי לילדים של מפורסמים שהתפרסמו גם הם – א"ו), והכי קל להסתכל על זה ככה, בצורה רדודה. אף אחד לא יסתכל שנייה, אולי הילד באמת רוצה לעשות את זה. ואני בטוח שאם אחד מהאנשים שחושבים שאני לא באמת עובד קשה יבואו וידברו איתי אחד על אחד, הם יחשבו אחרת. אמא שלי היא אמא שלי, אבל אני אוהב לעבוד קשה. מבחינתי הדבר הכי חשוב זה להיות צנוע ולהודות על מה שיש ולעבוד קשה. ככה אני קם כל בוקר וככה אני הולך לישון כל ערב".

כמה הקשר שלך ושל אמא שלך קרוב?
​"אני ואמא שלי מדברים על הכל. כל דבר שאני עושה, אני ישר מתייעץ איתה, על כל החלטה. ברור שאני בוחר בסוף אבל אני מתייעץ איתה ומקשיב לה".
​​​
מה היא אומרת על הבן שלה?
"אמא אוהבת. אני אוהב את אמא יותר. והיא גם רבה איתי, כמו כל אמא".

אמא שלך עזבה את התעשייה, עובדת היום בהייטק. היא תמכה בזה שתלך להיות מוזיקאי ושחקן?
"לא אכפת לה, היא רוצה שאני אעשה מה שטוב לי, והיא עוזרת לי, גם עכשיו לפני הריאיון היא ייעצה לי לחשוב שנייה לפני מה שאני אומר. לא שיש איזה ג'וס אצלי, אבל אני אוהב את הפרטיות שלי".

ככל שתלך ותגדל בתוך התחום, ככה תהיה לך פחות פרטיות.
"דבר ראשון, אמן. דבר שני, בסדר, אפשר למצוא את האיזון. יש דברים אישיים שהם שלי, שאני לא מאפשר לגעת בהם, אני יודע איך לסגור דלתות".

אוקיי, אז בוא רק נעזור למעריצות שיגיעו בעקבות הכתבה. יש לך חברה?
"זה די חדש, זה חודש ומשהו. אנחנו חברים ומכירים מלפני, אבל זה ממש ממש טרי. אז כן, יש לי חברה".

צילום: עמית מוזר | סטיילינג: גבע ורגב חזן | איפור: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי