עברנו כל כך הרבה בשלוש השנים האלה. אני קצת בהדחקה של התקופה הזאת

לוסי איוב לא אוהבת לאחר. ובכל זאת, בבוקר פגישתנו זה כמעט קרה. "נהייתי מפוזרת, ואני נשבעת שזה לא מולד, זה לחלוטין נרכש וזה מאוד מתסכל אותי כי אני רגילה להיות מאוד 'על זה' וממוקדת. מדברים הרבה על טפשת היריון, אבל יש משהו עם החדות שבאמת נפגע כשלא ישנים טוב, גם אחרי שהילדים כבר כאן. אני רוצה להאמין שזה חוזר ומתחדד, כי אף פעם לא סבלתי מהפרעות קשב וריכוז, לא היה לי קשה ללמוד כלום. הבוקר למשל לקחתי את נאיה לגן, וכשהגענו הבנתי ששכחתי את התיק שלה בבית. אז הייתי צריכה להספיק לחזור הביתה, להביא לה את התיק, ולהגיע לפה בזמן", איוב מסבירה את הבוקר ואת שלוש השנים האחרונות בחייה, מאז נולדה בתה הבכורה נאיה – ועוד יותר מהן, את 7 החודשים מאז הצטרפה למשפחה עלמה. "המוח שלי כרגע? אני לא רגילה לעצמי ככה. תביני שהחפצים שלי פזורים ברחבי העיר, האוזניות שלי אצל המלבישה של הסדרה שאני משחקת בה, התכשיטים שלי אצל המלבישה של 'רוקדים'. אני לא יודעת איפה הטבעות, כי אני מורידה אותן לפני התוכנית ואני פשוט שוכחת".

גם טבעת הנישואים?
"הכל! הכל אצלה. אני כל הזמן בתחושה כזאת של 'מה שכחתי', 'מה פספסתי'. קורה לי גם המון המון דאבל בוקינג, קובעת עם מישהו ועל זה קובעת עוד פגישה והרבה פעמים יוצא שאני גם שוכחת את שני הדברים. ברור שהאינסטינקט שלי זה לכעוס על עצמי ולהלקות את עצמי כששכחתי משהו ואני מתה להגיד 'איזה טיפשה אני', אבל אני לוקחת אוויר ומבינה שאני צריכה להוות דוגמה כל הזמן, כי יש לי ילדה בת 3 שמסתכלת עליי מהצד ולומדת להתמודד עם החיים כרגע, זה שיעור. שיעור אמיתי, לא ברמה המיסטית של 'שיעור שנשלח אליי', אני כרגע המורה ונאיה התלמידה ואם אני שכחתי את התיק שלה בבית, אז אני לא יכולה לעשות הצגה, אני אמיתי צריכה להיות סלחנית עם עצמי כדי שככה זה יעבור. לקחת אוויר ולהגיד, 'לא נורא, זה קורה, לפעמים אנחנו שוכחים ואני אביא לך אותו ברגע שאני אוכל, אני יודעת שאת מאוכזבת'".

לתת דוגמה אישית.
"כן, וזה כל הזמן, וגם לדעת לבקש סליחה מילדה בת שלוש, שזה הדבר היחיד שעובד – להראות דוגמה. זה לא עוזר כשאת לוקחת ילד ואומרת לו, 'תבקש סליחה, תתנצל', אלא כשהיא שומעת אותי מבקשת ממנה סליחה, ואומרת לה 'סליחה ששכחתי, אני אטפל בזה', אני רואה שהיא מפנימה ולומדת ואני רואה אותה משחקת עם עלמה, והיא רצה ומשתוללת ובטעות נותנת מכה לעלמה ואז היא באה אליה ואומרת לה, 'יואו, יואו, סליחה עלמה, סליחה', ואף אחד לא אמר לה להגיד את זה, זה ממש יוצא לה מהלב כי היא הרגישה, היא באמת לא התכוונה, והיא באה להגיד סליחה, כי היא יודעת שזו אופציה".

בתוך כל השכחה ולצד היותך אמא לשתי בנות, את גם מצלמת בימים אלו עונה שנייה לסדרה "טיפול לילי" ומנחה את "רוקדים עם כוכבים בפריים" טיים. אז איך זה עובד ביחד?
"היום אני באמת יכולה להבין את האמרה, 'אם אתה רוצה שמשהו ייעשה בצורה יעילה, תן לאמא לעשות אותו', כי אז זה פשוט יקרה, מצד שני, אומנם אנחנו יכולות לעשות הכל, אבל עם כוכבית. אי אפשר לעשות הכל במקביל ושהכל יהיה מושלם. תמיד דברים יבואו אחד על חשבון השני ואלה החיים, הג'אגלינג הזה של להחזיק מיליון כדורים באוויר, הם לא באמת באוויר, זה לא באמת אפשרי. אי אפשר הכל".

אז ויתרת על להצטיין בהכל?
"כן. את לא באמת יכולה לעבוד 300 שעות בחודש וגם לבלות עם הילדים אחר הצהריים. את כל הזמן חיה בתוך איזה תסכול שאת לא מספיקה, תרתי משמע, את לא מספיקה דברים ואת גם לא מספיקה, מבחינת התחושה, את לא מספיק טובה לא בזה ולא בזה.

"לפני שהיו לי שתי בנות, לא הבנתי איך את עושה את זה ואז את אמורה לתפקד גם למחרת. כשהייתי בהריון עם נאיה, צילמתי במקביל את 'רוקדים' ואת העונה הראשונה של 'טיפול לילי', והייתי כזה, 'יואו, זה עמוס', ואני בחודש תשיעי. אז לפני העונה הזאת אמרתי לסוכן שלי, 'הפעם אני לא עושה שום דבר במקביל לרוקדימים, שום דבר'. אני חושבת ששתי בנות בבית, ותוכנית פריים טיים שזה פרויקט סופר אינטנסיבי, זה די והותר ואני לא אצליח לשלב בזה עוד עבודה וזה היה הסיכום בינינו. אבל אז הגיעה עונה שנייה, הדמות כבר קיימת, אז אמרתי כן. ולצד כל העומס, אני באמת עוצרת ואומרת תודה על הכל. הרבה פעמים אני מזכירה לעצמי לעצור, לקחת אוויר, להגיד, 'תכלס, את חיה את החלום'. זה פשוט לחיות את החלום בזמן אמת".

אולי זה הסוד של הג'אגלינג הזה

לצד העומס המבורך, הבנות של איוב (34) נולדו לתוך מציאות לא פשוטה, נאיה הייתה רק בת 3 חודשים כשפרצה מלחמת חרבות ברזל ובעלה של לוסי, איתי התגייס למילואים. עלמה בת ה-7 חודשים, נישאה על הידיים למקלט במלחמת שאגת הארי.

איך זה להביא שתי בנות בתוך מלחמה?
"אני חושבת שזה איזשהו אקט של תקווה, זה לא שאת ממש חושבת על זה כשאת מביאה ילדים ואומרת, 'אוקיי עכשיו נביא תקווה', אבל להביא ילדים למקום הזה זה להגיד במובן מסוים שאנחנו מאמינים שיהיה פה טוב יותר. כי אחרת זה בעיה. לא מזמן נאיה פתאום בדרך לגן אמרה לי, 'אמא, אם תהיה אזעקה בלילה אז תיקחי אותי על הידיים ואני אמשיך לישון עלייך במקלט', היא כבר חושבת על זה בצורה מאוד מאוד פרקטית. אני כן חושבת שבתוך כל המציאות המטורללת הזאת הצלחנו איכשהו לתווך לה את זה בצורה יחסית נעימה, בעיקר כי יש לנו גם את הפריבילגיה של לגור במרכז תל אביב, שאומנם היו המון אזעקות, אבל זה לא יישובי גדר".

כשנאיה נולדה, איתי היה במילואים. איך זה היה עכשיו עם עלמה?
כשהוא היה עכשיו עם עלמה, הוא הבין שיש ממש רגעים בשלבים ההתפתחותיים הראשונים של נאיה שהוא לא זכר. והוא לא זכר כי הוא פשוט לא חווה אותם. בשנה הראשונה של נאיה הוא כמעט ולא היה בבית. אני חושבת שבגלל זה גם אצלו התעורר הצורך, אפילו לפניי, לעוד ילד. כי הוא אולי באיזשהו מקום רצה טיפה לפצות על התקופה הזאת, ותודה לאל שהוא חזר בריא ושלם".

זה הרבה עומס עלייך.
"זה המזל שלנו, או השכל שלנו, שאנחנו מצליחים לייצר איזושהי דינמיקה שבתקופות שהוא יותר בעומס אז אני לוקחת יותר ותקופות שאני יותר עמוסה אז הוא לוקח יותר ואיכשהו ההרמוניה הזאתי עובדת לנו כרגע, לשמחתי זכיתי בבן זוג שמחזיק את הבית, בטח בתקופה הזאת שאני המון בצילומים, אז הוא ההורה המרכזי בבית, על כל המשתמע מכך. אולי זה הסוד של הג'אגלינג הזה, של הכדורים באוויר, שאם את לרגע משחררת, אז אני זכיתי שיש שם מישהו שיתפוס את הכדור הזה ושיתפוס גם אותי ובקטע הזה אני באמת חושבת שאמהות שמחליטות לעשות את זה לבד, אני כולי הערכה והערצה, כי אני חושבת שזה הדבר הכי קשה בעולם".

לרוב שואלים אמהות עד כמה בן זוגן "מעורב" בגידול הילדים ונוטים לשאול רק נשים איך זה לשלב קריירה ואימהות.
"זו מחשבה שהייתה לי המון המון זמן. כי הייתה תקופה ארוכה ביקורת על למה תמיד שואלים אמהות איך הן משלבות קריירה ואימהות? למה שואלים? כי זה קשה. השאלה לגיטימית, סופר לגיטימית, פשוט מה שצריך לעשות זה לשאול אותה גם את הגברים. הייתי בנסיעת עבודה בלונדון לפני חודש וחצי, אז לא הייתי בבית חמישה ימים וכמות האנשים ששאלו אותי, 'אז מי שומר על הבנות?' היא לא הגיונית. וכשאיתי היה בנסיעת עבודה של שבועיים, אף אחד לא שאל אותו מי שומר על הבנות, כי ברור לכולם מי. וזה לא אומר כלום על איך איתי כאבא, זה אומר רק על החברה. איך החברה שלנו רואה משפחה ואת התפקידים, ומצד שני- אנחנו ממש רואים את השינוי במודל ההורות קורה. מדהים לראות איך בסך הכל דור אחד עבר והמודל של האבהות כל כך השתנה, אני הולכת ברחוב ואני רואה המון אבות עם עגלות ומנשאים ותינוקות. בתא המשפחתי שלנו, לצורך העניין, אין הבדל בינינו, ברמת הנוכחות, האחריות, אני יודעת שזה עדיין לא שינוי שהוא גורף בחברה, אבל זה תהליך ואני חושבת שהמגמה טובה וכל עוד לא יהרסו אותה עם חוקים הזויים ומטורללים".

בזמן המלחמה שיתפת שספגת הרבה ביקורת והתבטאויות קשות בגלל היותך ערבייה ישראלית, כשאת בבית, אמא טרייה ואשת מילואימניק.
"בגדול אני חושבת שדיברתי על זה מספיק. אני מרגישה שעברנו כל כך הרבה בשלוש שנים האלה שאני קצת בהדחקה של התקופה הזאת, כדי להצליח לחיות פה ולהתקיים ולהמשיך ולעבוד ולהיות אמא וכל זה, אז אני לא מתעסקת בזה היום, ולא חושבת על התקופה הזאת, אנחנו יותר מנסים להתמקד בעתיד של הבנות ולתת להן את החיים הכי טובים שאנחנו יכולים, לתת להן את החינוך הכי טוב שאנחנו יכולים, לתת להן תקווה".

וכשאת חושבת על העתיד של הבנות שלך, יש חשש שהן יספגו אמירות וביקורת בשל הזהות המעורבת שלהן?
"מה שמעסיק אותי כרגע זה שלא ינשכו אותן בגן, הבנות שלי קטנות. מבחינתי כרגע זאת הייתה אנקדוטה והיא לא רלוונטית. אין לי את הפניות הרגשית להתעסק בזה וגם זה לא המצב. אבל יש את העניין שבאופן כללי אנחנו רוצים שיהיה נעים ובטוח ומתוקן לבנות שלנו, לגדול פה".

עם הבחירות שמתקרבות?
"בפריזמה היותר רחבה, כשאני יוצאת שנייה מלהסתכל על דלת אמותיי, זה משהו שברור שמאוד מעסיק אותנו. משהו מאוד מאוד יסודי חייב להשתנות פה כדי שאנחנו נרגיש בנוח לגדל א' בנות במדינה, נשים לעתיד, וב' בנות שמגיעות מזהות מעורבת".

מה חשבת על הסרטון שפורסם השבוע על ידי ראש הממשלה ובו נראה גדי אייזנקוט רץ ומחבק את מנסור עבאס?
"אני חושבת שהמהות כרגע היא לדרדר את השיח ולהגדיל את גבולות הגזרה שבתוכם הפוליטיקאים יכולים להתבטא. לזעזע את האנשים מספיק זמן לפני הבחירות, לכייל את השיח מחדש בצורה שהיא הרבה יותר אלימה. וזה תהליך שאנחנו מרגישים אותו שנים לגבי השיח הפוליטי והחברתי בישראל, דברים שפעם לא היו לגיטימיים בשום צורה להגיד אותם או לעשות אותם או להראות אותם, היום הם במיינסטרים. זה לא במקרה, אני מרגישה שזאת מגמה מכוונת, וזה כולל גם סרטונים שאין להם מקום, וגם אמירות שהן גזעניות ולאט-לאט מקבלות לגיטימציה בשיח הפוליטי והחברתי בישראל. וזה מצד אחד להעלות קמפיינים שנראים ככה, ושנייה ליצור את הזעזוע הזה, אבל מרגע שאמירה מסוימת יוצאת לאוויר והיא עוברת, עכשיו כל דבר שיגידו פחות מזה פתאום נראה לנו מתון, למרות שהוא לא. זו אסטרטגיה נוראית, זה מדרדר פה את השיח לתהומות שאני מאוד מקווה שאנחנו נצליח להתאושש להן".

מה לגבי ההצהרה של ראשי מפלגות מרחבי הקשת הפוליטית שאין מקום למפלגות ערביות בממשלה?
"אני חושבת שבטווח הארוך וגם בטווח המיידי, אמירות כאלה עושות נזק. בסופו של דבר יש כאן ציבור גדול, 20% מהמדינה הזאת הם ערבים, והם מהווים חלק ענק משוק העבודה, מהאקדמיה,

מאנשים שרוצים לחיות בחברה הזאת בשלום ולהיות יצרניים ומשמעותיים, ובסופו של דבר, זה לא אופציה להוריד את הדו-שיח הזה מהשולחן. זה לא משהו שיכול לקרות, זה לא משהו שלגיטימי לנסות שהוא יקרה. החברה שלנו מורכבת מהרבה ציבורים, מהרבה מגזרים, ויגיע יום, אני מקווה, שאנשים יתחילו לראות בזה יתרון. אם אנחנו מדברים בהקשר של הבחירות, אז המפלגות הערביות הן קצת השעיר לעזאזל, המפלגות האחרות משתמשות בהן בשביל ליצור תחושה שאומרים דברים או עושים דברים, אבל אלה אמירות ריקות, ואין פה כלום. וזה משהו שאני מקווה שהחברה תצליח להוקיע אותו מתוכה, ושיהיה סוף להתבטאויות מהסוג הזה שאין להן מקום ושהן גזעניות, אחרי הבחירות האלה".

את לא יכולה לעשות את זה מושלם אם את לא מתחילה מאיפשהו

בשבוע הבא יתחיל שלב השידורים החיים בעונה החמישית של "רוקדים עם כוכבים" (קשת 12) בהנחייתה של איוב. "הכוח עובר לידיים של הקהל, אם עד עכשיו ההצבעה הייתה באולפן וזה היה הכוח של השופטים והקהל באולפן, עכשיו אנשים בבית יראו את הריקוד הזה בזמן אמת, יצביעו בזמן אמת ויש הרבה הרבה יותר כוח לקהל".

תארי לך שמתן פרץ, אם יחזור בגלגל ההצלה, בכלל יקח.
"​בדיוק! מבחינתי מתן זה הפורמט, בן אדם שהגיע בלי ניסיון בכלל, עם המון המון רצון ומוטיבציה וקסם אישי בערימות שיכול להלוות לאנשים. ואני חושבת שמה שכל כך שובה את הקהל, זה לא שהוא מצחיק, זה זה שהוא לוקח את זה ברצינות. זה הקסם שלו, זה הדבר. והוא באמת כל כך השתפר. את רואה את הגרף שלו עולה ועולה ועולה ואת מבינה שהוא עובד הכי קשה בעולם".

אנשים שוכחים שכמעט לא רואים את העבודה של מאחורי קלעים, אנחנו רואים תוכנית כשהיא מוכנה, אחרי חזרות ואחרי עריכה.
"זה בול זה, ומאחר שאני עכשיו מסתכלת על כל דבר דרך פריזמה של הבנות שלי אז אפילו איך שאני מסתכלת על התוכנית, זה מתוך הפריזמה הזאת של יש לי עכשיו ילדים ואם הם היו רואים את זה, איך הייתי מרגישה עם הדבר הזה? וואלה, מבחינתי זה תוכן לכל המשפחה, וזה אחלה דבר להראות וללמד ילדים – בן אדם שבא ומתמודד מול עצמו, ועוד יותר בן אדם שכבר עשה את זה בחיים, הוא יכול היה לנוח עכשיו על זרי הדפנה ולהישאר בכיף שלו ובסבבה שלו. והוא בא ויוצא מאזור הנוחות, והוא יכול ליפול והוא יכול לקום, אבל כל הדבר הזה קורה מול קהל והוא עובר תהליך והוא משתפר. והוא בא לעשות משהו שהוא לא טוב בו".

זה עוזר גם לך עם התחושות של "אני לא מספיק טובה"?
"במשך הרבה מאוד שנים היה לי פחד שאם את לא עושה את זה מושלם, אז את לא יכולה לעשות את זה. נקודה. וכשהגעתי למקצוע הזה, פתאום הבנתי שאת לא יכולה לעשות את זה מושלם, אם את לא מתחילה מאיפשהו. כדי להשתפר את צריכה לעשות את זה בהכרח כשאת לא טובה בזה. את חייבת להתחיל מאיזושהי נקודה. ויש משהו במקצוע הזה שהוא כל כך חשוף שכל גרף השיפור שלך, את עושה מול קהל. לבוא להנחות בפעם הראשונה, פריים טיים, את לא תעשי את זה כאילו את עושה את זה כבר חמש עונות או עשר עונות. את חייבת להתחיל מאיפשהו".

איך את מול עצמך עכשיו?
"אני חושבת שמעונה לעונה, אני מרגישה הרבה יותר בבית. מההתחלה הרגשתי שהגעתי הביתה, שזה הפורמט שלי, אני נהנית מהתוכן, אני נהנית מהאנשים, ומעונה לעונה אני מרגישה שאני יכולה להביא יותר גם מעצמי לתוך הדבר הזה ומרגישה יותר בנוח בנעליים שלי, למרות שהן מאוד לא נוחות. עקבים של 12 סנטימטר".

דיברת על מתחרים שהצליחו ועשו את זה כבר ואז הגיעו להתחרות וללמוד, אחת בולטת מאוד בעונה הנוכחית, זו שירי מימון שלא רק שהיא זמרת מצליחה, היא גם שופטת בעצמה.
"שירי היא משהו, אנשים לא מבינים כמה היא כיפית ואיך אני שמחה שיוצא לי לעבוד איתה. היא באה לזה הכי מקצועי שיש, מצד אחד היא לוקחת את זה בשיא הרצינות ומצד שני יש לה גם את הבגרות של מישהי שכבר באמת עשתה את זה ואין לה שום דבר להוכיח. ויש לה מין אצילות נפש כזאת, גם כשהיא עולה לרחבה וגם נגיד כשהיא שומעת ביקורת, אבל עם הזמן, היא ממש גרמה להם להבין שהיא פתוחה לשמוע".

גם עם צחי הלוי לא יצא לך לעבוד למרות ששניכם שיחקתם ב"פאודה", ובכל זאת נוטים להתבלבל בינך לבין אשתו, לוסי אהריש.
"כפרה על צחי. גיליתי בן אדם שהוא נזיר זן, בכל ההוויה שלו. יש לו נוכחות כזאת שקטה ובטוחה, ולוסי הגיעה והם פשוט זוג מדהים, רמת תמיכה ההדדית שיש ביניהם. והאהבה שאת רואה אותה מהרחבה לספות, את רואה שעובר שם חשמל. והוא רוקד מהמם".

בפאנל השופטים יש לכם שופט חדש שעבר מהרחבה, חיים פרשטיין.
"אני חושבת שזה ממש הוסיף פלפל לשולחן. א', זה שהוא ואנה מכירים מילדות, יש שם דינמיקה סופר מעניינת, הם לא תמיד מסכימים אחד עם השנייה, ובגלל שהם מרגישים כל כך בנוח אחד עם השנייה, זה יכול לצאת עם להט כזה. ואני מרגישה שחיים בתור הניו גאי, בא לזה בצניעות וברצון ללמוד ובלי אגו לחלוטין, ואני מרגישה שהוא לגמרי עובד יחד עם השופטים האחרים כדי לדייק את עצמו והוא מעולה בעיניי בתור שופט, הוא מביא משהו שלא היה, הוא סופר מקצועי וסופר רגיש, עם הלב בחוץ".

בתוכנית האחרונה עדן גולן הייתה פצועה ולא יכולה הייתה לרקוד, מה קורה עם זה?
"כרגע אנחנו עדיין מחכים שהפציעה של עדן תעבור, היא אימת המשתתפים, היא גם עם כישרון ענק והיא גם, את מבינה שיש לה איזשהו משהו, איזו עמידות נפשית כזאת שככל שאני מכירה אותה יותר אני מבינה שזה לא סתם שהיא הצליחה לעמוד בנקודת הזמן הכי גרועה שיכולה להיות לישראלי לייצג את ישראל באירוויזיון באירופה, והיא עשתה את זה כמו גדולה, היא הייתה שם וצלחה את זה והיא פשוט גיבורה. מעבר ליכולות הפיזיות המטורללות שלה, אני חושבת שיש שם מנטליות כל כך חזקה. זה חלק מהעניין, זה חייב להיות השילוב כדי להצליח. והיא אוכלת את ארטיום במוסר עבודה. ​הם מפלצת דו ראשית. יש לי תקווה מאוד מאוד גדולה שהיא תחזור לרחבה".

ובכל מקרה, אם היא חוזרת ואם לא, אני מהמרת שאמיר בנאי בגמר.
"טוב, אמיר זה וואו. בסוף כל ריקוד שלו אני אומרת, טוב, אורנה בנאי פותחת וובינר לאיך מגדלים ילדים, כי זה פשוט, באמת, יש בו הכל. כמו שאוהבים להגיד, יש לו את הבייגלה מעל הראש, אלוהים נגע בו. ואגב, כמו שהוא קסם על הרחבה ועל המסך, ככה הוא קסם בבין אישי וגם כשהמצלמות נכבות".

אז מה יקרה בגמר?
"זו פעם ראשונה שאני לא בטוחה. וואו, מי הולך להיות, איך זה הולך להיות?".