עידו טאקו משחזר: "ראיתי את המפיקות מסתכלות עליי ובוכות"
את תפקידו ב"הבריחה" הוא התחיל בסצנת מנוסה דרמטית, במהלכה הוא נכנס לנהר סוער ונמלט מהכת שבה גדל. מתברר שהדרמה מאחורי הקלעים הייתה גדולה מזו שעל המסך, והפעלול המסוכן כמעט נגמר בתוצאה טרגית. עידו טאקו סיפר בריאיון על הרגעים המפחידים מהסט, הדמות שאליה התחבר והזכייה בפרס אופיר

עידו טאקו הוא לא רק אחד השחקנים העסוקים היום בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע, אלא גם בין המצליחים שבהם. כוכב סדרת הדרמה "הבריחה" (פרק חדש בחמישי, אחרי החדשות, קשת 12) כובש את לבבות הצופים מדי שבוע בדמותו של יואלי ובגיל 26 כבר הספיק להיות מועמד לארבעה פרסי אופיר ולזכות באחד. בריאיון ב"גלית ואילנית" הוא שיתף על הסצנה המסוכנת שצולמה בדרום אמריקה, למי נתן את הפסלון שבו זכה ומה מרגש אותו בתעשיית הקולנוע של היום.
בסצנת המנוסה של יואלי מהכת, טאקו בחר שלא להיעזר בפעלולן, נכנס לתוך נהר שוצף ומצא עצמו בצרה: "קשרו אותי ברתמה, אני נזרק לנהר, הוא מתחיל לסחוף אותי ואני אומר 'יופי, זה טוב', אני לא קולט שבעצם זה לא. פתאום הזרם מציף אותי, מעיף אותי על סלע, החבל של הרתמה מסתובב סביב האבן, אני מנסה להרים את הראש ואני לא מצליח".
מה עובר בראש?
"פשוט לשחרר, להירגע, להיאבק נראה לי החלטה לא נכונה, אז שחררתי ואז החבל התחיל להשתחרר מהסלע. אני יוצא וצועק באנגלית 'עזרה! עזרה!', גררו אותי ואני רואה את המפיקות מסתכלות עליי ובוכות, היה דרמטי".
אתה אוהב אותו, את יואלי?
"אני מת עליו, כבר מהקריאה שלו אני התאהבתי בו, אני כל כך מתרגש לראות איך אנשים מגיבים אליו ככה. יש בסיפור הזה כל כך הרבה משמעות ולב מאוד חזק בסדרה הזאת".
תספר קצת על ההכנות שעשית לתפקיד הזה.
"תמיד אני מרגיש שלספר את זה ולהיכנס לדברים הספציפיים הקטנים שאתה עושה זה כמו לחשוף את הקסם. אבל הייתי משוטט בבני ברק, להבין את ההליכה והלך הרוח הזה, כי אני לא בא מדת. גם הכת הספציפית הזאת זה לא חרדים מבני ברק, זה משהו אחר שבנינו ביחד. המון כתיבה, ככה אני משתדל לעבוד, מחשבות ודמיונות".
זכית בפרס אופיר, איפה הפסלון?
"אצל סבתא וסבא, הם יכולים ליהנות מזה קצת יותר ממני וזה מרגש אותי שזה יהיה אצלם, מרגיש לי נכון, אני שמח ששמח למי שאני אוהב, זה הדבר שגיליתי מהזכייה. תמיד היה איזה חלום ויש הרבה שאיפות, אבל מה שמגניב לגלות כשאתה זוכה במשהו זה כמה האנשים שאוהבים אותך מתרגשים בשבילך, כמה זה עושה להם טוב. אני מרגיש נורא מבורך בחיים שלי בכללי, יש לי כבר הכל, אז לתת זה דבר כזה כיף".
תעשיית הקולנוע עושה דברים מופלאים, אבל בסוף היא קטנה.
"דיברתי על זה לאחרונה עם חברים שלי שהם גם שחקנים, שאני מרגיש שזה מותח את השרירים והגבולות שלנו, אנחנו בסוף נהיים חיות של הדבר הזה. בסוף, כדי להביא את המוצר לרמה הכי גבוהה שאתה יכול, אין תירוצים, בואו ניתן את הכי טוב שלנו, מתוך אהבה וסקרנות. אני מרגיש שיש פה דברים מדהימים, עושים יש מאין דברים שבעיניי לא יורדים ברמה מדברים בין-לאומיים".