בתו של ראש שב"כ לשעבר: "ראיתי אבא פוסט-טראומטי. אדם בדיכאון"

30 שנה נושא ראש שב"כ לשעבר, כרמי גילון, תחושת אשמה גדולה על רצח ראש הממשלה יצחק רבין בזמן שעמד בראשות ארגון הביטחון החשאי. הערב (ראשון) ישודר בקשת 12 ריאיון יוצא דופן עם גילון ("במשמרת שלי", אחרי החדשות, ערוץ 12), שבו הוא חוזר לטראומה הגדולה של חייו, וההשפעה שלה על משפחתו.

"אני לא מאמינה שאני מדברת על רצח רבין, שאני אומרת את המילה 'רבין'. לא דיברנו עליו במשפחה, ובטח שלא באולפן", שיתפה עדי גילון אדרי, בתו של ראש שב"כ לשעבר, בריאיון ל"חדשות הבוקר". "זה פצע שהיה כל כך כואב בעבור המשפחה ובטח בעבור אבא שלי".

לא דיברתם על זה כל השנים?
"זה נושא כל כך כואב. בערב הרצח היה את הזעזוע. הייתי בת 15, אבא שלי היה בכלל בחו"ל, בנסיעת עבודה בפריז. היינו בבית, אני זוכרת את הזעזוע של אמא שלי ואת כל מה שהיה אחר כך. אין לי ממש זיכרון מאבא, הוא ישר נשאב לזה".

אין לך איזה פלשבק מהתקופה הזו שהוא בוכה עצוב?
"הפלשבק התחיל שבעה חודשים אחרי שהוא התפטר. הוא חזר הביתה ופתאום ראית מישהו פוסט-טראומטי, בדיכאון, אבא אחר שמרגיש את האחריות. אחרי 7 באוקטובר האחריות הפכה למילה שאתה זורק אותה ואין בה ממש משמעות".

איך זה נראה ביום-יום החיים שאחרי?
"אני חושבת שבאמת רואים בסרט את האחריות שאתה צריך לחיות עם איתה, זה לחיות עם אשמה של משהו שקרה במשמרת שלך וכואב. כשאתה מוביל אנשים ומקבל החלטות, אתה צריך בסוף לחיות עם ההחלטה הזאת, עם הכאב והעצב".

על מה הוא הכה על חטא?
"שבמשמרת שלו נרצח ראש ממשלה, הוא לוקח את האחריות שהמדינה שלנו. לדעתו העם והמדינה היו יכולים להיראות היום אחרת לגמרי אם הוא לא היה נרצח. ואיך הוא אומר? 'זה קרה במשמרת שלי'. בינו לבין רבין היו יחסים אישיים, אבא ממש מתגעגע אליו".

בתו של גילון הוסיפה כי גם במשפחה נחשפו בעזרת הסרט לפרטים שלא הכירו, שאבא לא שיתף בהם. "זה לא שהיה אסור לדבר, פשוט כל כך כאב לו, ולא רצינו להכאיב לו", אמרה. "אימא שלי כל כך דאגה עלינו ואנחנו משפחה מאוד שמחה ומלוכדת. כשהנכדים הגיעו הוא היה בא להתארח אצלנו, היינו משתוללים והוא היה נשאר לישון. פעם אחת, כשאמא הייתה בחו"ל, הוא היה אצלנו ואחרי כמה שעות ביקש שאקח אותו הביתה. הוא הרגיש שאסור לו להיות כל כך מאושר, שזה לא מגיע לו. אבא הרגיש שהוא מסתובב עם אות קין, וגם אנחנו. אחותי סבלה מבריונות, לא הלכנו לימי הזיכרון בבתי הספר".

הסרט עשה משהו לאבא שלך בדיעבד?
"ההחלטה ללכת לסרט כזה נידונה בפורום משפחתי, אנחנו ממש דיברנו על היתרונות והחסרונות, ממש חששנו, דאגנו שיכאב לאבא. היה לנו מאוד קשה לראות את זה, כולל הנכדים שעשינו הקרנה, היה הרבה בכי. לצד זה הייתה גאווה עצומה על היכולת שלו. להיחשף בפגיעות".

זה מסמך היסטורי חשוב מאוד.
"לא רק על מה שקרה, גם על מה זה להיות מנהיג. ומה זה אחריות, וכמו שאמרת, גם איך אתה חי עם האחריות הזאת, ולא רק אומר את זה כסיסמה".