אני יותר מצליח היום משהייתי בהיי פייב. אני המתמודד היחיד שיש לו כלים לאירוע כמו האירוויזיון

זמרים שמוחים דמעה על הבמה הם לא מחזה נדיר, ובכל זאת היה משהו אחר ברגע שבו מייקל הרפז פרץ בבכי. לפני שלושה שבועות, בהופעה השנייה שלו ב"הכוכב הבא לאירוויזיון 2026" (קשת 12), הרפז ביצע מול השופטים את השיר "אני" שכתב חברו ללהקת היי פייב, אמיר פרישר גוטמן; כשסיים, קרן פלס הנרגשת סיפרה על ההיכרות שלה עם פרישר גוטמן ז"ל, ופתאום הרפז נשבר. אם תשאלו אותו, הוא ממש לא התכוון לבכות. "ביקשתי מראש מההפקה לעשות מהביצוע מחווה להיי פייב ולא שיר זיכרון לאמיר, כי אחרת אני אתפרץ בבכי. אבל השיח עם השופטים הציף את הכל מחדש, ולא הצלחתי להתאפק. למחרת האח של אמיר התקשר אליי ואמר לי שהוא אהב מאוד את הביצוע, ושזה היה מרגש מאוד. הרגשתי שעשיתי את שלי".

ההחלטה של הרפז להתמודד בתחרות על ייצוג ישראל באירוויזיון הפתיעה את השופטים, וגם את הצופים בבית שזוכרים אותו כחבר בלהקת הבנים המצליחה ביותר שפעלה בישראל בסוף שנות ה-90. "כשפנו אליי מהתוכנית ושאלו אם אני רוצה להשתתף, שאלתי אם בתור שופט. ברגע שאמרו לי שמציעים לי להשתתף בתור מתמודד, אמרתי לא", מספר הרפז. "מבלי להישמע אס-הול, אני לא צריך קאמבק. יש לי את הרזומה שלי, אני עובד עם האומנים הכי גדולים בעולם, בכל פעם שזמר ישראלי צריך לשיר באנגלית, הוא קורא לי. אני יותר מצליח היום משהייתי בתקופת להקת היי פייב, אני יותר מפורסם בחו''ל".

אמרת "לא" כי חששת מהאודישן?
"אני עושה אודישנים כל הזמן לכל מיני דברים ועל רובם אני מקבל 'לא', כמו כולם. אבל אני לא מקבל את ה'לא' מול כל מדינת ישראל. וזה גם לא שיושבים שם על כיסא השופטים סטיבי וונדר, אנדראה בוצ'לי וסטינג. אני מכיר את כל מי שיושב בשולחן השופטים, עבדתי עם רובם. אני גם שונא תחרויות, אז כל זה גרם לי להגיד 'לא'".

אז איך הסכמת בסוף ל"הכוכב הבא"?
"הלכתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה, וכשראיתי שראש ממשלת ספרד מדבר על חרם נגד ישראל שכולל גם את האירוויזיון, קיבלתי את ההצדקה להשתתף בתוכנית. הסברה פלוס מוזיקה שווה אירוויזיון. כשהבנתי כמה זה חשוב, החלטתי ללכת ל'הכוכב הבא'. לא כדי לקדם מופע או סינגל חדש, זה לא מעניין אותי. האירוויזיון מעניין אותי בגלל שזה אירוע הסברתי. לשיר באירוויזיון זה כבוד, לזכות בתוכנית הזאת זה כבוד, אבל אני עושה את זה כי אני רוצה לעשות שם הסברה".

אני ביום-יום עושה דברים גדולים

בעשורים האחרונים חי הרפז (53) בישראל עם אשתו וארבעת ילדיו (16, 13 ותאומים בני 9) ומתפרנס מכתיבת מוזיקה באנגלית, הנחיה, קריינות והופעות באירועים בארץ ובעולם. בתור עולה ישן מארצות הברית ודובר אנגלית כשפת אם, מאז 7 באוקטובר הוא עוסק הרבה מאוד גם בהסברה. "עשיתי סרטונים באנגלית שמיועדים גם לעולם, והבנתי שאצל היהודים בגולה יש הרבה שנאה עצמית. הם לא מבינים כלום על עצמם, לשם אני מדבר. ההסברה באירוויזיון הרבה יותר חשובה מהשיר, כי לא חסרים פה אנשים שיודעים לשיר, חסרים אנשים שיודעים לדבר. כשהעיתונאי השוודי האנטישמי יבוא וישאל את המתמודד באירוויזיון על רצח העם בעזה, הוא צריך לדעת לענות לו: 'יש רצח עם בעזה. חמאס רוצח את העם בעזה'".

קשה לך לעלות על הבמה ולהיבחן?
"אני בא ממקום אחר לגמרי. אני שם בצד את כל הלגסי שלי עם הלהקה, את כל הקריירה שלי. אני בא עם מטרה מאוד ספציפית, ובגלל זה גם בהתחלה לא הבאתי את המשפחה שלי לתוכנית, כי לא רציתי לצאת מריכוז. אני לא בן 27 או 17, כמו אלונה המדהימה שהיא זמרת מטורפת, או כמו שקד המדהים שאני חושב שהוא חזן בכלל, או נועם המוכשר שראוי לכל ההצלחה שהוא יקבל. אני באמת חושב, עם כל הכבוד לכל האנשים המדהימים האלה, שהמתמודד היחיד שיש לו את כל הכלים לאירוע הזה – זה לי".

יש לך סיכוי לזכות?
"כמובן. לא הייתי כאן אם לא הייתי חושב ככה".

ואם תזכה, לא תרצה למנף גם את הקריירה המוזיקלית הפרטית שלך?
"זה תוצר לוואי. אני עושה דברים גדולים ביום-יום שלי, אני פרזנטור באנגלית של המון חברות ענקיות. ב'הכוכב הבא' אין משכורת, אז לא רק שאני לא עושה כסף, אני מפסיד כסף. אני לא פה בשביל עצמי, אני פה כי זה חשוב לי".

אתה עובד מסביב לשעון, ובכל זאת, אין לך חלום לאלבום סולו או להופעה משלך במנורה?
"אלבום אני לא אוציא בכל מקרה, כי אני לא מאמין באלבומים. אני עושה בלומפילד וקיסריה כמנחה, אני זה שמציג את הזמרים שעולים לבמה. אם מישהו יציע לי הצעה מעניינת אני אשקול אותה, אבל זה לא החלום שלי. אני כרגע חי את החלום שלי, אנחנו בחלום עכשיו".

לא היה ולא יהיה דבר כמו היי פייב

הרפז נולד בבית מוזיקלי בדטרויט, מישיגן. הוא למד בבית ספר יוקרתי למוזיקה, חלם להופיע בברודוויי והיה במסלול המדויק בדרך לשם, אבל הכיוון השתנה אחרי פגישה מקרית בניו יורק עם גל אוחובסקי ואיתן פוקס, כשהשניים הציעו לו להגיע לארץ ולהיבחן לסדרה חדשה בשם "פלורנטין". וכך, בדצמבר 1994 כשהוא בן 22, נחת הרפז בתל אביב. הוא חתם בסוכנות של בטי רוקאווי והשתלב כדוגמן בתעשייה, עד שיום אחד נתקל במודעה על אודישנים ללהקת בנים, ניגש להיבחן – ומשם הכל היסטוריה.

"החוזה של היי פייב היה לחמש שנים, אבל אני לא הסכמתי כי לא רציתי להתחייב לתקופה כזו", נזכר הרפז. "המשיכו לעשות אודישנים לגברים אחרים, יהודה לוי נבחן, אבל הוא היה צעיר מדי. בסוף הם חזרו אליי והגענו להבנות. יצאנו לדרך, ואמרתי לעצמי שתוך חצי שנה אני אדע אם זה קורה או לא קורה ואם בא לי להישאר או לא. וזה קרה".

היי פייב הפכה להצלחה אדירה, וחמשת חבריה הפכו לכוכבים. "את מה שאני עשיתי עם ארבעת החברים שלי בהיי פייב אף אחד לא יעשה פה אף פעם שוב. אפילו גל גדות, שהיא באמת כוכבת ענקית, יכולה ללכת לשבת בקפה עם רותם סלע, לירון ויצמן ויעל גולדמן. בשנת 1997 אני, אמיר, אייל, אייל ועידן לא יכולנו לשבת בבית קפה בתל אביב. היו רודפים אחרינו ברחוב".

איך זה נגמר?
"אחרי ארבע שנים רציתי שהלהקה תתחיל לשיר באנגלית, אבל האחרים לא רצו. התחילה בינינו קצת מתיחות. אקי אבני, שהוא חבר קרוב שלי עד היום ואיש שאני מאוד מעריך, ישב איתי ועם ליאור מילר איזה ערב ואמר לי, 'אתה צריך לדעת מתי להשתחוות. שהקהל לא יהיה זה שיגיד לך מתי לרדת מהבמה'. במילים אחרות, תפרוש בשיא. חשבתי על זה, והודעתי שאני עוזב את הלהקה".

שנה מאוחר יותר, ב-2000, הודיעה הלהקה על פירוקה. "הם כעסו עליי מאוד ואמרו שהם לא ידברו איתי בחיים. בתוך כל הכעס הזה חייבו את הלהקה לעשות מופע פרידה עבורי. זה היה כל כך גדול, הייתה ספירה לאחור עד ליום המופע בעמוד הראשי של מעריב. זה היה מטורף, משהו שלא יכול לקרות היום בחיים. אלו היו זמנים אחרים. ההערצה שהייתה ללהקה הזו – לא היה ולא יהיה דבר כזה".

ישראל לא חיכתה למייקל הרפז

מיד אחרי מופע הפרידה עזב לארצות הברית וחזר לעשות משהו שעשה בצעירותו: להופיע עם גיטרה ברחוב. "מייקל הרפז, אחד מהחמישה הגדולים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, עומד בסאבווי או בסנטרל פארק בניו יורק בכובע וצעיף, מנגן בגיטרה, שר באנגלית ועושה מלא כסף. זו הייתה חוויה מצניעה אחרי מה שעברתי עם היי פייב. כמו איזה מסע של בודהה. אני מוצא את עצמי מנגן ואנשים מדברים לידי עברית ולא מזהים, וזה אחרי שבתל אביב לא יכולנו להסתובב ברחוב בלי שומרים ומאבטחים. פעם אחת יצאנו מהפסטיגל והייתה איזו טעות עם האבטחה, מעריצים התנפלו עלינו, קרעו לנו את המכנסיים. אפילו לא הצליחו להכניס אותי לרכב, נסענו כשאני על הגג. זה היה מטורף, זה היה כמו הביטלס ממש".

בניו יורק הכיר לו מכר ישראלי את נטלי, ובשנת 2005 עלה הרפז שוב ארצה והשניים התחתנו. "תמיד ידעתי שהאמא של הילדים שלי תהיה ישראלית", הוא מדגיש. "ברגע שהכרתי את נטלי, מבלי להישמע קיטשי, ידעתי שזה זה. אבל לצד האהבה הגדולה הזו, הבנתי מהר מאוד שישראל לא חיכתה למייקל הרפז. הבנתי שאני לא יכול לעשות במוזיקה משהו גדול יותר מהיי פייב. לא רציתי להוציא סינגל ושיהיה כישלון, העדפתי כבר ליהנות מהמוניטין והאגדה".

במקביל הבין שהאנגלית שלו יכולה לפרנס אותו יפה. "הטקסטים שכותבים פה באנגלית לא כל כך טובים, ויש פה מלא תוכן באנגלית. אז נכנסתי לעולם הזה ומשם זה התפתח והפכתי למעין מומחה בנושא. אני המנחה של תגלית כבר 18 שנה, אני המנחה של טקס פתיחת המכביה, אני מוביל קמפיינים באנגלית שמשודרים בכל העולם, עושה המון קריינות. למשל, אני עושה את הגרסה באנגלית לפרסומת שאביב אלוש ומארינה מקסימיליאן עושים, זה מופיע כל 12 דקות במסך באמריקה. בפועל, יותר אנשים רואים אותי מאשר את אביב ומרינה, כי יש יותר לקוחות מחו"ל. במקביל לכל זה, חבר שלי הציע לי להצטרף ללהקת האירועים המצליחה שלו, 'לג'נד בנד', ועד היום אני איתם. אנחנו מופיעים בכל העולם, מהודו ועד לוס אנג'לס וארגנטינה. בהתחלה אמרתי, 'מה, אני אשיר בחתונות?'. הוא אמר לי, 'במדינה הזאת גם האומנים הכי גדולים שרים בחתונות, השאלה היא אם אתה מופיע אחריהם או לפניהם וכמה אפסים יש בצ'ק'".

צר לי על אמיר ברמות שאי אפשר להסביר

הרפז עולה כעת על הבמה של "הכוכב הבא" אחרי שבעונה השביעית הופיע בתוכנית עם חברי היי פייב כקידום למופע האיחוד שלהם, שהיה אמור להיערך בהמשך אותה השנה. "הופענו לפני ההודעה על הזכייה של חובי סטאר. אני חושב שזו הפעם הראשונה שזמר מופיע כאומן אורח בתוכנית בעונה אחת, וכמתמודד בעונה אחרת".

אבל מופע האיחוד של הלהקה האהובה לא התקיים מעולם, ושמועות על מחלוקות ונתקים בין החברים החלו להתפרסם. אחרי מותו הטרגי של פרישר גוטמן ב-2017 תהו המעריצים מדוע לא הגיעו חברי הלהקה להלוויה, אבל הפרטים על היחסים המורכבים בין חמשת הכוכבים נותרו עלומים עד היום. הרפז, לדבריו, הקפיד במהלך כל השנים על יחסים תקינים עם כולם. "אני חושב שאני היחיד שהצליח ליישר את ההדורים ולהיות בקשר עם כולם, כי קשה לי מאוד להיות לא בסדר עם אנשים או שאנשים כועסים עליי. אחרי שחזרתי לארץ, בשלב מסוים באתי לאמיר, שכבר הפך להיות אחד מהבמאים הכי מצליחים בארץ, והצעתי לו שנביים ונפיק את האיחוד של היי פייב. הוא כמובן זרם ויצאנו לדרך, אבל אז הוא חלה וכל הדבר הנוראי הזה קרה. כשהוא הבריא, זה כבר לא היה רלוונטי".

למה?
"זה סיפור ארוך מאוד. אני לא יכול לדבר בשמו, הוא לא כאן כדי לדבר בשם עצמו וכל דבר שאני אגיד לא יחזיר אותו, אבל אני חושב שכל הלחץ סביב הפרויקט של האיחוד גרם לגוף שלו להגיב ככה. זו האינטרפרטציה שלי. שהאיחוד של הלהקה היה הטריגר למה שקרה לו".

בזמנו, כשהוא החלים והאיחוד ירד מהפרק בכל זאת, הבנת או כעסת?
"זה היה קשה מאוד, אבל אז הוא נפטר, לצערנו הרב מאוד".

הייתם בקשר בתקופה הזאת?
"לא. אין לי מושג למה".

כעסת עליו?
"לא כעסתי בכלל. אחרי שהוא חלה והחלים, עצם העובדה שהוא היה בחיים הספיקה לי. אני באמת לא יודע למה לא היינו בקשר, צריך לשאול אותו, אבל הוא לא כאן, לצערי. אני ניסיתי, מאוד. אני חושב שכשהוא היה חולה, כל העיסוק סביבו היה רק להשאיר אותו בחיים. אני חושב שהמשפחה שלו באמת דאגה לחיים שלו, וניסתה לשמור עליו ולנטרל את כל מוקדי הלחץ והטריגרים שהם חשבו שאולי הובילו אותו למצב הרפואי הזה. אחרי שהוא החלים אני מניח שזה נשאר ככה".

נשמע כאילו הלהקה הזו היא גם הדבר הכי טוב וגם הדבר הכי רע בחיים שלך.
"ממש לא. היא לא דבר רע בכלל, אני מניף את הדגל של היי פייב בגאווה גדולה. זה חלק מאוד-מאוד משמעותי בחיים שלי, זה חלק ממני, מה-DNA שלי, מאיך שאני מזדהה כפרסונה בארץ ובעולם המקצועי שלי".

אתה מתבאס שזה הסתיים ככה? שהוא נפטר כשאתם לא מדברים?
"צר לי ברמות שאי אפשר להסביר. זה אולי יישמע קיטשי, אבל אין יום שעובר שבו אני לא חושב על אמיר. הוא חלק מהחיים שלי. מעבר למערכות היחסים שלו עם שאר האנשים בלהקה, אמיר היה כמו אח עבורי, הוא לקח אותי תחת חסותו. המשפחה שלי כולה הייתה בארה"ב ואני הייתי ממש צמוד אליו, נוסע איתו לסופי שבוע אצל המשפחה בקריות, יוצא איתם לקמפינג. הייתי בן בית אצלם ואצלו, הוא באמת יצא מגדרו לדאוג לי ואני מאוד אוהב את המשפחה שלו. ממש עצוב לי שזה נגמר ככה, אבל אין לי שום חרטות, כי אני באמת, בלי להיכנס לזה יותר מדי, עשיתי כל מה שיכולתי. עצוב לי שהוא לא כאן, אבל אני ישן בלילה בידיעה שלמה שאני את שלי עשיתי".

אתה לא יודע למה אמיר כעס עליך?
"אני לא יודע אם הוא כעס עליי, פשוט לא היינו בקשר. תמיד דמיינתי שיום אחד אנחנו ניפגש באיזשהו מקום, כי עולם הבידור הוא עולם קטן, אבל זה לא קרה, לצערי הרב. אחרי שהוא נפטר הלכתי לשבעה שלו, ומאז אני בקשר עם המשפחה שלו, עם אחיו ועם ינאי עד היום".

אחרי הסרט על אמיר אנשים ביקשו ממני סליחה

אחרי קבורתו של פרישר גוטמן נכתב בין היתר שמשפחתו היא שביקשה מחברי היי פייב שלא יגיעו להלוויה. הרפז לא כועס ולא שומר טינה. "הייתה בקשה של המשפחה שהלהקה לא תגיע. דיברנו בינינו, והחלטנו שאם זה מה שהמשפחה מבקשת אז ברור שאנחנו נכבד ולא נגיע".

למה הם ביקשו את זה?
"אני לא יודע. לא שאלנו אותם. זה היה מצב קשה מאוד עבורם, הם הולכים לקבור את הבן שלהם, את בן הזוג שלהם, את האבא שלהם. אמרנו, 'מה שאתם רוצים, מה שאתם מבקשים, אנחנו עושים'".

ואם אני אבקש ממך להעריך מה הסיבה?
"אולי לא רצו לגרום לאיזה מין סוג של עניין שם, ולקחת את תשומת הלב מהדבר החשוב. אנחנו כיבדנו, אייל ואייל דיברו איתי בטלפון ואמרתי להם, 'חבר'ה, אם לא רוצים שאנחנו נגיע, אנחנו לא מגיעים'. מה שכן קרה זה שבלילה, אחרי שכולם הלכו הביתה, אייל דסאו ואייל שחר נסעו לבית הקברות ועשו קדיש על הקבר של אמיר. הם צילמו את זה עבורי ושלחו לי, כי הייתי בחו"ל. אף אחד לא ידע מזה. לימים, כשהעורכת של הסרט הדוקומנטרי על אמיר ביקשה ממני שאצטלם לסרט, הסכמתי בתנאי שהסרטון הזה ייכנס לסרט, כדי שאנשים יראו ויבינו".

למה היה חשוב לך שאנשים יראו את הקדיש?
"כי כולם התעסקו בזה ושאלו על זה, גם האנשים הכי קרובים אלינו, כאלו שאני עובד איתם על בסיס יום-יומי. אנשים לא הבינו, והיו הרבה שכעסו עלינו שלא הגענו ללוויה. לא שאלו אותנו או דיברו איתנו על זה, לא ניסו לברר, אבל בפנים היה בהם כעס עלינו. השידור של הדבר הזה הבהיר להרבה אנשים מה היה. אנשים קרובים אליי באו וביקשו ממני סליחה, כי מסתבר שהם החזיקו כעס עליי. היה חשוב לי שיראו שאנחנו כיבדנו את זכרו, שהוא היה האח שלנו וחשוב לנו ושום אינטריגות ושום דבר. שידעו שלא משנה מה היה, אמיר היה חמישית מדבר שלא היה ולא יהיה יותר, ממש כאילו טסנו למאדים ביחד חמשתנו ואי אפשר לקחת את זה מאף אחד מאיתנו, את הקרבה ואת מה שעברנו ביחד".

היום אתם בקשר?
"אני בקשר עם כולם".

ואיחוד באיזשהו קונספט כבר לא יקרה?
"אני לא חושב שאפשר לעשות איחוד בלי אמיר. אמיר הוא אחד מעמודי התווך של הלהקה וזה לא יכול לקרות בלעדיו. אני לא פוסל לעשות ערב לזכרו או הומאז' ללהקה, אבל לא נראה לי שאנחנו נעשה כזה איחוד עם הולוגרמה ודברים כאלה הזויים. זה לא".

מטורף איך שהסיפור הזה התגלגל ונגמר בסוף בטרגדיה.
"זה נגמר לפני הטרגדיה. אמיר היה בפני עצמו איש ואגדה. הוא היה איש חשוב מאוד בחיים שלי, הוא היה אח שלי. בכל פעם שאני מחזיק את הגיטרה אני חושב עליו".

הפרק הבא של "הכוכב הבא לאירוויזיון 2026" ישודר במוצ"ש אחרי החדשות בקשת 12. הגמר הגדול של העונה ישודר ב-20 בינואר

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: דני בר שי - הכל דבש | איפור ושיער: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי